the streets -4-

"במה אני יכול לעזור ?" שאל האיש הגבוה עם השיער השחור, ראיתי שידיו מכוסות בשרוולים של קעקועים ומיד עלה בי חיוך, אישה בלונדינית על עקבים שחורים יצאה מהחדר הסמוך עם עוד אישה מקועקעת גם כן והודתה לה ומיד לאחר מכן לקחה את דבריה שהיו על הספה ויצאה.
"היי אני רוצה לעשות קעקוע" אמרתי בחיוך לאחר שניה וניגשתי אל הדלפק, האיש חייך אלי חזרה והאישה התבוננה בי ובחנה אותי במבטה.
"יש לך רעיון או שבאת בראש פתוח?" האיש שאל.
"יש לי ציור" עניתי בחיוך ומאיה הוציאה את הציור מהכיס האחורי של מכנס הגינס הצמוד שלה.
"ואו ציירת את זה בעצמך?" הוא שאל והסתכל על הציור והפרטים הקטנים.
"זה סוג של הופיע לי בחלום" אמרתי והעברתי את השביל בשיערי לצד השני.
"מה אתה אומר ?" שאלתי לאחר חצי דקה.
"איפה את רוצה את זה ?" הוא שאל.
"מתחת לעורף" אמרתי.
"תסתובבי שניה.." האישה נגשה אלי ונגעה באיזור שבורציתי להתקעקע.
"ככה בערך ?" היא שאלה והראתה לי תמונה של ריבוע שסימנה על גבי.
"כן זה טוב." אמרתי בשמחה.
"אני הולך לעבוד על זה דקה." האיש אמר והלך לחדר האחורי.
"לא ואו רגע, אני רוצה את זה בדיוק ככה." אמרתי לאחר שעצר.
"אוקי.. בדיוק ?" הוא שאל, הנהנתי בראשי להסכמה. "את בטוחה ?" הוא שאל.
"כן." חזרתי על עצמי.
"אוקי אז אני הולך רק לצלם את זה." הוא אמר והרגיע אותי.
"כמה זה יצא ? בערך ?" שאלתי את האישה.
"בערך 300-400 אני מאמינה." היא אמרה וחייכה אליי
"תאספי רק את השיער ובואי לבחור גוונים." היא אמרה ולקחתי יחד איתי את מאיה.
החלטתי להשאיר את הפרפר שחור לבן, בדיוק כמו בציור.
"אני אנדראה דרך אגב, זאת מאיה." הצגתי אותנו בדרך לחדר שבו מתקעקעים.
"אני פיטר, זו אמנדה." הוא אמר ולחץ לי את היד.
"לחוצה ?" הוא שאל בחיוך.
"אני יהיה בסדר" אמרתי ושכנעתי את עצמי בפעם האחרונה.
מסרתי את הכסף לפיטר הוא פתח מולי את המחטים והצבעים ולבסוף התחיל לצייר על גבי. ישבתי על כיסא מרופד עם משענת נמוכה מאוד והוא ומאחורי על כיסא מחשב גדול ומרווח, מאיה הייתה מולי ואמנדה עמדה מאחוריו החזקתי את הכיסא בחוזקה בידיי בין רגלי ונשכתי את שפתי ואחרי בערך עשרים דקות סיימנו וכימרתי את הגב יחד עם עוד כמה מתיחות.
"אז מה הוא אומר ?" פיטר שאל ואמנדה דחקה בו.
"אני לא בטוחה מה זה אומר את האמת להגיד לך, בשבילי זה סימן להתחלה חדשה, אולי אנשים חדשים, נראה כבר." עניתי בשימחה והקלה.
"אז מה אמרת ? שחלמת על זה ?" הוא שאל ממשיך להסתקרן.
"הטלפון שלך" אמרתי למאיה שלא שמעה את הצלצול.
"הוא על שקט." היא ענתה לי וכולם הסתכלו עלי כאילו הם לא מבינים.
"הרטט שלו מחרפן אותי תעני כבר!" אמרתי והתפלאתי למה היא לא שמעה אותו.
"הלו?" היא ענתה ומייד נתנה לי אותו.
"זה הטלפון שלך!" היא אמרה בלחש כועס.
"כן ?" אמרתי אל הטלפון ועברתי לחדר השני בזמן שמאיה המשיכה לדבר איתם.
"אנדראה ?" שמעתי את הקול שלו מהצד השני של הטלפון.
"אדם ?" שאלתי בהפתעה משמחת.
"כן מה עיניינים ?" הוא שאל.
"הכל טוב, זוכר את הפרפר ? הרגע קיעקעתי אותו מתחת לעורף." היה בי צורך לספר לו.
"באמת ? איפה ? אני אבוא." הוא אמר.
"יש מישהו בשם פיטר הוא מקעקע במרכז העיר, מכיר?" אמרתי, שמחתי שהוא התעניין.
"אני קרוב אליו, אני דקה מישם אני בא." הוא אמר, אחרי חמש דקות של שיחה קטנה עם אמנדה ופיטר אדם נכנס לחנות ואמר להם שלום כאילו הם מכירים כבר תקופה.
