the streets -8-

מצאתי את עצמי שוב נכנסת לבית כמו גנבת. סורקת את הבית ומוודא שאבא שלי בעבודה. מתגנבת לחדר של הוריי ומוציאה מישם את התיק שאיתו אמאשלי עשתה את כל ברזיל. תיק נוודים כזה גדול.
אבא שלי לא בבית בכלל. רצתי מהר לחדר וזרקתי מלא בגדים לתיק. בינהם גם שתי ספרים וסקטץ'בוק כסף וקלמר שהוצאתי מהתחתית הכפלה של המגירה.. שמתי נייקי ונעלי בית וסגרתי את התיק המנופח.
שמעתי את אבא שלי נכנס. שיט ! רצתי אל החלון ופתחתי אותו. זרקתי את התיק מתחת לעמוד המנורה. התפללתי שאצליח להתפס הפעם. התיק נחת על הדשא ללא צליל ואני הלכתי אחורה על הפרגולה. ספרתי 15 צעדים הפעם. רצתי עשרה. הרגשתי את עצמי מזנקת לאוויר ודוחפת את גופי קדימה בעזרת רגליי. נתפסתי. הסתבבתי מיתוך התאוצה והמנורה הבהבה.התנדנדתי טיפה ועזבתי. נתפסתי בחלון השירותים כמעת לייד צינור המים שהייתי אמורה להחליק עליו ללמטה. תפסתי בידי את הצינור ושמעתי את אבי נכנס לשירותים. קפצתי. נחתתי על הדשא. על רגלי. נשפתי ונרגעתי. פתחתי את עיניי ושמתי את התיק על הגב. רצתי אל הגדר זרקתי את התיק מלמעלה והוא עבר, תיפסתי בעצמי ובקושי החזקתי את העליית כח. נעמדתי כפופה על הגדר. ראיתי את אבא שלי יורד במדרגות ונכנס למטבח. תפסתי לייד רגלי וקפצתי לצד השני של הגדר. התכופפתי. שמתי את התיק ורצתי. תוך חמש דקות הייתי לייד המכונית של מאיה מתחת לרמזור.
"ואו. הספקת יפה." היא אמרה. "איפה נפלת הפעם ?" שאלה בזמן שהתנשפתי ונשכבתי על הכיסאות האחוריים של הרכב.
"נפלת ?!" אדם שאל מייד והסתובב. מאיה נשארה נוהגת רגוע ומסתכלת על הכביש.
"לא.. אני אף פעם לא נופלת. " אמרתי ומאיה גחחה.
"קפצתי אוקי." אמרתי והוא חייך אליי.הפסקתי להתנשם.
"את בטוחה שזה יספיק לך לשבועיים ?" מאיה שאלה.
"יש לי אותך.. ואני כבר יאלתר.." אמרתי.
אחרי זה נכנסנו למאיה ולקחנו מזוודה שתספיק לה לשבועיים.. כנראה יותר.
"אז.. יוצאים ?" מאיה שאלה כשפרקנו את המזוודות בחדר.
"לאן ?" שאלתי ומייד הסתובבתי.
"אם כבר עברנו דירה, בואי נשנה ליףסטייל יהיה כיף תתלבשי" היא אמרה בחיוך וזרקה על תחתונים שחורים עם תחרה.
______________________________נ.מ אדם____________________________
"ואוו!" אמרתי מיד לאחר מכן שפתחתי את הדלת וראיתי את מאיה ואנדריאה בתחתונים בטעות.
"מה קרה ללדפוק ?!" אנדראה שאלה בצעקה.
"סליחה שאני לא רגיל לדפוק בבית שלי !" אמרתי וכיסיתי את עיניי עם היד. לא יכולתי שלא לחייך.
"אז תתרגל!" מאיה צעקה. דפקתי, הם פתחו ולא טרחו להתלבש.
"שימי על עצמך משהו!" צעקתי עליה זרקתי את הג'קטשלי על הגב שלה ומאיה צחקקה.
אנדריאה הסתובבה וחייכה אליי.
"תתלבש אנחנו יוצאים" היא אמרה.
"לאן בדיוק ?" שאלתיושילבתי ידיים.
"אני יודעת.. מאיה לאן היום ?" אנדראה שאלה בספונטניות.
"לאנדר. יש טראפ היום." היא אמרה ונרגעתי. אני מכיר את הטראפ. נסתדר.
הלכתי להתארגן ואחרי רבע שעה שחיכיתי עם דילן למטה הן ירדו סוףסוף. אנדראה לבשה מין גופיה מינימליסטית ומכנס שהיה גדול עליה עם קרעים. לא.
"את לא יוצאת ככה." אמרתי וקיבלתי מבט נועץ ממאיה.
