Purple Pie diary – פרק 3

"ס-סליחה" אמרתי בשקט, "זה בסדר" הוא ענה ושפשף קלות את ראשו,
"את מוכרת לי" אמר לפתע, לא היה לי מה לענות אז שתקתי.
"את לא הילדה הזאת מז´3 ?" שאל, "אני רק משתלבת שם.." עניתי בקול מובך,
"אני רואה אותך כל בוקר בכניסה, את מסתכלת כל הזמן על רן" אמר וצחק, שיט, הוא קלט אותי?!
התחלתי להסמיק מרוב בושה, הייתי חייבת להסתלק משם!
בלי לענות תפסתי הליכה מהירה וברחתי משם. רחוק, רחוק, רחוק! כמה שיותר רחוק מרן, מהילדה הזו שחיבקה אותו, מהילד ההוא שנתקלתי בו!
לצאת לפארק כנראה לא היה רעיון כל כך טוב, צעדתי ברחוב הנגדי לרחוב שבו הבית שלי נמצא, ולפתע הפלאפון שלי צלצל, הצלצול של הפלאפון שלי הבהיל אותי, לא הסתכלתי על הצג ועניתי,
"הלו?, מי זה?" שאלתי,
"את לא מסתכלת בצג יא כונפה" קולו של דניאל נשמע ברקע, הוא צחק,
"מה אתה רוצה אידיוט?" אמרתי בקול שמביע חוסר עניין,
"אני צריך להיפגש איתך, פנים מול פנים, תבואי לפארק ב20:00" אמר, למה הוא צריך אותי?
"למה?" שאלתי,
"תבואי תגלי, ביי" אמר וניתק, אני שונאת את הגישה שלו.
"תבואי תגלי" מלמלתי בקול מזלזל, בטח זה עוד אחת מהמתיחות שלו, או שזה משהו חשוב .. אני לא אוכל לדעת אם לא אבוא, אוף ילד מעצבן. הוא הדליק את הסקרנות שלי.

"סהר? הכנת שיעורי בית?" שאלה אמי, "כן אמא" עניתי בחוסר עניין,
"תכנסי להתקלח" אמרה, "בסדר" השבתי לה, נזכרתי שאני צריכה ללכת לפארק, ירדתי אל אמי,
"אמא, אני הולכת לפארק בשמונה, אני אחזור מהר טוב?" אמרתי,
"טוב, רק קחי איתך סוודר" אמרה, ראיתי את אבי צופה בטלוויזיה, "למה את צריכה ללכת לפארק בשעה כזו?" שאל אותי בזמן שצפה בטלוויזיה, "חברה שלי אמרה לי להיפגש איתה שם, זה יהיה לזמן קצר אל תדאג" השבתי, שיקרתי שזו חברה ולא ילד מהשכבה, אין לי כוח עכשיו למלא שאלות וחפירות. "בסדר" אמר והמשיך להתרכז במשחק כדורגל המשודר על מסך הטלוויזיה.
עליתי חזרה לחדרי, הוצאתי מהארון ג´ינס ארוך וגבוה, גופייה שחורה, ומעל סוודר צבעוני, הסוודר הצבעוני שאני אוהבת, ונכנסתי להתקלח.

סירקתי את שיערי הגלי, ואספתי אותו לקוקו גבוה לצד, הוצאתי את הפלאפון שלי מהמטען וירדתי לפארק כשהוא ביד ימיני.
התקשרתי לדניאל, הוא לא ענה, כעבור מספר שניות בד נכרך סביב עיניי, "מי זה?!" שאלתי בבהלה, הוא לא ענה, "מי זה?!" שאלתי שוב, "זה אני תרגעי" קולו של דניאל נשמע, הוא צחק, "פשוט תיהיי בשקט עד שאני אסיר את הבד" אמר, "תוריד את זה מהעיניים שלי!" התעצבנתי, הוא צחק והמשיך להוביל אותי עיוורת, אני לא יודעת בדיוק מה הוא מתכוון לעשות לי, אבל הוא יחטוף כשהוא יוריד את הבד מהעיניים שלי.