Skinny Love- פרולוג

פרולוג-

הכל התחיל בדירה קטנה, בעיר גדולה. היה זה בוקר חורפי ומושלג של אמצע דצמבר.
באותו הבוקר ובאותה דירה, אישה צעירה, בת לא יותר משמונה-עשרה, הביטה בראי שבחדרה, סורקת את גופה שוב ושוב ושדמעות עולת בעיניה.
ראשה היה מלא מחשבות ובפיה היה טעם מתכתי, היא לא הצליחה לאכול דבר מאז שנודע לה על מצבה החדש, בעודה מבינה את חומרת המעשה שעשתה.
לפתע הטלפון הנייד שלה, שהיה מונח על מיטתה בדממה, הכל לרטוט בשקט.
על הצג נכתב מספר בלי שם, מספר אותו היא כבר זיהתה בעל פה.
"מה קורה?" נשמע קול מוכר מצידו השני של הקו, "נשמעת לחוצה מאוד אתמול." המשיך.
האישה הצעירה נשכה את שפתה התחתונה, מנסה לסדר את הבלגן במוחה ולמצוא את הניסוח המתאים.
"אני… תקשיב… זה…" גמגמה בשקט.
"אני מצטער שלא יכולתי לענות אתמול. הייתי חייב לסיים את העבודה ואחר כך ברני התקשר בקשר לפוקר… הייתי חייב ללכת לשחק." המשיך כאילו לא שמע את מלמוליה.
היא גלגלה את עיניה הלחות מדמעות, הוא היה כזה אידיוט. היא ידעה מה תהיה התגובה שלו ברגע שתספר לו, היא ידעה שהוא בטח ינתק לה את הטלפון ואפילו יחליף מספר למקרה שתנסה לצור איתו קשר פעם נוספת. היא כבר תכננה את החיים אחרי שתסיים את הקשר הרעועה הזה, היא תתחיל לעבור ותפרנס את עצמה ובשלב מסוים גם תלד ילד.
"תקשיב לי," התחילה לומר בקול שבור, מקווה שהוא שומע ומקשיב לה. " אני… אני בהריון… ממך." סיימה.
שקט על הקו.
הוא לא אמר מילה במשך זמן רב, וגם היא לא הרגישה צורך לומר משהו. השניות הפכו לדקות שעברו ועברו ועברו. השתיקה שלו הייתה מתישה ומורטת עצבים אך לבסוף נשמע חיכוך גרון והיא ממשי יכלה לראות את הקפלים שעל המצח שלו.
"ניחשתי שזה מה שאת הולכת להגיד…" קולו היה יציב ורגוע, אך עדיין מוזר.
"מה אתה הולך לעשות?" שאלה, מגלגלת קצוות שיער שחורה סביב אצבעה.
עד שתיקה ארוכה.
כשהיא התכוונה לנתק את הטלפון נשמעו רעשים מהצד השני של הקו.
"תינשאי לי?" שאל.