אני חושב שאני… אוהב אותך?!?! -שבו אספר איך הכל באמת התחיל…-

*זהירות! פלאשבק!!*
*לפני חודשיים בדיוק*

"סורי אליאבי, אבל…. אני לא יכולה…. אולי פעם אחרת.." -"אבל היי! לא תהייה פעם אחרת! היי! הודיה!"
"מה עכשיו? גם הודיה ניפנפה אותך?" שאל רונן ונשען על הקיר לצידי, מחייך חיוך ממזרי.
"שקט אתה!" גערתי בו. זה ממש לא נכון! זה אני שנפנפתי אותה!
טוב…. אולי היא דיי ניפנפה אותי…
אני ורונן, החבר הטוב שלי, כבר שבועיים מחפשים בת-זוג לפרום (נשף) סיום של השנה…
אחרי 16 המקובלות של השכבה (שכמובן ניפנפו אותי!), הגעתי להודיה, אחת מהמקובלות והשוות בשכבה…
ו…. נו טוב.. אתם יודעים כבר מה קרה…
"למה, לך יש מישהי?" שאלתי את רונן.
"לא…. אבל! אני יכול להשיג בקלות כל אחת!" -"נראה אותך!" -"טוב! איך זאת?" שאלה אותי רונן והצביע על נערה.
"כן… רק איתך היא תצא…" גיחכתי -"מה? למה?!" -"כי זאת החברה של גולן מ-י"א 4" -"תראה איך בשניות היא נופלת לרגלי ורצה לזרוק את הגולן שלה" -"כן… בטח… מה'שתגיד…" -"אתה לא מאמין לי?!" -"לא!" קראתי.
"טוב…. נחיה ונראה…" הוא אמר והפנה אלי את גבו.
"הינה אני בא בובה.." הוא אמר והרים את צווארון חולצתו.
"היי רונן! רונן! זה היה בצחוק! רונן!"
"ששש! אל תפריע למאצ'ו שלי!" קרא רונן. "למאצ'ו שלו?" שאלה ליזה שהגיעה עכשיו משיעור מדעים.
"כן.. הוא מנסה להתחיל עם רעות, חברה של גולן.."} -"זה מסביר כמה דברים…" אמרה ליזה, "לא הזברת לו?"-"ברור שכן! אבל את מכירה אותו! זה רונן!" אמרתי והצבעתי על רונן.
רונן שם את ידו על הקיר שמאחוריי רעות, ונשען עליה. "את רואה ליזה?" שאלתי אותה.
"איי!" צעק רונן -"אוו!" אמרנו שנינו- אני וליזה.
רונן חזר אלינו, כאילו לא קרה כלום..
"נו מאצ'ו שלי? איך הלך?" שאלה ליזה והסתירה את צחוקה.
"הא ליזה, הלך מצויין!"
"כן… רואים…." אמרה ליזה והרימה את גבתה.
"תגיד לי רונן.." אמרתי ונשענתי על כתפו.
"לא אמרו לך, שצורת היד האדומה שמרוחה לך על הפרצוף… כבר מזמן יצאה מהאופנה?" שאלתי וקרצתי.
"אז היא לא ממש הסכימה.." קרא רונן, והניח את ידו על לחיו האדומה. כן. אין שום ספק שהוא מאצ'ו.
מאצ'ו שמקבל סטירות…
"טוב… אני לא יודעת מה איתכם, אבל *לי*, כן יש דייט לנשף.." אמרה ליזה ונופפה לעברנו לשלום, בעודה מתרחקת לכיוון חדרי המעבדות.
"איך היא עושה את זה?!" שאל רונן. "עושה את מה?" שאלתי. "את זה שבתוך יומיים היא השיגה דייט?" -"אה…. במילה אחת? בלונדינית!" אמרתי, "יאלה מאצ'ו, אנחנו לא רוצים לאחר לשיעור מתמטיקה…. בוא" אמרתי וגררתי אחרי את רונן.