"היא לא יוצאת ככה. תקשיבי..יהיה לך קפוא." אמרתי והתקרבתי אליה.
"אנחנו במקום סגור."מאיה אמרה.
"את בסוודר על מה את מדברת?!" אמרתי לה. היא שמה סוודר שחושף את הבטן עם רשת שחושפת את הגב מכנסי עור ונעלי עקב. לא יהיה לה קר. היא גם מכשפה. אףפעם לא יהיה לה קר.
"את מחליפה." אמרתי לאנדראה.
"לא. אתה לא אבא שלי. אדם רילקס." היא אמרה לי.התקרבתי אליה ונעמדתי בערך חמישה סנטימטרים ממנה.
"או שאת עולה להחליף או שאת מעלה אותך אבל בשי המקרים את תחליפי. תראי. היא בסוודר. שימי משהו, בעדיפות למכנס." אמרתי.
"כה ? לא נראה לי. אני אצא ככה."היא אמרה.
"ככה ?" שאלתי.
"ככה." היא ענתה.
הרמתי אותה מרגלייה כשראשה היה מאחורי גבי והחזקתי אותה מאחורי הברכיים צמוד לחזי. היא פירכסה וצעקה עד שהגענו לחדר. דברים כמו "אתה מבלגן לי את השיער!" ו"שתינו ניפול!" ו"נופל לי המכננסססס" יצאו בצווחה מפייה כשהצליחה לא לצחוק.
"שימי מכנס אחר." אמרתי לאחר שזרקתי אותה על המיטה. היא קמה וחלצה את נעלי העקב. והתנמכה. ממש התנמחה. היא הגיעה לי לכתף. לא יכולתי שלא לצחוק.
"מה אתה צוחק?!" היא שאלה ונתנה לי מכה על החזה.
"את ממש נמוכה." אמרתי. היא הורידה את המכנס ושמה אחד מהרצפה. תחתוני התחרה השחורים שלה בקושי כיסו משהו.
"אתה פשוט מטר 80 אני 63. מה אני יעשה?" היא אמרה לאחר שנמחצה טיפה אל תוך הגינס הצמוד.
"מה אכלת היום ?" שאלתי לאחר שראיתי איך עצמות האגן שלה בחוץ. לא אהבתי את זה.
"לא זוכרת.. למה ?" היא ענתה והסתובבה אליי.
"אלה" אמרתי ונגעתי באגנה, "לא צריכות להיות בחוץ" אמרתי.
"קוראים לזה להיות יפה. תרגע אני לא אנורקסית" היא אמרה והסתובבה.
"תעצום עיניים" היא אמרה לי. "נו" היא הוסיפה לאחר שניה.
היא הורידה חולצה והתפלאתי לראות שהיא הייתה בלי חזייה. היא שמה חזייה שחורה עם תחרה, כזאת שהתאימה לתחתונים. ומין חולצה שקופה כזאת שחורה שחשפה את הפס של עצמות האגן שלה. היא הכניסה עגיל של שפתיים כזה לטבור שלה. אני חייב להודות שזה נראה.. טוב..
מייד אחרי זה היא שמה את העקבים ופיזרה את השיער.
"זה בסדר ?" היא שאלה בציניות.
"זה יותר טוב." עניתי. כשהיא הלכה מלפני במדרגות שמתי לב לכמה שהיא.. קטנה..
"את פיצית." אמרתי.
"מה?" היא שאלה.
"כלום..עזבי.."עניתי.
"זה באמת נראה יותר טוב. למרות שאהבתי את הקודם." מאיה אמרה לאנדראה כשיצאנו.
"איך הולכים ? הזמנתם מונית או משהו?" אנדראה שאלה.
"אופנוע" עניתי והצבעתי על שתי אופנועי הB.M.W שעמדו מתחת לבית.
"אדיר." אנדראה אמרה. "אתה לא שותה הלילה." היא הוסיפה כשבאה אחרי והתיישבה.
"קסדה." אמרתי.
"נו" היא אמרה כאילו לא התכוונתי.
העלתי את מושב האופנוע והוצאתי קסדה שחורה. "שימי. אני לא צריך שלילה." אמרתי ומאיה ודילן יצאו כבר.
"זה יבלגן לי את השיער." היא אמרה.
"השיער שלך נראה בסדר." אמרתי.
"לא.. אני מתכוונת שכשאני יוריד אותה הוא יתבלגן." היא אמרה. זה מטומטם.
"אן. השיער שלך חלק. די עם השטויות." אמרתי ושמתי לה את הקסדה על הראש. היא הורידה אותה למצב נורמאלי והתיישבה מאחורי.
"אם את נופלת אני הורג אותך. תחזיקי." אמרתי נתתי גז והמנוע הרעיש. הצלחתי להרגיש כמעת את החיוך המתרגש על פנייה.