Two pieces of a broken heart-פרק 4.

״תשתקי!״ צעקה נשמעה מבעד לדלת. אני לא בטוחה של מי הקול, הידיים שלי רעדו וכך גם שפתי התחתונה. ניסיתי לעצור את הקולות אבל לא הצלחתי. ״כדאי שתסתמי את הפה שלך עכשיו או שאני אסתום לך אותו.״ זה היה אבא שלי. כבר לא אכפת לי לקבל מכות. ״לא אכפת לי כבר..״ מלמלתי בשקט והמשכתי לבכות. לפתע החלו צעקות אבל לא הבנתי במה מדובר ואז שמעתי הטחה חזקה על הקיר והבנתי שג׳ייסון ואבי מכים זה את זה שוב. קמתי במהירות לדלת ודפקתי עליה בחוזקה .״תפסיקו!״ צעקה צרודה יצאה מגרוני כשדמעות מתחילות לזרום שוב. ״שקט ביאטריס!״ זה היה קולו של ג׳ייסון הפעם ורעשים חזקים נשמעו שוב. ״אלוהים. תפסיקו!״ צעקתי שוב והמשכתי להכות את הדלת עם כף ידי. לפתע היא נפתחה וג׳ייסון אחז בחוזקה במפרק כף היד שלי והצמיד אותי לקיר, ״תפסיקי עם זה.״ הוא אמר והתנשף בחוזקה, לא עוזב אותי לרגע. אחיזתו נהפכה חזקה יותר וזה כאב כל כך ״אתה מכאיב לי..״ ייבבתי ועצמתי את עיניי. הוא עזב מיד והעביר את ידו בשיערו והמשיך להתנשף. ״מצטער.״ הוא אמר במהירות ואני התרחקתי אחורה. רואה את אבא שלי מוטל על הרצפה. צעקה קטנה נפלטה מפי ודאגתי לכסות את פי. ״הוא לא מת.״ ג׳ייסון אמר ונשען על הקיר. מלמלתי ׳אוקיי׳ קטן למרות שבליבי קיוויתי שהוא ימות. זה כל כך מרושע לקוות שמישהו ימות. אבל הוא קיווה שאני אמות, אז לא אכפת לי להיות מרושעת. הדלת הייתה פתוחה. שוב. והמחשבה על לברוח עלתה בראשי, שוב. ג׳ייסון הסתכל עלייך וגיחך. כבר יודע על מה אני חושבת. ״אל תעשי את זה.״ הוא אמר בטון הנוקשה שלו. ״בבקשה, תן לי לצאת. אני אברח רחוק מכאן, אתם לא תראו אותי. אני אעלם רק בבקשה..״ לא הספקתי לסיים את המשפט ושוב הוצמדתי לקיר. ״את לא יכולה!״ הוא צעק והוריד בצווארו בלט. ״למה?!״ אזרתי אומץ וצעקתי עליו בחזרה. ״ככה.״ הוא אמר ושיחרר אותי.״אני אברח.״ שיקרתי. פוחדת מהתגובה של ג׳ייסון. דממה שררה בינינו עד שהצחוק החנוק של ג׳ייסון מילא את החדר. ״את לא יכולה לברוח.״ הוא אמר והתקרב אליי עד שאפו כמעט הוצמד לאפי, ״את פחדנית.״ הוא לחש,הסתובב והחל ללכת. ״אני שונאת אותך!״ צעקתי. עדיין עומדת באותו מקום כשידיי מתחבאות מאחורי גופי. הוא נעצר במקומו וסובב את ראשו אליי. עיניו כמו חצים לעיניי. ״מה אמרת?״ הוא אמר והתקרב אליי, הפסקתי לפחד ממנו או מאבא שלי, או מכל דבר אחר. ״אמרתי שאני שונאת אותך,לך מפה!״ צעקתי ודחפתי את כתפיו ללא הצלחה להזיז אותו ממני. הוא תפס את שתי ידיי והשאיר אותן באוויר,מסתכל בנוקשות אל תוך עיניי כשגופי מבועת ממגעו. ״את לא יכולה לנצח אותי, ילדה קטנה.״ הוא אמר וצחקק מהניסיון שלי לדחוף אותו. דמעות החלו להצטבר בעיניי ולזלוג על לחיי. התרתי את ידי מאחיזתו והעברתי את ידי על שיערי. ״פשוט תלך..״ לחשתי בקול צרוד, מניחה את ידי על פני ומנגבת את הדמעות במהירות. ״את בוכה הרבה.״ הוא אמר והסתכל לתוך עיניי. פסעתי אל עבר המזרון ונשכבתי עליו, מתעלמת מנוכחותו של ג׳ייסון ולוחשת, ״אני יודעת.״ משכתי באפי וניגבתי את הדמעות. "אז תפסיקי. איך את רוצה לברוח שאת כל הזמן בוכה?" הוא אמר ונשען על הקיר בתנוחה הרגילה שלו. סובבתי את גופי אליו והתיישבתי צמוד לקיר כשרגליי מוצמדות לחזה שלי וידיי מחבקות את ברכיי. "אתה רציני?" שאלתי מביטה בו בנוקשות כמו שהוא מביט בי תמיד. "רציני לגמרי,ביאטריס." הוא אמר והתחיל להתהלך ברחבי החדר. מתקדם אליי לאט לאט. "תראי, זה לא שאני לא רוצה להוציא אותך מפה. אני לא יכול." הוא אמר ונשען על אותו הקיר שאני נשענתי עליו. "כי אתה מקבל כסף. כל אחד לעצמו נכון?" אמרתי ללא סינון. נתקפתי בביטחון עצמי שמעולם לא היה לי. ממתי אני מדברת ככה? עכשיו הוא כבר לא דיבר. רק מביט עליי באכזריות. בלי טיפת רחמים בעיניו. "את רצינית?" הוא שאל באותו טון שהשתמשתי כששאלתי את אותה שאלה. "רצינית לגמרי,ג'ייסון." חיקיתי אותו וחייכתי לתוך כפות ידי. "את גם מתנהגת כמו ילדה קטנה." הוא אמר והלך לכיוון הדלת, אבל לא יכולתי לשתוק יותר "ואני פחדנית? אתה זה שבורח כל הזמן!" צעקתי עליו והוא נעצר והסתובב ואני המשכתי בנאום שלי. "בורח מהבעיות שלך, מנסה לפתור דברים בדרך הכי פשוטה. אז רק שתדע, שאם אני בוכה, זה לא אומר שאני פחדנית, אתה הפחדן ג'ייסון." אני לא יודעת מה תקף אותי כשאמרתי את המילים האלו, אני לא חושבת שאני יודעת מה אמרתי, פשוט אמרתי. מקודם חייכתי, עכשיו אני רותחת מעצבים.
ג'ייסון הידק את הלסת שלו, חושב על מה לומר לי בחזרה, אבל הוא לא מוצא את המילים ושותק, בגלל שמה שאני אומרת זה נכון.