Unapparent-פרק 2

המורה נכנסה לאחר דקות אחדות מעצבנת כתמיד.
לא מפסיקה עם הערות שלה והיא לא מבינה שלא מעניין אף אחד מה היא אומרת.
השעה הזאת עברה לאט ולפתע כחמש דקות לפני הצלצול נכנסה דנה ה"חברה הכי טובה שלי" לכאורה.
אני לא יודעת למה אבל בזמן האחרון אני ממש לא סובלת אותה.
"מה פשר האיחור הזה דנה"שאלה המורה
"פיספסתי את האוטובוס והייתי צריכה לחכות לאוטובוס הבא"אמרה לה דנה
"תשבי ולהבא שזה לא יקרה"אמרה לה.
דנה התיישבה לידי במקומה הקבוע.
"היי,מה קורה?"שאלתי אותה
"סבבה"אמרה והשעינה את ראשה על השולחן
ישבנו עד הצלצול בשקט כזה,אני לא יודעת למה אבל בתקופה האחרונה אין לנו ממש על מה לדבר אז אנחנו לא מפסיקות לדבר על שטויות אוו על לא לדבר בכלל.
ובמקום לדבר אחת עם השנייה אנחנו מדברים עם בנות אחרות.
"אור מה יש לך"שאלה אמה,אמה היא אחת מהחברות הכי טובות שלי אבל גם היא לפעמים לא מתייחסת עליי וזה מעצבן אותי.
"כלום,אני פשוט עייפה"שיקרתי לה,האמת היא שהייתי עצבנית לגמרי.
"אור תרימי את הראש שלך מהשולחן ותפסיקי לדבר"אמרה המורה
"מה את רוצה ממני עכשיו?,מה גם להניח ראש אסור בבית הספר הזה?"שאלתי אותה בעצבנות
אבל היא כמובן לא ענתה התעלמה ממני כמו כולם בעצם.
אמה ודנה התחילו שיחה מאוד מרתקת על הבנות האחרות בכיתה וכשאני מתכוונת בנות אני מתכוונת לשיר הם כל הזמן אומרות שכל הבנות שפוטות שלה אבל הם לא שמות לב שגם הם כאלה הם כל היום מרכלות עליה ואז הולכות איתה בהפסקה.
ולי נמאס כבר לראות ולשמוע את הצביעות הזאת.
הרגל שלי לא הפסיקה להתנענע בעצבנות לא מספיק שהם לא מפסיקות לדבר על שיר המורה עכשיו מלמדת הנדסה המקצוע הכי שנוא עליי בעולם.
הסתכלתי בטלפון שלי השעה הייתה עשרה לעשר.
אוי מעולה עוד עשר דקות צלצול.
הזמן עבר לאט ואני כבר התחלתי להשתתף בשיחה עם אמה ודנה.
על השיעור המסריח הזה ואת מי זה כבר מעניין.
"גברת אור תפסיקי לדבר"אמרה
"וואי,"עניתי לה:"מה את רוצה ממני את כל הזמן עליי כאילו שרק אני מדברת,את לא מבינה שאף אחד לא מקשיב לך אף אחד"אמרתי לה בעצבנות
"לכי למנהלת"אמרה באצבע מורה
יצאתי מהכיתה אבל לא לפני שאמרתי לה:"את חושבת שאת נותנת לי עונש אבל את לא מבינה בעצם איזה טובה את עושה לי"
"אווווווו"אמרו התלמידים בכיתה והמורה נהייתה אדומה
"צאי מהכיתה עכשיו"אמרה בצעקה
יצאתי מהכיתה במהירות לפני שתחליט לקרוא למנהלת בעצמה.
הלכתי למשרד המנהלת ותיקתקתי בדלתה.
לא חיכיתי לתשובה וכבר נכנסתי.
היא הסתכלה עליי ונאנחה ואמרה:"מה כבר עשית עכשיו?"
