Skinny Love- פרק שלישי (כולל תוכן מיני)

פרק שלישי-

אימה של קמיל, אליס, הייתה אישה נמוכת קומה ודקת גזרה שהעבירה את שעות הערב המאוחרות בבהייה בחלון המטבח וברחצה הכלים של ארוחת הערב.
"אני בית." קראה קמיל והקפיצה את אימה שהייתה שקוע במחשבות.
"הבהל אותי עד מוות ילדה." השיבה אליס ונגבה את ידיה במגבת מטבח לחה למחצה, ממהרת לחבק את ביתה.
"מצטערת," השיבה קמיל, נהנת ממגע גופה הרך של אימה, מהריח המוכר שלה, מהדגדוג הנעים של שיערותיה על פניה הקופאים מקור. "איפה אבא?" שאלה והתנתקה מאימה.
פניה הקורנים של אליס הקדירו למשמע השאלה. "עובד." ענתה בקצרה ופנתה ליבש את הכלים הרטובים שנחו על השיש.
קמיל נאנחה, אביה תמיד עבד. או לפחות זה מה שהוא סיפר לה ולאימה למרות ששניהם ידעו שזה שקר.
היא מרחה על פניה חיוך עליז ופנתה אל אימה. "אני הולכת לישון." היא נישקה את אימה על הלכי ופנתה אל החדר, חיוכה דועך עם כל צעד.
כששכבה על המיטה הרכה שלה, עדיין לבושה במעיל העור והג'ינס הקרוע האהוב שלה נזכרה קמיל ביום הולכתה החמישי, היא זכרה רק חלקים מעורפלים ממנו אבל את החלקים שזכרה היא לעולם לא תוכל לשכוח.
אמא שלה קמה מוקדם בבוקר והכינה ספגטי ברוטב בולונז' ולחמניות מתוקות במילוי נוגט- מתכון סודי שהיא המציאה. כשקמיל התעוררה בבוקר לריחות המתוקים שהיא הכי אוהבת היא ידע מיד שהוא יום הולדתה.
"מה שלום הנסיכה הקטנה שלי?" שאל אביה שצץ בפתח דלת השירותים, לבוש במכנסיי חקי וגופיה לבנה. פניו היו מגולחים והוא הביט בה דרך עיניים חומות מלאות באושר.
"אני כבר לא קטנה אבא." אמרה קמיל וקפצה אל ידיו של אביה שצחק בעודו מרים אותה גבוה גבוה, עד שכמעט נגעה בתקרה.
"ברור שלא, את כבר בת חמש היום," הוא התקדם לכיוון המטבח בצעדים ענקיים. "ומה עושים לכבוד יום ההולדת החמישי שלך, נסיכה שלי?" שאל והביט באימה בחיוך, היא השיבה לו במבט קורן וכחול.
"הולכים לבריכה!" קראה בהתרגשות וקפצה מזרועותיו החסונות של אביה אל שולכן חדר האוכל.
"את עלולה ליפול מותק." קראה אימה בדאגה ואחזה בידה.
"היא תהיה בסדר." צחק אביה והרים אותה שוב אל זרועותיו.
לאחר מכן הם ארזו תיק גדול ומלאו אותו בכל טוב, ובילו יום שלם ומהנה בבריכה.
זו הייתה הפעם האחרונה שבה הוריה צחקו יחד, הפעם האחרונה שכולם היו יחד בבריכה, הפעם האחרונה שהיא הרגישה שיש לה משפחה אמיתית.
***
רוח פרצים נשבה ברוץ וענפיו של אץ האורן מחוץ לחלונה חרקו עליו בקול מצמרר.
אילו היה לי טלפון נייד, חשבה קמיל בעגמומיות בעודה פושטת מעליה את הבגדים ולובשת פיג'מה ילדותית עם דובונים ורודים עליה. הייתי יכולה להקשיב למוזיקה שלי בלי לשמוע את הרעשים הדפוקים האלה.
אבל לא היה טעם לכעוס, אימה לא יכלה להרשות לעצמה לכנות לה טלפון נייד ואביה… הוא עבר רוב שעות היום וגם בלילה ולכן הקשר בניהם היה רעוע במקצת.
גל של עייפות הציץ את קמיל כאשר נכנסה אל מתחת לשמיכה הרכה שלה, משאירה את עלמה ודילן מאחוריה, את הצמרמורת שחשה כאשר הענפים של העץ בחוץ חרקו על החלון ואת המבחן הגדול שיש לה מחר בצרפתית ונתנה לעפעפיה להיעצם.
היא תדאג להכל בבוקר, חשבה ממש לפני שנרדמה.