"תראי לי" הוא ניגש אלי מייד אחרי והסתכל על גבי.
"אני גם אעשה כזה." הוא אמר בחיוך אחרי שבחן את גבי.
"אתה בטוח ?" שאלתי.
"אנחנו בקושי מכירים אולי זה סתם." אמרתי כשלקחתי אותו לצד בזמן שאמנדה נעצה בנו מבטים.
"אני בטוח. זאת ההרגשה הזאת. אני בטוח." הוא אמר וחזר על עצמו.
"אוקי. בוא נעשה את זה" אמרתי והלכתי אחריו חזרה אל כולם.
"אני גם עושה כזה, " הוא אמר ומיד הוריד את החולצה ושרירי בטנו וחזהו נחשפו בתנוע.
"פה ?" הוא שאל והצביע על הצלע הימנית שלו ממש מתחת לחזה
לאחר עשרים דקות בערך סיימנו גם את הקעקוע שלו ושמו לשתינו תחבושות.
"אני צריכה לזוז, אני יאסוף אותך כבר או שאת רוצה לבוא ?" מאיה שאלה אותי לאחר שניתקה את הטלפון שלה.
הסתכלתי על אדם והוא הסתכל עלי, נראה לי שזה כבר היה דיי ברור שנצא עכשיו.
"תאספי אותי ?" אמרתי בשאילה.
"סבבה אני אתקשר כשאתפנה" היא אמרה ומיהרה חזרה אל הרכב.
"רוצה לאכול משהו ?" אמדםשאל אחרי שנופפתי לה לשלום כשיצאה מהדלת.
"זורם" אמרתי ונפרדנו מפיטר ואמנדה לשלום.
~נ.מ אדם~
הלכנו בקצב רגיל והסתובבנו בעיר קצת, הרגשתי קל. כאילו אני יכול לעוף, כאילו היא משפיע עלי. לא הרגשתי אפילו את הצלע שלי, אולי בגלל המשכה המוזרה הזאתי, אני מניח.הלכנו שלוש דקות בערך בלי לדבר והסתכלתי עליה. היא גרמה לי לחייך, האף הקטן הזה מהפרופיל של פניה, העצם שבלטה מערה, שעאה השחור שעף לאחור מהרוח, היא חייכה והסתכלה עלי חזרה.
"על מה אתה מסתכל ?" היא אמרה ודחפה אותי קלילות הצידה.
"את יפה אמרו לך פעם ?" אמרתי בלי להתבייש.
ראיתי אותו נבוכה ומבטה הרציני חזר לפנים, אפילו עלה קצת סומק בלחייה.
"מה אף פעם לא אמרו לך שאת יפה ?" שאלתי כשהמשכתי להסתכל ישר אליה ולא אל הדרך.
"פחחח' מה הקשר ?" היא הכחישה וראיתי אותה נבוכה.
"מעולם לא אמרו לך שאת יפה ? באמת ?" שאלתי בתדהמה להסמקתה.
"אמרו, זה תמיד בא פשוט בניסיון לקנות אותי או להרוויח משהו." היא ענתה וחייכה אלי.
"וול, אני לא מנסה לקנות אותך במחמאות, ואין לי מה להרוויח ממך." התלוצצתי איתה.
"שמחה לשמוע" היא אמרה וחייכה, הייתה לה שן מחודדת כזאת בצד הפה, ראו את זה כשחייכה. זה היה מדהים איך שזה התאים לה.
"די להסתכל עלי ככה" היא אמרה וצחקקה כשראתה שבהיתי בה שוב.
"אני לא יכול, אני לא רוצה לחשוב על עוד שניה שאני אחייה בלי החיוך הזה." אמרתי בפשטות מה שעל ליבי.
"הגענו." אמרתי לאחר שנייה של שקט מובך ונכנסנוו לקפה.
"את רוצה לאכול משהו ?" שאלתי אותה בתקווה שהיא תשב לאכול ונשב הרבה זמן.
"לא ממש, קפוצינו הולך ?" היא שאלה וסימנתי למלצרית לבוא ולקחת את ההזמנה.
"אז ?" היא שאלה שניה לאחר שהמלצרית הלכה והסתכלתי על הישבן שלה.
"החלום." אמרתי בחיוך והחזרתי את מבטי לאנדראה, שלפתי מכיסי את קופסאת הבלאק דוויל והדלקתי סיגריה עם הרליפר השחור ששלפתי מכיסי.
"מה ?" שאלתי כשהסתכלה עליי במבט מוזר.
"אתה מעשן ?" היא שאלה בהרמת גבה.
"אני מפסיק.." אמרתי וחייכתי לאחר שלקחתי שאכטה ארוכה.
היא הנהנה בראשה באכזבה והמלצרית הביאה את שתי כוסות הקפה והלכה.
סיפרתי לה על החלום שלי, בדיוק כמו שהיה, היא ספרה לי על החלום שלה עם פקטים מדויקים שזכרה והחלומות היו כמעת זהים לגמרי.
