The Master's Duty | פרק 3 (?)

פרק 3:

אלקסיס רצה בחזרה לעיר. ממילא לא תכננה להישאר בעיר עוד זמן רב, אך היא ידעה מתיי עליה לעזוב. היא לא טיפשה, היא מזהה את צרותיה על הרדאר.
מאחוריה, רץ דיוק. הוא היה חייב לדבר איתה. הוא לא הפסיק לרוץ אחריה לרגע…
אלקסיס כמובן רצה מהר, כך גם דיוק. הם לא התעייפו והם רצו מהר. עוד דבר משותף שיש לשניהם.
"אלקסיס!!! חכי!!!" דיוק צעק לעברה
"לא רוצה!!! לך מפה!!!" השיבה
"אני רק רוצה לדבר איתך!!!"
אלקסיס לא ענתה בחזרה. לא היה ברצונה לקבל ממנו עזרה.
"אני אעזור לך עם המאסטר!" דיוק קרא. אלקסיס עצרה לרגע, אך לא הסתובבה אליו "את למדת עם מאסטר, נכון?" דיוק שאל.
"כן" ענתה בקצרה "מה אתה יודע?" אמרה והסתובבה.
"איך אפשר להביס אותו. גם אני למדתי אצל מאסטר"
אלקסיס נראתה מעוניינת. 'אולי הוא באמת יוכל לעזור לי…' חשבה. אחריי הכל, שניהם למדו אצל מאסטר, שניהם חוו כמעט את אותו הדבר.
"מה אתה יודע על 'ארבעת צבאות המאסטרים?'"
"אני הייתי בכל אחד מהם" ענה בגאווה
"מה?! איך?! באיזה גיל גויסת?!" התלהבה אלקסיס
"בגיל 5 גויסתי לצבא האדום"
"אני הייתי בצבא האדום!!!" קטעה אותו אלקסיס
"אולי בגלל זה היית לי מוכרת…" מלמל
"אמרת משהו?"
"לא…" לחש "אז נמשיך עם הסיפור… אדגר שלח אותי לצבא הירוק. שם הציעו לי להישאר ולהחליף את אבן הרובי שלי באמרלד. כך שאם הייתי עם שרשרת של סמל דרקון ואבן ירוקה, הייתי 'חצוי צבאות האויבים'"
"מה?! אבל איך הצבא הירוק הסכים לקבל אותך? הצבא שלנו ושלהם במלחמה!!!"
"נכון, משום מה הצבא הירוק אהב אותי. הוא רצה להפוך אותי לחייל בצבא שלהם. רק הייתי צריך להחליף שרשרת, הייתי צריך ללכת עם השרשרת בעלת סמל הנחש. בתוך החישוק היה אמור להיות לי נחש עכשיו…"
"למה לא הסכמת?"
"אהבתי את סמל הדרקון והייתי נאמן לצבא האדום"
"הבנתי.. אני אוהבת את כל הסמלים של הצבאות. במיוחד את זה שבתוך כל חישוק יש חיה אחרת בהתאם לצבא בה אתה נמצא!" התלהבה אלקסיס
"כן…" הוא אמר והביט באלקסיס במבט מוזר "אבל לא הייתי צריך להחליף שרשרת.. לאחר 3 שנים עברתי שוב צבא, הפעם לצבא הכחול. הם רצו שאחליף את השרשרת לסמל של העכביש או לפחות אחליף את האבן שלי לספיר"
"הסכמת?"
"ברור שלא. לא רציתי להפוך ל-'חצוי צבאות'"
"אוקיי.. ומה קרה אחר כך?"
"שוב לאחר 3 שנים רצו שאחליף צבא. הפעם לצבא הצהוב.. בטח זה צפוי שהם רצו שאחליף את הסמל שלי לנשר ואשנה את האבן לסיטרין"
"ובטח גם לזה לא הסכמת" צחקה אלקסיס
"כן…" הוא צחק גם "אבל בכל שרשרת יש 2 סוגיי אבנים.. את בטח יודעת את זה"
"כן! ברור!
לצבא האדום יש אבן רובי ואבן סיטרין בתור מחברת. השרשרת עשויה זהב טהור.
לצבא הצהוב יש אבן סיטרין ואבן רובי בתור מחברת. השרשרת עשויה זהב טהור.
לצבא הירוק יש אבן אמרלד ואבן ספיר בתור מחברת. השרשרת עשויה כסף בוהק.
לצבא הכחול יש אבן ספיר ואבן אמרלד בתור מחברת. השרשרת עשויה כסף בוהק" אלקסיס פירטה
"איך רואים שאדגר נתן לך ללמוד את כל זה בעל פה!" צחק
"איך ידעת?!" הופתעה אלקסיס
"היגיון בריא" ענה "אני פרשתי מהצבאות מלפניי שנה. מאז אני נלחם באופן עצמאי"
"תגיד, איך אתה השגת את כל המידע על 'ארבעת צבאות המאסטרים'?"
"פשוט מאוד… כל פעם שעברתי צבא הם הסבירו לי על זה עוד ועוד… בגלל זה אני יודע הרבה"
"נחמד לך…" אלקסיס אמרה בחינניות "טוב! תודה על העזרה! להתראות!" אמרה במהירות ובחינניות.

במהרה אלקסיס המשיכה לרוץ לעיר. כאשר חזרה לעיר, היא נכנסה לחדרה המושכר. שם, אלאניס חיכתה לה, בריאה לגמריי…
אלאניס רצה לכיוון הדלת ונעלה אותה.
"אלקסיס…" לחשה "עכשיו אנחנו לבד…"
אלקסיס הלכה אחורה, התרחקה מאלאניס. לאלקסיס לא היה נשק, שריון או כל דבר אחר שהיה יכול להגן עליה.
אלאניס הוציאה את החרב שלה.. היא ליקקה את הדם שהיה על החרב.
"אלאניס! את ערפד?!" אלקסיס שאלה בפליאה
"לא…" נאנחה אלאניס "אני זו שתהרוג אותך עכשיו… משהו פה לא מובן?!"
"המ.. כן" אמרה אלקסיס בתמימות "מה עשיתי לך שאת שונאת אותי כל כך…?"
"שום דבר חוץ מדבר אחד… שאותו לא אזכיר"
אמרה אלאניס וקפצה על אלקסיס. אלקסיס שלחה אגרוף לפניה של אלאניס, אלאניס נפלה ואלקסיס עמדה ליד החלון "עוד לא גמרתי איתך…, אלקסיס" סיננה אלאניס. היא רצה לכיוונה והפילה אותן מן החלון הפתוח. שתיהן נפלו מהחדר, מהקומה השלישית…