The Weight Of The World [פרק 4]

– [4] Cute But Fierce –
אחרי בית הספר הלכתי ישר למעבדות אוסקורפ, בציפייה לראות איך הוריי מתקדמים עם המחקר שלהם, ולהיתקל בפנים מוכרות, מישהו שתמיד עודד אותי כשהייתי צריכה.
"אני פשוט לא מבין למה את לא מסתדרת איתו, פלו, מה יש לא לחבב בפיט?" הארי אוסבורן צפה בי, עיניו מלאות בשאלה. התיישבנו בשולחן זכוכית גדול, דוחות עבים של החברה של אבא שלו מפוזרים סביבנו. אבא שלו שנא שהארי התעסק במסמכים של החברה, אבל הוא עשה את זה בכל מקרה. הסטתי את מבטי ממנו, פוגשת במבטה של אמא שלי מאחורי דלתות הזכוכית הגדולות של המעבדות.
"קדימה, פלורנס" הארי נשען על השולחן לכיווני. "תספרי לי למה את לא מחבבת את פיטר פרקר."

הייתי חברה עם הארי במשך כמה שנים, מאז שההורים שלי התחילו לעבוד באוסקורפ. הוא היה הילד היחיד של הבוס, מאוד עשיר ודי מעצבן רוב הפעמים, אבל הוא היה ילד טוב, למרות הטעם הנורא שלו בחברים. הוא היה חבר של פיטר מאז, טוב, מאז ומעולם, אני מניחה. אף פעם לא שאלתי כי לא באמת היה לי אכפת. עם אנחה ברורה, דחפתי את המחברות שלי לצד השולחן ובהיתי בו. "אני לא רוצה לדבר עליו."
פניו של הארי הוארו פתאום, מניח את סנטרו על כף ידו, "הו, נושא רגיש?"
"לא" אמרתי מיד. "עכשיו, למה סיפרת לו על העבודה של ההורים שלי?"

הארי נשען לאחור, "לא יודע, עלה בשיחה סתמית."
הטיתי את ראשי, "באמת? שיחה סתמית?"
"למעשה, זה היה קשור לנושא. אנחנו דיברנו עלייך. על כמה שאת חמודה ועקשנית לפעמים, פרסון." הארי השיב, שולח לעברי גיחוך מאוזן לאוזן, אחד שאני לא החזרתי לו. "אוקיי, את צודקת, דיברנו על השכל עצום שלך והטעם הנוראי שלך בבנים."
הצבעתי עליו עם העט שלי בגיחוך, "אתה אידיוט, אתה יודע?"

הארי נתן לי את החיוך הממיס הזה שלו, כזה שהרג בנות בבית הספר הפרטי שלו. זה מעולם לא עבד עלי, לעומת זאת, כי אני הייתי חכמה מידי בשבילו. "אוקיי, בסדר, אבל זאת באמת הייתה שיחה סתמית. פיט לא מדבר עלייך כל הזמן."
לקחתי ממנו חזרה את העט שלי ובהיתי במחברות ובערימת שיעורי הבית שעדיין נשארו לי. פיטר פרקר היה הדבר האחרון שרציתי לחשוב עליו כרגע, לא כשהייתי צריכה להיות מרוכזת בחיבור שלי לפיזיקה. הארי המשיך לדבר, הרגל דיי מעצבן שהיה לו, אבל אני כבר לא הקשבתי. כתבתי כמה רעיונות על הדף, לועסת את קצה העט בין אחד לשני. הייתי צריכה להגיש את החיבור שלי עד יום שישי, ועדיין הייתי צריכה לשכתב את גוף החיבור ואולי לעבוד על פתיחה חדשה. "פלו, את מקשיבה לי בכלל?"

הרמתי את מבטי כדי לראות את הארי בוהה בי, "ממ..? לא."
הוא נשף אויר אל לחייו וסגר את התיקייה שבחן מקרוב בדקות האחרונות. "אמרתי, שאני עובר לתיכון מידטאון, וחשבתי שזה משהו שאולי תרצי לדעת."
הארי אוסבורן היה הילד העשיר הטיפוסי. מעולם לא הכרתי אותו כמשהו אחר. ומעולם לא דמיינתי שיעבור לבית הספר שלנו. "אתה עובר באמצע שנת הלימודים?"
הוא התמתח, "משהו כזה."
נאנחתי שוב, "העיפו אותך שוב, נכון?" הארי עבר מבית ספר פרטי אחד לאחר כל שנה כמעט. הוא לא נשאר באותו מקום מספיק זמן כדי שאוכל לזכור. אבל ככה זה, כשהאבא היקר שלך הוא אחד מהאנשים הכי עשירים בניו יורק. הוא מימן את המסע של הארי בין כל בתי הספר הפרטיים באיזור.

"היי, מה זה עוד בית ספר אחד?" הארי השיב עם חיוך זדוני. "זה יכול להיות כיף להסתובב עם כמה פנים מוכרות בהפסקות, את יודעת? פיט אומר שיש לך חברות דיי חמודות."
והנה אותו הארי שהכרתי. גלגלתי את עיני עבורו אבל חיוך קטן צץ לו על שפתי. "אוקיי, תשמור מרחק מהחברות שלי, הן יותר מידי טובות בשבילך."
הארי הרים את גבותיו בחיוך, מקבל על עצמו את האתגר.