Unrequited love- פרק 2

כששפתיו כמעט נצמדו לשפתיה . כמו שצמאים למיים . כך הוא היה צמא וכמהה לנשיקותיה.
אבל אז האכזבה הקדימה אותו , והיא ברחה לו משם ואמרה לו " אני עסוקה!" . הוא הביט אחריה מאוכזב ומתוסכל על כך שהיא לא נענית לאהבתו.
למה? הוא שאל את עצמו . למה זה קורה דווקא לו?. כשהוא רצה לנשק אותה וכמעט הוא היה שמח שזה פשוט קרה. באה האכזבה ובישרה לו שהיא עדיין ממשיכה להתחמק.
הוא הרגיש איך ייאוש גדול עטף אותו והוא רצה לבכות. לבכות על כך שהאהבה איננה הוגנת כלפיו.
מה הוא יכול לעשות כדי שהכאב לא יגמור אותו. זה נכון שהאהבה כואבת , האהבה שורפת . אבל מה איתו בכל הסיפור הזה? באיזה שלב הוא יבין שדרכו אבדה ועליו למצוא אותה מחדש?
הוא נזכר כאשר כמעט הצליח לנשק את אביטל אבל אז היא ברחה ממנו והוא לא ממש הבין למה היא ברחה ככה.
הוא רצה לבכות , אך הדמעות לא יצאו לו. הוא קם ממקומו , הוא הלך להכין לעצמו כריך. יותר טוב שהוא יאכל משהו. שלא ירעיב את עצמו מרוב כאב ליבו.
אבל להוציא אותה מהראש הוא לא מסוגל , הוא מרגיש אליה רגשות חזקים וכאשר הוא בקרבתה הוא כולו זורח.
זורח כמו השמש , בוהק כמו הירח. כאילו האהבה החייתה אותו מחדש.
הוא רצה לעקור אותה מליבו . כמה שהוא ניסה. אך לשווא, הוא אהב אותה יותר. כאשר הוא ביקש לדבר איתה , היא התחמקה ממנו והוא נעלב.
לא פעם הוא תהה בינו לבין עצמו , למה בכלל היא מתחמקת ממנו.
כל הזמן הוא נעלב ולא הבין כי הוא היה בטוח שאביטל כעסה עליו.
כאשר אבשלום ניסה לנשק אותה , היא ברחה ולא אמרה שום מילה. הוא חשב שהיא ברחה ממנו מפני שהיא פחדה .
הוא עוטף אותה בהרבה אהבה ובהמון קרבה אך היא נמנעת מלהתקרב אליו.
מה מונע ממנה להתאהב בו ולתת לעצמה להיפתח בפניו? הוא שואל את עצמו לא פעם.
אך הוא אף פעם לא קיבל תשובות ברורות מאביטל. גם אם הוא רצה או לא רצה , אביטל אף פעם לא התייחסה אליו כאל מישהו שיכול להיות החבר שלה.
כששפתיו כמעט נגעו בשפתיה . הוא כמעט צרח מרוב אושר אך האושר לא היה קרוב אליו אף פעם .
גם אם האושר יחייך אליו , זה לא יהיה לו מספיק כי אביטל אף פעם לא תדע את מה שהוא מרגיש אליה.
אבשלום רצה לחבק אותה ולהגיד לה בכך המילים : " אני כאן בשבילך".
הוא רצה למלא אותה באהבה כדי שאף פעם לא תרגיש את התחושה של איך זה להיות בודדה.