TLV- פרק 1

פרק 1
מחלונו של מנכ"ל חברת "אשת – השקעות ונדל"ן בע"ם" השתקף נוף מרהיב על העיר, זאת הודות לכך, שמשרדו היה ממוקם בקומה העשרים של אחד הבניינים הגבוהים ביותר בתל אביב. בימי שמש, ומי כמונו יודע, שלתל אביבים אין זכות להתלונן על מחסורם, הכרך הסואן וכאותי הזה התגלה במלואה תפארתו- מפקק תנועה נצחי בכביש איילון ותחנת רכבת "סבידור -מרכז" עד שורת מלונות פאר על קו החוף, ממגדלי זכוכית דמוי ליפסטיק המתנשאים מעל השכונות הדרומיות עד לפארק הירקון בצפון. אך היום העיר הייתה מכוסה בערפל סתווי המהול בעדי דלק ואבק , שקרוב לוודאי בישר על מערכת כשם הולכת וקרבה.
אנשי השירות המטאורולוגי הפכו לדמויות החשובות ביותר בכל ערוצי החדשות וסיפרו ללא הרף על מעיינות תהום וארובות השמיים שיסכרו, על שיטפונות הצפויים בצפון הנגב ומדבר יהודה ו, כמובן, הצפות בקומות הראשונות בשכונת התקווה. בעצם לא- על ההצפות בשכונת התקווה דיברו תושבי השכונה למודת סבל ולא חסכו קללות מפרנסי העיר, שמזמן שכחו מקיומה של שכונת מצוקה המוזנחת. העיר הייתה שרויה במתח לפני הסופה המתקרבת, וקשה היה להאמין שעוד לפני כמה שעות השמש הסתווית החמימה האירה את קרניה.
אדם שמנמן וגוצי כבן חמישים קם בכבדות מכיסאו, ניגש לחלון ומספר דקות בהה במה שנעשה בחוץ. לאחר מכן, הוא הסתובב הלוך-חזור במשרדו המרווח ולבסוף נחת בכיסא מנהלים מפואר המרופד עור. בלי להסתכל הוא מישש על השולחן, מצא את השלט שלמערכת מיזוג האוויר ולחץ על כפתור ההפעלה. למרות שבמשרד היה די קריר הוא בתנועה אחת פתח את שני כפתורים בחולצתו וחשף את צווארו הבשרני לזרם אוויר מרענן.
מראהו של מנכ"ל (זה היה, כמובן, הוא) הסגיר את הדרגה הגבוהה ביותר של מתח. אם מישהו מעובדיו, שותפיו לעסקים או מקורבים היה רואה אותו כרגע, יכול היה להיות מופתע, הרי כל מי שאי פעם פגש את מר אבנר אשת- המייסד והמנכ"ל הנצחי של "אשת – השקעות ונדל"ן בע"ם"- ידע, כי מדובר באדם קשוח, בטוח בעצמו ובעסקיו, שלא מבזבז זמן יקר על הרהורים נטולי אינטרס כספי. את אנשים מסוגו של אשת מפעילי איכות הסביבה אהבו לכנות "כרישי נדל"ן" ושמרו להם מקום של כבוד במדרג הרשע העולמי. היות ואין בכוונתי לעייף את הקורא- אגיד שאבנר אשת הרוויח את הכינוי הזה ביושר. בכל מה שקשור לעסקיו, האיש הזה הסיר בשיטתיות ובקור רוח את כל המחסומים, שעמדו בפניו והיה נראה, שאין שום כוח בעולם שיכול למנוע ממנו להשיג מטרותיו. ראשו הקר והאנליטי (ולא נשכח על קשריו הענפיים) של אשת לא פעם נתנו לו לצאת ללא פגע במצבים, בהם אחרים מעמיתיו לענף הבניה הסתבכו בתביעות ואף בחקירות פליליות.
לפתע צלצל הטלפון על שולחנו של מנכ"ל.
-כן.- בקוצר רוח ענה אבנר אשת, כאשר שמע את קול מזכירתו.
-אבנרווש! יעקב ברקן רוצה לדבר אתך.. הוא אומר שהוא ראש העיייר!- אלין, המזכירה, האריכה בתנועות, מה שהפך את הקול שלה בעיני אבנר אשת לחושני במיוחד.
"איזה מטומטמת! "אומר שהוא ראש העיייר"!"- מלמל אשת ונד בראשו.-"לא מבינה כלום.. בעצם, טוב שכך".
"תביא אותו!"- אשת פקד בקול רם והפעיל והפעיל את כפתור הרמקול. המנכ"ל כלל לא דאג מכך, שהמזכירה עלולה לשמוע את השיחה. הוא ידע היטב, כי לאחר שתעביר אליו את יעקב ברקן, אלין תחזור לעיסוקים האהובים עליה באמת- דפדוף בפייסבוק ומשחק באבלז.