כשכמעט נכנסנו לכיתה, שמענו את גילי, הילדה הכי מקובלת ויפה בכיתה, מדברת עם עדר השפוטות שלה.
כשרציתי להיכנס לכיתה, רונן משך בתיק שלי ודחף אותי אחורה לעברו. "ששש…" הוא סימן לי לשתוק והיתקרב לדלת.
"מה? גילי! את לא יכולה לעשות לנו את זה!"
"מה אני אעשה? אין לי אף דייט!" -"הלו?! את כל כך מקובלת!יש לנו מלא בחורים שווים בשיכבה…" אמרה נעמה, חברתה של גילי.
"או שתיקחי את אחד החננות האלה שדלוקים לך על התחת…" צחקה טלי. עוד שפוטה…
"ואת רוצה שיראו אותי עם אחד החננות האלה?!" שאלה גילי. לרגע. פשוט לא סבלתי אותה!
אבל רק לרגע!!
"אבל… היי… יש לי רעיון…" שמענו את גילי אומרת. כשהצצנו, ראינו אותה מסתודדת עם חברותיה.
"אני לא שומע כלום! אתה?" שאל אותי רונן. -"לא… לא ממש" אמרתי וניסיתי להקשיב בשקט.
"בוא נתקדם" הציע רונן.
"עדיין! כלום!" הוא אמר.
"רק עוד צעד…" -"איי!" -"איי!" צעקנו שנינו, והקפצנו את הבנות המתלחששות.
"אתם הקשבתם לנו?!" שאלה אירנה.
"לא! לא! מה פתאום!" מיהרנו שנינו לומר.
"שש… אירנה! הם לא עשו כלום! נכון?" שאלה גילי והתקרבה עלי. היא הביטה בי ישר בעיניים ועזרה לי לקום.
רונן הושיט את ידו אליה, אך היא, בנשמתה הטהורה, לא הסתכלה עליו אפילו…
עזרתי לו לקום ומיהרנו למקומות…
בדיוק המורה הגיעה.
"הן מתכננות עלינו משהו" כתב רונן בפתק ושלח לי.
"ניראלך?" החזרתי לו.
"כן! טוב, נשאל את ליזה.."
בדיוק הגיע פתק מימני.
טוב… זה *לא* היה מרונן (שיושב בשולחן משמאלי), וגם לא מליזה, כי היא לא איתנו בשיעור מתמטיקה… אז מי זה בכלל?
פתחתי את הפתק לאט לאט. מחפש בעיני מבט של מישהו שבוחן אותי. מצפה שאקרא את הפתק *שלו*.
"אדון אליאב, אתה רוצה לענות לי על השאלה?" גערה מעליי המורה למתמטיקה, רותי.
"אמ… לא… לא ממש" אמרתי. הכיתה צחקה.
"מה זה?" שאלה המורה ולקחה מידי את הפתק.
"גש אלי בפסקה, נער צעיר.."
היא הסתכלה על רונן בזעם. "וגם אתה!"
היא שבה למקומה. עיניה זזו בעצבנות מימין לשמאל. הווריד שבמצחה איים להתפוצץ ולהטביע אותנו בדם…
היא חיפשה אחרי מישהו נוסף… זה בטוח.
"אותך חיפשתי! גשי אלי גם את."
רותי לא אמרה מילה נוספת, והיסתובבה ללוח, לכתוב עוד תרגיל מסובך…
"אבל המורה, מי זאת?" שאלה אחת הבנות מאחוריי.
רותי הסתובבה ונעצה בנו מבט רצחני.
"מי שהתכוונתי אליה, יודעת טוב מאוד!" אמרה וחזרה ללוח.

"מה היה בפתק לכל הרוחות?!" שאל רונן בלחץ.
"אתה לא כתבת את זה? בטוח רונן?!" -"כן! כן!" הוא ענה.
"מעניין מי זאת ששלחה את הפתק…. ולמה היא כתבה אותך בו?" -"אני לא יודע! אני לא יודע!" ענה בעצבנות רונן.
"תרגע כבר! אתה יודע שלא עשית כלום, נכון?" שאלתי. רונן היהן.
"היי חבר'ה, כבר ניכנסתם למשרד של רותי?" שאל קול מאחורי.