The Master's Duty | פרק 11

פרק 11:

אדגר ואלאניס חיכו ליד שער העיר. הם ראו את הזוועות ואת הדם, אך זה לא הפריע להם כלל מכיוון שהייתה להם מטרה אחרת לגמריי שעליה הם לא יוותרו.
דיוק ואלקסיס המשיכו ללכת לכיוון העיר. לדיוק הייתה הרגשה שמשהו רע יקרה. הם לקחו הפסקת אוכל קצרה.
אלקסיס טיפסה על עץ תפוחים וקטפה משם כמה תפוחים אדומים ומתוקים.
"דיוק!" קראה "תפוס את זה!" אמרה עם חיוך
"תזרקי!"
"קח!" היא אמרה וצחקה.
היא ירדה לאט מהעץ. היא נראתה שמחה לרדת ולחזור לעיר. היא ידעה שמשם היא תוכל להתחיל בדרכה לחסל את אדגר. מה שהיה כמובן טיפשי לחלוטין כי היא לא מסוגלת להחזיק סכין בידה. שלא נדבר על להרוג מישהו!
דיוק נראה מודאג. הוא חשב על תוכנית. למרות שלא ידע מה יקרה…
הפסקת האוכל תמה והם המשיכו בדרכם לעיר. אלקסיס נראתה שמחה לאורך כל הדרך. 'התנהגות אופיינית לכאלו שחזרו מכזה מסע…' אמר לעצמו דיוק.

אלקסיס ודיוק היו ליד שער העיר. אלאניס לא בזבזה שנייה והיא התחילה לתקוף אלקסיס. אלקסיס כהרגלה ברחה. היא ואלאניס כבר לא היו בסביבה. מהשנייה הראשונה אלקסיס ברחה ואלאניס בעקבותיה.

"הן מהירות…" מלמל דיוק
"כן. מה שאומר ש…" אמר אדגר "נשארנו רק שנינו" סינן ושלף את חרבו.
"אין שום בעיה.ניצחתי אותך פעם אחת,אני אנצח שוב" אמר דיוק ושלף את חרבו.
"המקרה ההוא ליד הנהר? אל תצחיק אותי!" צחק אדגר:"הפסדתי לך בכוונה!"
"אני לא מאמין לך יותר.לעולם לא!" קרא דיוק.
"תעשה מה שאתה רוצה.בקרוב-אתה תראה את כוחי האמיתי!" צחק אדגר.
דיוק רץ במהירות אל אדגר והניף את החרב שלו.
אדגר פיהק,וחסם את המכה,עם קצה להב חרבו.
"אתה לא ממש חזק,את יודע? איך הירשתי לחלש כמוך להצטרף לצבא שלי?" אדגר לחש.
זה עצבן את דיוק,והוא החל לשלוח סדרה של מתקפות.
"הבנתי סוף סוף" אמר אדגר וחסם כל מכה עם קצה חרבו:"צריך לגרש לא רק את אלקסיס,אלא גם אותך.אתה מטרד,בדיוק כמו הנערה ההיא.למה בכלל אתה עוזר לה?" שאל אדגר.
דיוק הלך מעט אחורה,והתנשף."כי אני יודע איך היא מרגישה.לי לא היה מישהו שיעזור לי,אבל לה יש".
"האירוניה.מישהי חלשה מקבלת עזרה ממישהו חלש" אמר אדגר בשעמום.
הקרב לא עניין אותו במיוחד.
דיוק צרח והסתער על אדגר.הוא הניף את החרב במלוא הכח."זמן להיות רציניים" לחש אדגר וחמק הצידה.
הוא שלח מכה שיצרה חתך על גבו של דיוק.דיוק צרח מכאב,ונחת על ברכיו.
אדגר הביט בדמו של דיוק אשר היה על חרבו.
"דם של חלש על החרב שלי.המממ מעניין" מלמל אדגר.
"תמות!" צעק דיוק והניף במלוא הכוח את החרב שלו על אדגר.
אדגר העיף את חרבו של דיוק,והניף את חרבו ויצר עוד חתך על כל חזהו.
הוא החל לחתוך מידיו,ודם היה על כל גופו של דיוק.החרב שיספה עוד ועוד מידיו של דיוק,בזמן שהוא צורח.
"אני לא אתן למישהו מהצבא האדום שלא יודע להניף חרב לחיות עם ידיים" צחק אדגר.
שלולית דם הצטברה תחת דיוק.הוא השפיל את ראשו ולא יכל לזוז מרוב כאב.
"מפני שאני במצב רוח נחמד היום,אני אפילו מוכן לתת לך לבחור איפה תקבל את הצלקת שלך" צחק אדגר.
"אתה לא תנצח תמיד…" לחש דיוק.אדגר הביט בו בעיניין.
"יום אחד יקום מישהו שינצח אותך.עד אז…עד אז…אני אמשיך להתאמן ואפרק לך את הצבא" דיוק הפנה אל אדגר מבט פסיכותי."על הגב.אני רוצה אותה על הגב" אמר דיוק והמבט הפסיכותי נדבק לפניו.
אדגר עמד מאחוריי דיוק.הוא קירב את חרבו אל גבו של דיוק,והניף את החרב במלוא העוצמה.
צלקת אלכסונית לכל אורך גבו של דיוק גרמה לו להתמוטט,ולדמם.כל בגדיו היו בדם.
"אתה מת? כבר?" אדגר הביט על גופתו העלובה של דיוק.
אדגר,החזיר את חרבו,וניקה מעליו את הדם."זמן לראות איך היא הסתדרה" הוא לחש ופנה לדרכו.
כעבור כמה דקות,פקח דיוק את עיניו."הוא הלך?" שאל בקול חלוש.

דיוק חשב על אלקסיס. הוא לא היה בטוח שהיא תשרוד… לא כאשר אדגר ואלאניס בעקבותיה.
הוא הבין שהיא תצטרך להסתדר לבדה, ועם יכולותיה ה-"מופלאות"…
אין לה הרבה סיכוי…