S.H.I.E.L.D.פרק 5

"מה לעשות?!" אלכסיס שואלת אותי. "אתה המפקד! מה הפקודה שלך? להמשיך לנסוע או מה?!" היא צורחת. כולם צורחים, אבל אני רק עוצם את העיניים. חוסם לגמרי את הקולות שלהם. אני מריץ בראשי תוכנית. "מיילס!!! מיילס!!! יא אדיוט &%& תענה לה כבר!!! אתה המפקד $^%$&" רון צועק. רון יודע
לקלל? "ווקי אתה יודע לנהוג?" אני שואל בבהילות. "כן אבל-"
"בלי אבל. אלכסיס קיילה קחו נשק וצאו מהאוטו. רון תיקח את נייט למקום בטוח, תישאר שם. קיילה שמי את הקפוצ'ון של נייט ותכסי את הפרצוף שלך. אם יהיה לנו מזל הם יחשבו שאת נייט!" כולם בוהים בי. "למה אתם מחכים לזוז לזוז לזוז!" נייט מרוד את הקפוצ'ון ונותן אותו לקיילה. אלכסיס עוצרת בצד ורון תופס את מקומה. שלושתנו יוצאים מהמכונית ישר על הרחוב. אני מחכה שנייה ומוודא שהם ראו את קיילה ושהם עוקבים אחרינו ולא אחרי רון ונייט. ואז אני רץ יחד אם קיילה ואלכסיס

אנחנו בורכים כבר רבע שעה. אנחנו במרדף רגלי. אני מקווה שרון ונייט הצליחו לברוח… כדור פוגע בקיר של הסמטה ליד הראש שלי. ועוד אחד ליד הרגל של קיילה. אני מסתובב ויורה אליהם, נראה לי שפגעתי באחד. אולי אפילו הורדתי אותו. אבל לא חסרים מי שיחליף אותו. מה כבר עשה להם נייט? הפער בינינו מצתמצם. אני מביט על קיילה ואלכסיס. שתיהן מוטשות ופצועות לפחות כמוני. ההבדל הוא שאני נזק משני, את קיילה הם רוצים. אני תופס את ידה של קיילה ביד אחת, וידה של אלכסיס ביד השנייה, ונותן את הספרינט של החיים שלי. לא רצתי כל כך מהר מאז… טוב מאז שברחתי מאבא שלי. וקיילה ואלכסיס נגרות אחרי. מספיקות וקפץ פה ושם כדי לא ליפול. "משוגע!" אלכסיס צועקת לי אחרי שהיא כמעט נתקעת בקיר. אני פונה בחדות ודוחף את קיילה ואלכסיס לתוך המחבוא הראשון שאני רואה. שהוא דלת של מחסן נטוש. "תישארו כאן!" אני אומר. בקול קר, "מיילס אני לא-" אלכסיס מתחילה להגיד. "זו פקודה" צעקות נשמעות מאחור. ואני ממשיך לרוץ בקצב יותר שפוי, כאב חד מפלח את הרגל שלי. אבל זה לא כדור, זרקו אלי משהו. אבל לא ירו אלי. עדיין לא. חמישה אנשים רודפים אחרי. אני לא רוצה לחשוב מה עושים האחרים. אני שומע קול צעדים מאחורי התוקפים. צעדיהם של שני אנשים קלי גוף. קיילה ואלכסיס באו אחרי בכל זאת. אחד מהתוקפים נופל, קיילה ירתה לו בגב. ארבעה האחרים כנראה חושבים שאני עשיתי את זה וממשיכים לרוץ. אני מצליח לפגוע בעוד אחד, דבר לא קל בכלל לעשות תוך כדי ריצה. ואז אני מרגיש כאב חד בכתפי. משהו חדר את העור שלי ומפיל אותי על הרצפה מרוב כאב. אלכסיס מורידה עוד אחד. כבר ירו בי כמה פעמים בחיי, אני יודע לזהות את זה. אין ספק שיש לי כדור בכתף. נראה לי שהוא פגע בעצם. הכאב מפלח אותי בגלים, אני מרגיש איך אני מעבד דם. שדה הראייה שלי מתחיל להיטשטש אני רואה במעורפל את קיילה מפרקת את שני הבחורים שנשארו בקרב מגע, ואת הפנים של אלכסיס רוכנות מעלי, קוראים בשמי, שמי הפרטי. קצה שיער בהיר נשמט על תוך עיניה משום מה אני רוצה להזיז אותו הצידה, כמו שתמיד עשיתי ללונה. אבל אני לא יכול להזיז את הידיים, כרגע אני בקושי מרגיש אותם. העיניים שלי נעצמת בעילפון מבורך. שקיילה ואלכסיס צועקות דברם שאני כבר לא שומע.