-אבנר! ידידי היקר! אני כל כך שמח לשמוע בקולך!- קולו המהדהד והחגיגי של ראש העיר מלא את משרדו של המנכ"ל.
– לאור חתימת החוזה בין העירייה לבין "אשת- השקעות ונדל"ן בע"ם" אני מתכבד להזמין אותך, כאדם יקר וידיד אמת של העיר לקבלת פנים חגיגית לכבוד יום הולדתי! אני משוכנע, שחתימת החוזה ביננו תפתח פרק חדש, פורה במיוחד ביחסים בין השלטון המקומי וענף הבניה!- המשיך יעקב ברקן והמנכ"ל הרגיש לרגע בחילה.
"כנראה, כשבוחרים בך פעם אחר פעם לאותו התפקיד, אתה בסוף מתחיל להתנסח כמו אידיוט"- צחקק לעצמו אבנר אשת, אך בקול אמר:
-מר ברקן, ידידי! אני רואה בכך כבוד גדול להיות אורח ביום ההולדת של אדם יקר כמוך!
-אתה יודע, אבנר, אתל מלאו שלושים יום למותו של חברינו בועז קליין- הוא היה יחיד במועצת העיר שהתנגד לפרויקט שלנו, כמו שאתה בוודאי, זוכר. אתמול ביקרנו אצל המשפחה. אני עדיין לא מעכל את זה! נסע לפיליפינים, וקיבל מכה בראש מהסלע זמן שצלל.. איבד הכרה ותבע… אני אישית טיפלתי בהבאת גופה לארץ ..תמיד הייתי נגד כל הספורט האתגרי המטופש הזה. במיוחד בגילנו המופלג.- ראש העיר כחכח בגרונו.
-גם אני, למען האמת- ענה לו אשת.- בגילנו הכי טוב זה לשים כיסא נוח בגינה, בצל.. להכין איזה קוקטייל טוב עם הרבה קרח, כמובן, ולהיזכר בימים הטובים שעברו..
-המוטו שלי תמיד היה -"עדיפה שמיכת פוך במיטה מאשר שמש באפריקה"!- סיכם המנכ"ל.
-דבר יחיד טוב- בלי קליין אין מי שיתנגד לפרויקט שלנו במועצת העיר.. קליין המסכן היה, ללא ספק, קצין מהולל ואיש עסקים מצליח, אבל בענייני העיר לא הייתה לו הרבה הבנה. אולי בגלל זה היו בינינו יחסים לא כל כך טובים… עדיין לא מעכל איך דבר כזה יכל לקרות??- ראש העיר צקצק בלשון על מנת להמחיש את הצער שהוא חש עם מותו הטראגי של בועז קליין.
"טוב מאוד שאתה לא מבין"- חשב לעצמו אבנר אשת.-"תתחיל להבין משהו- יש מצב לא תישן טוב בלילה".
אבנר אשת נפרד במילים חמות ביותר מידידו הוותיק ראש העיר יעקב ברקן והבטיח שהידידות הנפלאה בין העיריה לבין ענף הבניה תמשיך לפרוח לנצח. ליום הולדת יצטרך ללכת- ולהביא בתור מתנה תיק קטן, אך עבה כרס. בלי התיק- הפרויקט, שעליו עמלו אבנר אשת ואנשיו לא יכול להיכנס לשלב הביצוע. הפרויקט כלל הקמת שכונת מגורים מפוארת על רצועת החוף הפראית בקצה שטח השיפוט של העיר. כבר נפתרה הבעיה מול משרד לאיכות הסביבה, שדחו על הסף את הדרישות של כמה מהפעילים המקומיים להפוך את רצועת החוף לשמורת טבע. ככל הנראה, אלה היו הצעירים שפקדו את החוף בסופי שבוע על מנת לבלות בחיק הטבע. הם אהבו לפרוס אוהלים על החוף, ישבו שעות ארוכות על הצוקים, התבוננו בשקיעה, ניגנו בגיטרות וכעסו מאוד על קברניטי העיר, ש"מכרו" את פנינת הטבע לכרישי נדל"ן.
עם מותו הטראגי של בועז קליין דעכה הההתנגדות של חברי סיעתו, שדרשו להפוך את רצועת החוף לאזור פנאי ונופש לתושבי העיר. נשאר הצעד האחרון לפני שניתן יהיה לשחרר את הבולדוזרים לשטח. הדבר האחרון הזה היה אותו התיק עם סכום נאה של כסף מזומן שהיה צריך להגיע לראש העיר ברקן בתור מתנת יום ההולדת.