"זה מוזר אתה לא חושב ?" היא שאלה לאחר דקה של שקט שבאה אחרי שהבנו שיש לנו את אותו החלום כבר תקופה.
"אני חושב שהעולם הזה מוזר" אמרתי וסיימתי את כס הקפה השנייה שהזמנתי במהלך השיחה הזאתי.
"תגיד.." היא אמרה ואז שתקה.
"ממ?" שאלתי למה התכוונה.
"עזוב, אתה תחשוב שאני מפגרת.." היא אמרה והגיע לחצי הכוס השניה שלה.
"נו. אני מבטיח שלא." אמרתי בחיוך וסקרנות.
"ההורים שלך…" היא אמרה ולא הבנתי. "מה איתם ?" היא הוסיפה לאחר שניה של שתיקה והחזירה את מבטה מהשולחן אליי.
"אין לי…" אמרתי את האמת.
"למה שאלת ?" שאלתי.
"היית..ה לי מין תחושה כזאת.." היא ניחשה.
"תחושה של מה ?" מייד שאלתי.
"תחושה שאנחנו אותו דבר.." היא אמרה מחזיקה את הכוס בידיה ומניחה על השולחן לאחר לגימה ארוכה.
"מזתומרת?" המשכתי בנושא.
"זתומרת.. אמא שלי מתה, ואבא לי מת יחד איתה..סוגש..ל" היא אמרה במשפט מתמשך.
"אף פעם לא היו לי הורים, הייתי יתום, לא רק יתום גם לא היו מסמכים לקיומי ולהורים שלי, אז לא היה מה לחפש אפילו." הסברתי.
"חשבון" היא סימנה למלצרית.
"זה מספיק קפאין לערב אחד.." היא אמרה וחייכה אלי בהעברת נושא.
אחרי ששילמתי עלינו אחרי וויכוח קצקצר יצאנו להסתובב, קראתי לדילן ואנדראה קראה למאיה למסיבה "חולה" שיש במועדון 'רד'
נכנסנו והלכנו לרקוד, הרחבה לא הייתה מפוצצת מידיי והיה אפשר לזהות אנשים, נפגשנו עם עוד כמה חברה שישבו שם והכרתי.
"מה גבר ?" דילן שאל אותי כשהתיישבנו על הבר והזמנו בירה לשתינו.
"הא אחי ?" עניתי ושתיתי רבע מהבירה.
"מאיה שווה" הוא אמר לאחר שהסתכל עליה חצי דקה ואז חזרה אלי.
"כה.." עניתי ולא יכולתי לחשוב עלייה בכלל. בראש שלי הייתה רק אנדראה.
"אבל אנדראה הזאתי, פששש גבר.." הוא התחיל.
"אל תסתכל עליה אפילו." אמרתי מייד.
"סבבה אחי שלך" הוא אמר וגיחח כשהסתכל עלי.
ראיתי את אנדראה באמצע הרחבה היא רקדה עם מאיה והיו שם כמה בחורים שהסתכלו עליהם, בשלב מסוים הם גם התנשקו והיו מאוד קרובות, לא יכולתי שלא לצחוק לאור החיוך שנמרך לדילן על הפנים.
ראיתי אותם באות אלינו ומנסות לצאת מהרחבה.
"תעשה לי ארבע שותים של ג'ק" אמרתי לברמן והוא מזג והניח על השולחן.
"צ'ירס בנות." דילן אמר והגי את הכס הקטנה עם הנוזל הלא תמים שבפנים בזמן שאנדראה לקחה בעמצה והקשנו בכוסות.
"צ'ירס למסיבות" מאיה אמרה.
"צ'ירס לגורל" אנדראה אמרה והסתכלה עלי.
"צ'ירס לשינויים" אמרתי והסתכלתי עליה חזרה והורדנו יחד את השוט הזה ואת ההבא מייד אחריו, מייד אנדראה תפסה בידי והורדנו את השוט השלישי ומשכתי אותה אל הרחבה, רקדנו.. איך רקדנו, בערך חמישים דקות בלי מנוחה, בשלב מסוים היה חם מספיק וטיפות זיעה החלו להופיע על צווארה, היא כרחה את ידיה סביב עורפי והתקרבה אלי יותר עם גבה, משכתי אותה אלי ולא שחררתי, ראשה היה מונח לאחור ונשען על חזי וכתפי.
"בואי נחתוך הביתה" לחשתי באוזנה.
"מאיה לא תרצה ללכת" היא אמרה והגיבה בחיוך להצעתי.
"ניקח את האופנוע של דילן" אמרתי וידיי החליקו לבטנה התחתונה, יכלתי להרגיש את עורה החשוף מהחולצה הקצרה מתחת לידיי ועצרתי בקו הג'ינס שלה, היא הסתובבה בשניה ומשכתי אותה אל היציאה, בדרך אמרתי לדילן באוזן שאני לוקח את האופנוע שלו ושאני בדירה.