the streets -5-

הוצאתי בקבוק של ג'ק דניאלס ממיתחת למיטה שלי שהיה מלא עד החצי,
"נוור ?" הצעתי.
"אוקיי" היא אמרה בהסכמה ולקחה את הבקבוק מידי.
"אף פעם לא נהגתי באופנוע" היא אמרה בחיוך, לקחתי את הבקבוק מידה והחלקתי את הנוזל בגרוני ללא בעיה.
"אף פעם לא ברחתי מהבית" אמרתי ושמתי את הבקבוק בידיה, היא שתתה.
"אף פעם לא עשיתי גלאח." היא אמרה והגישה לי את הבקבוק, שתיתי.
"אף פעם לא עישנתי כופסא ביום" אמרתי והיא שתתה, שתתי מיד אחרייה.
"אף פעם לא קפצתי מגג." היא אמרה וצחקה, שתיתי והיא שתתה גם כן.
"אף פעם לא נפלתי מגג." אמרתי והיא שתתה לבד.
"אף פעם לא שכבתי עם מישהו." היא אמרה ושתיתי, היא לקחה את הבקבוק ושתתה גם היא.
שנייה אחרי שהוציאה את הבקבוק מפיה היא קמה ירדה במדרגות, הלכתי אחרי היא נכנסה למטבח וצחקקה,
"מה את עושה ?" שאלתי מייד כשפתחה את המקרר.
"כלום" היא אמרה ונעמדתי מאחורה בזמן שחיפשה משהו במקרר, אחרי כמה שניות סובבתי אותה ונישקתי אותה, מייד הרמתי אותה והסתובבתי כשהיא בידיי ושמתי אותה על השולחן. היא נשקה אותי חזרה, לאחר כמה שניות הורידה ממני את החולצה בזמן שהורדתי ממנה את העליונית ופתחתי את רוכסן החולצה שלה מאחור, היא נשארה בחזייה ובעטה את נעלייה מרגליה, העלתי אותה לחדר והשכבתי אותה ברכות על המיטה הגבוה.
______________________________________________
~נ.מ אנדראה~
"למה לא יכולת פשוט לתת לי להוציא משהו מהמקרר?!" דברתי לעצמי בראש לקול בטני המקרקרת בקולות.
"את רעבה ?" הוא שאל והבהיל אותי, נפלתי מהמיטה ושניה לפני שפגעתי ברצפה מצאתי את עצמי עליו.
"איך זה קרה הרגע" שאלתי כשפתחתי את העיניים.
"עמדת ליפול ופשוט.. תפסתי אותך." הוא אמר והתגלגלתי ממנו חזרה אל המזרן וקמתי.
כפתרתי עלי את חולצת המשבצות הירוקה שראיתי על כיסא המחשב ונארתי רק בה ובתחתונים שלי, אספתי את השיער לקוקו לא מתוח שיצאו ממנו קצת משערות הפוני שלי.
"מה אתה מחייך ?" שאלתי כשהסתובבתי לאור החיוך על פניו והסתבכתי על הכפתור.
"את יכולה פשוט לא לים אותה אם את מסתבכת איתה כל כך הרבה" הוא אמר בחיוך וקם בתחתוני הצמוד שלו ורק נכנס במהירות לג'ינס כשהמשכתי לנסות לכפתר את החולצה יותר מכפתור אחד. ידיי רעדו ללא סיבה.
צקצקתי בלשוני בעצבנות כשהמשכתי לא להצליח לסגור יותר מעוד כפתור.
"מה יש לך?" הוא שאל והתקרב אלי.
"זה בחיים לא קרה לי הידיים שלי פשוט רועדות תראה" אמרתי ושחררתי את החולצה והראתי לו את ידיי.
"קר לך ?" הוא שאל למראה ידיי הרועדות.
"לא ממש לא… דווקא די חם לי, יותר מהרגיל." עניתי מייד.
"את לקחת תרופות ? קרה משהו מוזר בזמן האחרון ?" הוא שאל אותי וכפתר לי את החולצה.
"חוץ ממך ?" שאלתי והוא הרים את מבטו אליי. הסתכלנו אחד על השני במשך בערך חצי דקה רצופה בזמן שהוא כפתר את חולצתי על הכפתור התחתון האחרון.
הוא הסתובב ופתח את הדלת. אני יכולה להשבע שהיה אפשר לחתוך את המתח בסכין.
"ואו." אמרתי ותפסתי אותו שניה לפני שירד מהמדרגות.
"אתה יודע משהו ?" שאלתי מייד וסובבתי אותו אלי מכתפו.
"לא." הוא ענה וירד במהרה בדרגות. עקפתי אותו איכשהו ונעצרתי לפניו למטה.
"שיט" הוא אמר לעצמו בלחש כשנעמד מולי.
"שיט ?" שאלתי.
"זה כבר קורה לך" הוא אמר והסתכל על גב ידיי והפך אותם לאחר שניה. הוורידים בדמי. יכולתי להרגיש אותם ממש. הם בלטו מעל עורי כמו שלעולם לא בלטו לפני.
"מה קורה לי ?" שאלתי כשראיתי שהרעידות מפסיקות לאט לאט.
"זה את עושה את זה ?" הוא שאל.
"את מה?!" שאלתי.
"הרעידות. איך הפסקת ?" הוא שאל.
"פשוט. זה אתה…" אמרתי וניסיתי להבין בעצמי. "כל פעם שנגעת בי הפסקתי לרעוד." אמרתי.
"מתי זה התחיל לך?" הוא שאל.
"כששתינו אתמול, אבל זה לא היה רציני. עכשיו לא הצלחתי לכפתר חולצה." הסברתי. יש לי תחושה מוזרה כזו. חם לי והכל חזק הרבה יותר. אני יודעת שאני מדברת בשקט אבל אני שומעת חזק פי שתיים, אני יכולה לספור את הנשימות שלו. ואם אני אתרכז. אני יוכל לשמוע את פעימות ליבו.
"מה את מרגישה ?" הוא שאל כאילו ידע שהרגע התרכזתי בזה.
"ה..הכל. אני מרגישה הכל.." אמרתי ופחד עלה בגרוני, הוא עזב לרגע את ידי והכל חזר, הרעידות הפחד המוגבר, הציפורים מבחוץ יכלתי לשמוע אותם. יכלתי להרגיש את החשמל עובר בקבלים לטלוויזיה ולמקרר. הכל. הוא מייד תפס בכתפיי.
"היי" הוא אמר כשתפס אותי לפני שנפלתי, נשענתי עליו. לא יכולתי לשלוט בכלום. לא בגוף שלי ולא ברגשות. הרגשתי כאילו אני הולכת להתפרק.
"הכל בסדר.." הוא אמר והרים אותי מעל כתפו אל הספא בסלון ופתח אותה למיטה והשכיב אותי על הגב. הכל הטשטש מעיניי. הכל הסתובב ונכבה.