Skinny Love- פרק רביעי (כולל תוכן מיני)

פרק רביעי-

אליס וג'ון רבו.
קמיל ידעה שהוריה רבו בגלל ששמעה את הצעקות של שניהם עד לפני שהשעון המעורר שלה צלצל. היא מהרה לדכא את ההתלהבות על כך שאביה בבית והחליפה אותה במרירות על כך שעד שהוא נמצא בבית הוא מנצל את הזמן בלריב עם אימה.
"-אתה כל הזמן עובד." כולה של אליס נשמע שבור.
"עכשיו את מאשימה את העבודה שלי? שכחת שמשהו צריך את שכר הדירה כדי שיהיה לך איפה לגור." נבח ג'ון.
"ומה עם קמיל? אתה לא חושב שמגיע לה לבלות קצת זמן עם אבא שלה? היא לא רק הבת שלי להזכירך!" השיבה אליס בתקיפה.
"אל תערבי את קמיל, זה ביני לבינך." ענה אביה.
בשלב הזה קמיל לא יכל לשאת יותר את זה, הצורה שבה הם דיברו אחד עם השני, הזלזול והארס שנטף מקולותיהם.
היא נזכרה ביום ההולדת של גיל חמש וקברה את ראשה תחת שמיכת הפוך שלה, נאחזת חזק ככול האפשר בזיכרונות המתוקים של ילדותה.
כעט יכלה לשמוע רק צלילים חלושים של שברירי צעקות.
***
רעש טריקת הדלת גרם לקמיל לקפוץ מן המיטה בבהלה; לרגע היא לא ידעה איזה מבין הוריה נשאר בבית, היא קיוותה שזו אימה כדי שתוכל לנחם אותה, ובמקביל קיוותה שזה אביה כדי שתוכל לנזוף בו על יחסו המזלזל.
אך לאחר כמה רגעים השעון המעורר שנח על שידת הלילה שלה צלצל והיא נאלצה לקום כדי לכבות אותו, אחרי שכבר עמדה מחוץ למיטה בדממה נפתחה הדלת לכדי סדר ועיניו החומות של אביה הציצו פנימה.
"בוקר טוב," אמר. שנים שהוא לא מכנה אותה הנסיכה שלו פשוט מפני שהוא לא רואה אותה. "אני… אני מבין ששמעת את… זה…" הוא גירד את עורפו במבוכה, כאילו הוא באמת מתבייש על כך שהיא נאלצה לשמוע את הריב הזה.
"כן." אמרה בקצרה ופנתה אל ארון הבגדים שלה.
"אני מצטער על זה." אמרה בשקט והשפיל את מבטו.
הוא לא אמר בדיוק למה התכוון אבל נראה היה כאילו הוא מצטער על כל אותם שנים בהם פשוט הזניח אותה, אותה ואת אימה.
"אני צריכה ללכת." אמרה ולא הביטה בעיניו. היא כל כך רצתה לפתוח בסידרה של צעקות על עורך החיים המגוחך שבו חיה משפחתה רק בגללו אבל פיה לא הצליח להוציא אפילו מילה אחת מעבר למה שאמרה.
"את הולכת לעבודה? רוצה שאני אקפיץ אותך?" שאל והלך אחריה לכיוון המקלחת.
"זה בסדר, דילן מקפיץ אותי." השיבה וסגרה את דלת המקלחת מאחוריה.
מתחת לדלת, על רצפת המקלחת היא יכלה לראות את הצל שלו לכמה דקות נוספות ואז שמעה את צעדיו מתרחקים לכיוון חדר השינה שלו ושל אימה.
דמעות זעירות עלו בעיניה ואיתם בא גם בכי חרישי. מה קרה כאן הרגע? שאלה את עצמה בעודה שוטפת את פניה ומנסה להעביר את סימני הבכי מעל פניה. אך התשובה לא התבררה לה גם אחרי שסיימה להתלבש וגם לא אחרי שישבה במכונית הכחולה והדהויה של דילן וגם לא כששירתה את הלקוחות שבאו אל המסעדה האיטלקית של אנטוני כל אותו הבוקר.