Torn-פרק 4.

הצלצול החל להתנגן בזמן שאני מתקשה לסגור את הריץ׳ רץ׳ עליי. ״אני חייב למהר לכיתת הלימוד שלי, אני כל כך מצטער אמיליה…״ ניק אמר לי בקול נואש. ״זה בסדר, באמת, לך.״ הודעתי לו, והוא הסתלק אחרי כמה שניות של מבט מרחם ואנחה. הסתכלתי על עצמי במראה והבטן שלי החלה להתכווץ שוב. אני נראית נורא והפנים שלי אדומות מהבכי,אני לא יכולה לצאת ככה. חיכיתי בשירותים כמה דקות וכשפניי כבר לא היו אדומות יצאתי ומיהרתי לכיתה. נכנסתי באמצע שיעור היסטוריה, יופי. המורה הזאת כל כך שונאת אותי שהיא ישר תשלח אותי לריתוק. ״אמיליה רוברטס.. אני לא מופתעת שאת מאחרת ככה.״ היא אמרה בטון מתנשא והמשיכה לכתוב על הלוח. אני לא הולכת להתנצל כי אני לא אשמה בכלום. התכוונתי לשבת במקום שלי עד שהיא פצתה את פיה,״מה את עושה? לכי למזכירות ותחכי לי שם.״ היא אמרה בקול הצווח שלה ואני גילגלתי את עיניי ויצאתי מהכיתה בטריקת דלת. הלכתי למזכירות והתיישבתי ליד אחד החדרים והוצאתי את הפלאפון. ׳יפה של אבא התגעגעתי אלייך, היום אני בבית!׳ ראיתי הודעה מאבא שלי. אבא שלי הוא תמיד טס ממדינה למדינה ובקושי יש לו זמן לנשום. לא יכולתי לבקש אבא יותר טוב ממנו, הוא עובד כל כך קשה כדי שיהיה לנו הכל בבית ולא יחסר לנו כלום. שלחתי לו הודעה של לב וסגרתי את הטלפון. ״אמיליה! שוב הסתבכת בצרות?״ שמעתי את ברונו, השרת קורא לי. לא ראיתי אותו משנה שעברה. קמתי לעברו במהירות עם חיוך גדול על פניי. ״מה שלום הכוכבת?״ הוא שאל וחייך אליי כשאחז בידו מטאטא שבור. ״התגעגעתי אלייך!״ אמרתי ורדפתי אחריו החוצה. הוא הדבר הכי טוב בבית ספר, תמיד שהיו מוצאים אותי החוצה הוא היה לוקח אותי אליו ומעביר לי את הזמן. הוא התיישב על הספסל שבצמוד למזכירות והוציא סיגריה,התיישבתי מולו והנחתי את התיק שלי לידי, ״החיים קשים ילדונת..״ הוא נאנח ושאף מהסיגריה שלו. ״אני יודעת..״ מלמלתי והנחתי את ידי על ידו. ״את כל כך צעירה! תהני מהחיים שלך הכי שאפשר.״ הוא אמר בצער והעביר את כף ידו המלוכלכת על מצחו כדי לנגב זיעה. ״רוצה לספר לי?״ שאלתי והתקרבתי אליו, הלב שלי פעם במהירות, לא ידעתי מהי הסיבה וניסיתי להתעלם. ״איבדתי את הוריי בתקופה הקצרה הזאת.״ הוא מלמל ולקח שאיפה ארוכה מהסיגריה ופיזר את העשן. ״איבדתי מישהו קרוב לליבי גם אני ברונו. זה גמר אותי.״ אמרתי ונחנקתי מהדמעות של עצמי. ״אני משתתף בצערך אמיליה יקירה.״ הוא אמר וליטף את ראשי. ״העולם אכזר ברונו, אלוהים לוקח את הטובים ביותר.״ מלמלתי והעברתי יד בשיערי, התחיל להיות לי חם. ״מי זה יקירתי?״ הוא שאל וזרק את הסיגריה שלו על הרצפה ומחץ אותה עם רגלו. ״זוכר את אדוארד? החבר שלי?״ שאלתי והוא הנהן לאט, ״הוא. והוא לקח איתו הכל, את הלב שלי, את הנשמה שלי ואת השמחה שלי.״ אמרתי ומשכתי באפי. התאפקתי כל כך חזק לא לבכות.