"התחצפתי למורה"אמרתי לה בפשטות
אני כבר רגילה להיות מול המנהלת מבחינה תכנית החדר של המנהלת הוא הכיתה השנייה שלי אני כמעט כל היום שמה.
"למה מה היא אמרה עכשיו?"שאלה
"שאני דיברתי,מכולם רק אני דיברתי היא תמיד שמה עין רק עליי מתחילת השנה."אמרתי לה בכעס.
"ואת לא דיברת?"שאלה
"דיברתי אבל זה לא פייר שהיא תמיד מתייחסת רק אליי"אמרתי לה בקטנוניות
"טוב בסדר אני ידבר איתה"אמרה:"ועכשיו תצאי לי מהמשרד עוד כמה דקות יש צלצול בנתיים תהיי בחוץ"
"בחוץ,באמת,יששששששששששש,תודה תודה,תודה. עם היית מחזירה אותי עכשיו לכיתה הייתי מאבדת את זה לגמרי"אמרתי לה ויצאתי
למזלי הטלפון והאוזניות שלי היו בכיסי.
יצאתי לבחוץ והתיישבתי בדשא.
ושמתי שירים.
לא הבחנתי כמה זמן עבר ובפחות משתי דקות ראיתי ילדים בכל מקום.
כנראה התחילה ההפסקה משכתי בכתפיי ועצמתי את עיניי.
הרגשתי משיכה בשערי ופתחתי את עיניי במהירות והוצאתי את האוזניות.
וחיפשתי בעיניי מי זה היה הפנתי את ראשי וראיתי שזה תום.
תום בואו נגיד שאני ממש לא סובלת אותו אבל לצערי הרב התאהבתי בו.
"מה?"שאלתי אותו בכעס
הוא התיישב קרוב אליי ואמר:"איך עצבנת את המורה וואי וואי כל ילד שרק קם היא צעקה עליו"
"וזה חדש?"שאלתי אותו בציניות
הוא מחק ואמר:"לא זנ ממש לא חדש אבל היום זה היה יותר,אני לא יודע איך אבל את תמיד מצליחה להצבען אותה ברמות"
"אולי בגלל שאני אומרת לה את האמת בפרצוף"אמרתי לו מהרהרת בזה בעצמי
הוא משך בכתפיו ואמר:"אולי"
"אתה הולך להישאר כאן עוד הרבה זמן"שאלתי אותו,למרות שלא רציתי שהוא ילך אבל היה לי מוזר רק אני והוא באותו מקום מדברים ביחד לבד בלי עוקצנות אוו אנשים אחרים לידנו.
"למה את רוצה שאני ילך?"שאל בציניות
"לי לא אכפת אתה יכול לעשות מה שבא לך"אמרתי לו
"אז אני נשאר"אמר ונשען על העץ שמאחורינו ועצם את עיניו.
לפתע ראיתי את דנה ואמה מסתכלות עלינו בשעשוע.
מה לכל הרוחות יש להם עכשיו.
משכתי בכתפיי שמתי את האוזניות על אוזניי ונשענתי על העץ בדיוק כמו תום.
לפתע הרגשתי עיניים מסתכלות עליי.
פתחתי את עיניי וראיתי את תום מתבונן בי ושהוא ממהר להסית את מבטו ברגע שפגש את עיניי.
"מה קרה עכשיו"שאלתי אותו
"מה זאת אומרת?"שאל לא מבין
"למה אתה מסתכל עליי ככה"שאלתי אותו
"ככה איך?"שאל בעוקצנות
"אתה יודע בדיוק איך"אמרתי לו
"מה אור מפריע לך שאני מסתכל עלייך?"שאל
"כן"עניתי לו
"יופי כי אני לא ממש מבקש את הרשות שלך"אמר
והיה צלצול.
"ביי"אמר והלך
אוי זה הי אחד הרגעים שממש שנאתי אותו.
אבל היי בואו נחשוב על הצד החיובי לפחות להפסקה אחת לא הייתי ממש בלתי נראית.
וזה כבר שיפור ענקתי.