ליעקב ברקן, שעמד בראש עיירת חוף כבר כמעט עשרים שנה ו"אשת- השקעות ונדל"ן בע"ם" הייתה היסטוריה ארוכת שנים של שיתוף פעולה פורה, כאשר החברה שבראשה עמד אשת זכתה פעם אחרי פעם במכרזים הנחשקים ביותר. בדרך כלל, בתור המתנה המסמלת סיום מוצלח של הפרוייקט, ראש העיר היה מקבל מעטפה עם מסמכים, אשר העידו על כך, שאחת הדירות בפרוייט החדש (בוודאי, לא הכי גדולה, ולא הכי יקרה) עברה לבעלות הבלעדית של מישהו מבני המשפחה המורחבת של ראש העיר.
אבל הפעם, ראש העיר ברקן צחקק בביישנות, טפח בשכמו של אבנר אשת וביקש קצת כסף מזומן. מאוד יכול להיות, שיעקוב ברקן בהיותו איש דור הישן, רצה לחוש באצבעות את הכסף הגדול ולהנות מהרשרוש של השטרות. אבל, כמו שחשב אבנר אשת, הסיבה הייתה אחרת. מסיבה לא ברורה כלשהי, רבים פתאום התחילו לפקפק בידידות החמה וארוכת שנים שלבלבה בין רשויות מקומיות ואנשי עסקים מענף הבניה. הקומבינות הטובות וישנות, שהוכיחו את עצמן במשך שנים פתאום הפסיקו לעבוד. פתאום הין מתגלים, למשל, פרטים של איזה מכרז ישן נשכח, שבו זכתה לא החברה שהציע את המחיר הטוב ביותר, אלא חברה שבמקרה הייתה שייכת לאחד הידידים הוותיקים של מישהו מחברי מועצת העיר. או, איזה עיתונאי עלוב היה חושף, שאחד הקוטג'ים בפרוייקט החדש פתאום נמכר במחיר הנמוך ממחיר השוק, למשל, לאחיינית האהובה של ראש העיר.
רק אתמול אבנר אשת רתח מזעם בארוחת הערב המשפחתית:
-בגלל המנובלים האלה, שדוחפים את האף הארוך שלהם איפה שלא צריך נהיה בלתי אפשרי לעבוד! נראה אותם מצליחים לבנות משהו במדינה הזאת בלי להפעיל קשרים! לא יצליחו לבנות אפילו בית קטן בערבה!
כמובן, שהוא התכוון לעיתונאיים המנובלים וכל מי שמתעסק בעניינים לא שלו, ולא לעמיתיו לעסקי הבניה.
כמה מכרישי נדל"ן ועסקני השלטון המקומי הלכו לבחון על גופם את מערכת הכליאה הישראלית, אך אשת טען, שרק אלה, שבגלל טיפשותם ובצע כסף לא יכלו לחשב את כל הסיכונים ובסוף הסתבכו עם רשויות אכיפת החוק. אבנר אשת, עם היכולת שלו לחשב כל מצב האפשרי בפרטי פרטים וקשריו הענפיים יכל לישון בשקט..לכן היה מאוד ברור שבימים הטרופים האלה ראש העיר רצה להבטיח את עצמו שקט נפשי. תסכימו איתי, שהרבה יותר קל להעלים תיק קטן עם קצת מזומנים, מאשר לענות לשאלות חסרות טקט של חוקרי משטרה לגבי איזה דירה שלא ברור איך נרכשה..
מחבות אלה נקטעו על ידי צלצול הטלפון הסלולארי של המנכ"ל.
-הלו? אריאל כהן? זה השליח! יש לך פה חבילה מארצות הברית. מה הכתובת שלך?- נשמע קול חצוף ושחצני.
-טעית במספר, חבר!- בטון דומה ענה לו אבנר אשת וניתק את השיחה. הוא דפק כמה פעמים עם כף היד על השולחן ובהה בקיר. לא מספר הטלפון, לא קולו של התקשר היו מוכרים לו, אך השיחה הייתה מסר מוצפן שבישר דבר אחד- משהו בתוכנית הראשונית הלך והשתבש.
הוא לקח שוב את הטלפון לידים וחייג. בצד שני ענו מייד, כאילו חיכו לשיחה.
-אבנר! יקירי! מה שלומך?
-מה קורה אצלך?!- אבנר אשת קטע אותו בגסות. – מה עוד פעם התברברת??
-נו זה לא אני..אלא אנשים שלך! בקיצר.. תגיע לשרונה. הייתי אני מגיע אליך, אבל לא רוצה שייראו אותי אצלך.
אבנר התבונן ללא התהבות על הערפל מעבר לחלון ושיירה ארוכה של רכבים שנעה לאט-לאט על הכביש הפקוק, כפי שהיה קורה בדרך כלל בשעות אלו. שרונה- שכונה היסטורית של טמפלרים, שבשנים האחרונות הפכה לאזור בילויים וקניות יוקרתי- הייתה ממוקמת בכרבע שעה נסיעה ממשרדו של אבנר אשת. לא הרחק משם נמצא משרדו של עורך דין רפי סבן- בן שיחו של אבנר אשת ואיש סודותיו.
