תגיבו – the road not taken

ז'אנר: דרמת פשע
מס' פרק: לא ידוע .(איכן שהוא באמצע הסיפור)
זמן- 1976.

נקודת מבטה של מייגן.

לאחר השוד המוצלח שהיה לנו היום, החלטנו להתאכסן במוטל 6
8 מ"ייל צפונה לעיר אוסטין שבטקסס.
יצאתי מהמקלחת החמה והמרגיעה ביותר שחוויתי עד כה, הסטתי את ווילון האמבטיה וכרכתי את עצמי במגבת.
אחרי ימים בדרכים, בחיים לא הרגשתי יותר רעננה מאשר עכשיו. הייתי חייבת לשטוף מעליי את כל הלחץ. פתחתי את הדלת של חדר האמבטיה ועמדתי במקומי. תוהה, מה עושה ג'ייק. ראיתי את ג'ייק יושב על הכיסא הישן והמרופט של המוטל בתנוחת הפסל האדם החושב* בוהה קדימה, לעבר משהו שלא ביכולתי לראות, בעודו מעשן מה שמריח כחשיש , ומניד בראשו מצד לצד ומחייך חיוך ממזרי. "על מה אתה מסתכל?" שאלתי
"את חייבת לבוא לראות את זה" אמר ולא הסיט את מבטו ואילו לרגע לכיווני.
כיווצתי את מצחי. לא הבנתי מה לעזאזל והתקדמתי קדימה. יצאתי מחדר האמבטיה והתקדמתי לעברו. "מה ק……" ? נדהמתי, וקפאתי על מקומי. עכשיו יכולתי לראות את מה שדיבר עליו. "וואו". פלטתי. בתדהמה ועיניים משתאות.
ערמות על גבי ערמות של כסף שגנבנו פזורים על המיטה בערימה שמגיעה כמעט עד התקרה. נשבעתי כי לא ראיתי כל כך הרבה כסף מיימי.
ג'ייק נאנח עמוקות והתמתח לאחור בכיסאו. "כן" צחק וחשף שיניים.
התקדמתי לעברו, מחויכת במעט, ונדהמת, ומלאת רגשות מעורבים. בעודו לוקח עוד שאכטה מהסיגריה המגולגלת שלו, התיישבתי בחיקו. הכיסא חרק. הוא הפנה לכיווני את ראשו, ושייט בעיניו על גופי. מלמטה עד למעלה , ונראה די מרוצה מהעניין.
הסתכלנו אחד לשני בלבן של העין בהבעת פנים מבסוטית מהסכום שהצלחנו לשים את ידנו עליו . נאבדתי בתוך עניו. הרגשתי פתאום מוגנת, בטוחה. פתאום כל הצעקות בראשי כבו. כל המילים והמחשבות הרעות נעלמו. כל הפעמים הללו שאמי אמרה לי "הוא מסוכן לך", או "הוא פושע", "רוצח בדם קר". הכול.. הכול פשוט נעלם. ולמרות כל מה שאני יודעת על טוב ורע, נכון ושגוי
הבנתי כי אין יותר מייגן מעכשיו. הילדה הטובה שפעם הכרתי איננה עוד. מעכשיו זה מייגן וג'ייק. המשפט הזה התנגן לי נכון שוב ושוב בראשי.
הסתכלתי בעיניו הכחולות הגדולות והיפות, שמספרות לי סיפורים . כמו האוקיינוס. יכולתי לשבת ולהמשיך ולהסתכל עוד ימים.
"אתה חושב שהודג' יהיה מרוצה?" קטעתי את המחשבות שלי כדי שאני לא יראה כמו איזו מוזרה שלא מפסיקה לבהות בו. אבל הוא רק נהנה מהעניין.
"אני לא יודע , תגידי לי את" אמר וחייך בעודו מסתכל על ערימת הכסף. ונושף החוצה עשן. אני נשבעתי שבכל חיי לא ראיתי אותו כל כך מאושר. הוא עטף אותי בידיו, בעודי יושבת בחיקו. הרגשתי עכשיו עוד יותר מוגנת ממיקודם.
נשכתי את שפתי, מסתכלת על ערמת הכסף הזו. תוהה מה הבן אדם רוצה לעשות עם כל כך הרבה כסף. תוהה מה עוד ביכולתנו לעשות בידיעה הזו שהרגע עשינו את הבלתי יאמן.
אני כל כך מאושרת לראות את ג'ייק מאושר, שכבר לא אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים. גם אם מדובר באישה שהכי קרובה לחיי.
"אנחנו לוהטים ! " צעקתי בהתרגשות.
"בלתי ניתנים לעצירה" השלים את משפטי. וצחק.
שנינו צחקנו.
עכשיו הבנתי על התחושה שדיבר עליה כל הזמן. התחושה הטובה הזו, שזורמת בגופי.
הצמדתי את ראשי לראשו, למרות חריקות הכיסא שנשמעו כאילו הוא הולך להתפרק כל רגע.
לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי: "אני אוהבת אותך" מסתכלת בעיניו. בעצם בוהה.
"גם אני " אמר והשליך את הסיגריה על ריצפת החדר.
נישקנו אחד את השני בכזה להט. אצבעותיו משחקות בחוטי המגבת שלי שמרגישה כי עוד רגע עומדת ליפול. הרגשתי כאילו רק שנינו קיימים בעולם הזה ואין שום דבר שמטריד אותנו. אבל …הלוואי שככה זה באמת היה….