״כמו שאמרת, הוא לוקח את הטובים ביותר, את הפרחים הכי יפים בגן.״ הוא אמר וחייך בעצב. ״את עוד צעירה יקירה שלי, את תמצאי אהבה ואת תהיי מאושרת. סמכי על ברונו!״ הוא קרא וצחקק והשתעל בו זמנית. ״תודה ברונו.״ חייכתי אליו ושנינו קמנו מהספסלים. ״בואי ילדונת, תעזרי לי עם הציוד.״ הוא אמר והוציא מהחדר שלו עגלה עם כמה דברים של נקיון ותחזוקה. סחבתי את העגלה בשבילו לאן שהוא הוביל אותי. נכנסו לאחת המבואות והתיישבתי על אחד מהכיסאות שהיו בחוץ. ברונו נכנס לאחת הכיתות, כנראה לתקן משהו או להוציא זבל. ״ילדונת!״ הוא קרא לי כשהציץ עם ראשו מחוץ לדלת, ״תני לי את התיבת כלים שלי.״ הוא אמר ומיהרתי להגיש לו. נכנסתי לכיתה וכשראיתי מי שם גופי קפא. לאחר כמה רגעים שמבטינו הוא צרובים אחד בתוך עיניה של השנייה, אחד התלמידים השתעל בהגזמה וחזרנו שנינו כל אחד לעיסוקיו. הוא כתב על הלוח את ההוראות לעבודת הכיתה ואני הבאתי ציוד לברונו שטיפס על הסולם בקצה האחורי של הכיתה כדי לתקן את המזגן. הכתב שלו מושלם, קריא וברור וכל אות נכתבת בקפידה. לפעמים הוא מסתובב לקרוא בדפים ואני עושה עצמי מחכה לברונו שייקח ממני כלי עבודה כלשהו. בטעות כמעט הבאתי לו מסור. הוא אומר לי ששכח משהו במחסן והוא כבר חוזר, למרות שביקשתי להביא לו הוא התעקש שאני לא אמצא. גברת סטאבס, המורה להיסטוריה, נעמדת פתח הדלת. ״הנה את אמיליה! לא אמרתי לך לחכות במזכירות? אני מחפשת אותך בכל בית הספר! מה זה צריך להיו..״ היא נקטעת באמצע. ״זה בסדר, היא איתי. אני ביקשתי ממנה לבוא.. כמה תלמידים שלי צריכים עזרה ואני יודע שהיא חזקה בתחום. היא ישבה ללא מעש אז חשבתי ש…״ ניק עוזר לי? ״אתה רואה? תמיד תחזור לטקסט, התשובה מסתתרת שם.״ שיתפתי פעולה עם עלילותיו של ניק וניגשתי לתלמיד כלשהו, מקווה שזה לא אף אחד שאני מכירה. גברת סטאבס הסתלקה משם, לא לפני שהזהירה אותי. את משך השיעור העברתי בציפייה לברונו שיחזור כבר, מנסה לא ליצור קשר עין עם ניק. בתום השיעור נשארתי לעזור לברונו, שכמובן התעכב במחסן, בזמן שניק ארגן את חפציו. ״ניק, בחורצ׳יק, מה שלומך?״ ברונו ניסה לשבור את השתיקה. ״מצוין, תודה. מתסגל למקום החדש.״ הוא ענה בנימוס, אני לא קונה את זה. ״את הבחורה היפייפיה שלצידי כבר הספקת להכיר?״ הוא הסתכל עליי בחיוך כמה רגעים וענה, ״מממ… אמיליה נכון? אני חושב שהספקתי להחליף מורה בכיתה שלך. נעים מאוד, אני ניק.״ אני יודעת מתי מאכילים אותי.