– בבקשה, תבוא.. תאמין לי, לא הייתי מטריד אותך עם השטויות! אני אפגוש אותך בחניון של הבניין.-התחנן רפי סבן.
– או קיי… לעזאזל איתכם! אגיע בעוד עשרים וחמש דקןת- נאנח אבנר אשת וניתק בעצבים את השיחה. לאחר מכן הוא הוציא מהארון את מעילו הארוך עשוי מצמר קשמיר ויצא מהמשרד.
-אוי, אבנרוווש! אתה לא תקפיץ אותי היום?- אלין, המזכירה, שעד לפני רגע הייתה שקועה במשחק באבלז וירתה ללא הרף כדורים צבעוניים, בזריזות הסתירה בכף ידיה את מסך המחשב.
-למה? פיספסתי משהו? נהגי אוטובוסים פתחו בשביתה? או שלא שילמו לך החזר נסיעות? – היה ברור, שהבוס כלל לא במצב רוח מתאים לנהל שיחות חולין עם המזכירה.
-שילמווו. אבל אתה יודע, רציתי לדבר איתך על משהו… המשכורת שאני מקבלת פה, לדעתי, בכלל לא תואמת את הכישורים שלי…
-חחח בטח שלא תואמת! אבל אני לא יכול לשלם לך פחות מזה. לא אתן ליפייפיה כמוך לגוות מרעב! אירגוני עובדים יאכלו לי ת'ראש בגללך! – הבוס צחק בקול רם.
נווו אבנר!!!
דייי!!- קטע אבנר את מזכירתו.
-אפשר, לפחות, שאני אזמין טקסי על חשבון החברה? נו, בבקשההה, עוד מעט יירד מבוווול!-אמרה אלין בקול מתחנן. למרות שהצחוק של אבנר אשת היה נשמע מרושע למדי, היה נראה שהיא קצת לא נפגעה ממנו.
-או אלוהים! מה חטאתי??! – אבנר אשת נשא את עיניו לעבר מנורת פלורסנט על תקרת המשרד והצמיד את ידיו למצח, כאילו קיבל באותו רגע התקף מגרנה.
-טוב. תזמיני טקסי…אין בעיה! כמו שזה נראה בחוץ, תצטרכי להזמין ספינת מנוע. – יש לומר, שאבנר אשת התרכך מעט או שפשוט רצה להיפטר מהמזכירה, לרדת לחניון תת קרקעי ולנסוע סוף סוף למשרדו של רפי סבן. "מה כבר קרה שם?? השד יקח אותך עורך דין סבן!!"- מלמל בייאוש המנכ"ל.
-תודה, אבנרוווש!!- התלהבה המזכירה. – אין כמוך!! אתה- הבוס מספר אחד בתל אביב!!!
-ואם מחר תהיה סערה, אני אקח יום מחלה!- המשיכה המזכירה ושוב חזרה לנימה המתחננת בקולה.
קחי מה שאת רוצה, רק אל תבלבלי לי ת'מח!- התפוצץ סופית המנכ"ל. הוא הסתכל על שעון רולקס המוזהב שלו והוסיף בטון, שאיש לא היה מעז להתווכח איתו:
-תעבדי עוד שעה, אחר כך תקחי מונית ותעופי הביתה. אני סוגר את הטלפון לשעה- שעה וחצי הקרובות. מי שיתקשר אלי, תרשמי את מספר הטלפון ותעבירי לי במייל.
-כן, המפקד!!!- צרחה אלין, קפצה במקום והצדיעה למנכ"ל. אבנר אשת רק נאנח עמוקות ונד בראשו. לא היה לו צל של ספק,שכל ההנחיות שלו יבוצעו על הצד הטוב ביותר- המזכירה אלין ידעה את עבודתה.
"אולי באמת כדאי להוסיף שקל או שניים למזכורת שעתית של אלין? לא כזה פשוט בימינו אלה למצוא מזכירה שגם תעשה את העבודה, וגם לא תדחוף את האף איפה שלא צריך.."- התרגש לרגע "כריש נדל"ן", אף על פי שכלל לא נטה לסנטימנטים מיותרים… למען האמת, המחשבה להעלות משכורת של אלין נעלמה באותה מהירות כמו שהופיעה..
לא עברו כמה דקות ו"אאודי" המפוארת של אבנר אשת כבר נעה באטיות על כביש איילון בתור ארוך של מכוניות מיני זולות האהובות על פשוטי עם לכיוון מגדלי עזריאלי המתנשאים מתוך הערפל. לא הרחק משם, בחניון של אחד בניני המשרדים הצמודים למתחם שרונה חיכה לו עורך דין רפי סבן.

ההמשך ייבוא…