Painful past will never change. But you decide on your future [פרקים 8+9+10]

פרק 8

עברו יומיים כבר ,סטפני עוד לא חזרה. אני לא מבין איזה סידורים יכולים לקחת יומיים או יותר. אני ממש לא מבין ובראיין מתחרפן. הוא עובד על המכונית שלי כול דקה פנויה שיש לו. רק בשביל להפסיק לחשוב עלייה. רק בשביל לא לדאוג. בשביל לא ללכת לחפש אותה. בשביל לא להתחרפן אני מניח. ירדתי לחנייה והוא בדיוק היה מתחת למכונית עשה שם משהו. "בראיין?" שאלתי קורא בשמו. "מה?" הוא שאל ממשיך להתעסק באחד החיוטים של המכונית. "אולי תלך לנוח קצת ,עכשיו שלוש בבוקר עוד מעט הולכים לבית הספר" אמרתי לו. "אחר כך" הוא אמר לי והמשיך להתעסק במכונית. משכתי ברגלו ,מושך אותו מהמכונית ומקים אותו מהרצפה. הרמתי אותו על כתפי והלכתי על תוך הבית עולה במדרגות למעלה. הורדתי אותו בחדר. "לך לישון קצת" אמרתי לו. "לא" הוא אמר. "אתה חושב שסטפני רצה לשמוע איך דאגת לה כשהיא תחזור?" שאלתי אותו הוא חשב לכמה שניות ונשכב במיטה. "תישן" אמרתי ויצאתי מהחדר שלו. "איך הוא?" היילי שאלה. "הוא מתגעגע עלייה ,הוא דואג" אמרתי לה והיא הנהנה בלי לומר שום דבר נוסף בנושא. אחרי כמה שעות הלכנו לבית הספר. משהו היה מוזר. ידעתי את זה ברגע שנכנסנו על בית הספר. היה משהו מוזר באוויר. משהו שונה ומוזר מידי. היילי חנתה. "מה זה?" היא שאלה. "גם את שמת לב לזה?" שאלתי אותה. "מה זה יכול להיות??" אמט שאל. "הכלבים מהצד השני" בראיין מלמל ויצא מהמכונית. "מה?" שאלתי ,כי אין מצב שזה יהיה. אין מצב, אני מקווה מאוד שזה לא ככה. אבל הייתה לי תחושה שזה נכון.

פרק 9

יצאתי מן המכונית נושם אוויר על תוך ראותי ומבין שבראיין צדק. לא רציתי להאמין לזה. העדפתי לחשוב שזה טעות ,אבל לא זה לא היה טעות. זה היה אמיתי, וכול כך מעצבן. היילי ואמט יצאו מהמכונית ונעמדו לידנו. לאחר כמה שניות שמענו רעש של צעקות. אוח אנחנו הולכים להתחרפן ,אני יכול לחתום על זה. כאילו שהחיים שלי לא יכולים להיות יותר טובים. התקדמנו על הכניסה של הבית ספר. הרבה ילדים הסתכלו עלינו. כמו תמיד, אבל הפעם היה לי קצת יותר קשה לשמור על האיפוק שלי. בראיין תפס אותי מהיד שלי. מראה לי שאני צריכה לנשום ולהירגע. נכנסנו על בית הספר הולכים לכיתה שלנו. המורה נכנסה אחרינו. "אוקי תלמידים היום מצטרפים לבית ספרנו תלמידים חדשים ואחד מהם לכיתה שלנו" היא אמרה ונשמעו דיבורים של ילדים. הרבה בנות התלחששו 'הוא חתיך?' ,'אולי תהיה מריבה בין משפחת בלייד לחדשים על התפקיד החתיכים של הבצפר' ,כששמעתי את זה הפסקתי להקשיב. זה נשמע לדעתי ממש טיפשי להציג את זה כך. רציתי לצאת מכאן. בראיין הסתכל על החלון. המקום לידו היה ריק כי ספטני לא הגיע. "אוקי בוא תציג את עצמך" שמעתי את המורה אומרת ,כמעט נחנקתי באותה השנייה. רציתי לצאת משם. אני לא מאמין שזה קורה.
"שלום ,אני סאם איימס. אני גר בצד השני של העיר. אמ, באתי ללמוד פה כי.." הוא אמר ועצר חושב על תשובה. המבט שלו עבר על פנים של ילדים בכיתה והתמקד במבט של היילי ואז בבראיין שהביט בחלון ולא התייחס עליו בכלל. "אמ.. לא יודע ,אני וכמה מהחברים שלי נלמד פה בשביל לשנות סביבת לימוד וזה. לא יודע ,משהו שהמורים אמרו שנכנס מפה ויצא מפה" הוא אמר מצביע על אוזן אחת ואז על האחרת. נשמע צחוק של כמה תלמידים. "אוקי ,אנחנו נוסיף שולחן לכיתה ובינתיים אתה יכול לשבת במקום הפנוי ליד בראיין בלייד" המורה אמרה ישר בראיין התעורר והרים את הראש מסתכל על המורה במבט מעוצבן ומופתע. גם סאם עשה מבט דומה לשל בראיין. "אני ישמח ללכת להביא עכשיו שולחן ,ככה שאני יתרגל כבר מההתחלה" סאם אמר שומר על קור רוח ויוצא מהכיתה מבלי לחכות לאישור המורה. היא נאנחה והתחילה לכתוב על הלוח. היום הזה רק התחיל והוא כבר נורא לגמרי.. אני מקווה שהם באו לזמן ממש קצר. לחמש דקות. אני מת שהם יעזבו!!!

פרק 10

השיעור עבר לאט. מאוד לאט!! כול השיעור אני ,אמט, בראיין והיילי העברנו ביננו מבטים. בראיין היה מעוצבן מאוד ,ראו את זה. סיבבתי את מבטי מהיילי והסתכלי לצד השני ראיתי את סאם איימס הזה מסתכל עלי ומחייך חיוך מוזר. הסתכלתי עליו כולי עצבני ,אבל לא הראיתי את זה. נשארתי אדיש כלפי חוץ. כשנגמר בסופו של דבר השיעור אני הלכתי על היילי, בראיין ואמט שיצאו מהכיתה על הדרך נתקלתי בסאם. הוא הסתכל עלי וראו שהוא מתחיל לאבד את הסבלנות. כלב מסריח זה מה שהוא. מה הוא עושה פה?? אני עוד לא מבין! יצאתי עם כולם והתיישבנו בקפיטריה. "אני לא מבינה כלום" היילי אמרה בלחש ובמהירות ככה שאף אחד לא ראה שאנחנו באמת מדברים וגם לא שמע. "גם אני לא" אמר בראיין וניסה להירגע. "אני רוצה להרוג אותו" אמרתי ישר, הם הרימו את הראש והסתכלו לי בעניים. "תירגע לוק" היילי אמרה בלחש. "תירגע ,אני גם רוצה. הוא יותר מידי יהיר ,חצוף. הוא צעיר. והוא מנסה לעצבן אותך" אמט אמר מראה אדישות ומנסה להרגיע את הרוחות. "הוא מעצבן" אמרתי מסתכל על הקיר. בוהה בנקודה מסוימת. ואז נשמע רעש. דיבור רועש מאוד. לא הייתי צריך להסתובב בשביל לדעת מאיפה בא הרעש. זה היה סאם הזה ,זיהיתי את הקול שלו. הוא צחק ואתו היו עוד כמה ילדים. הם דיברו בקול רם. דחפו אחד את השני בצחוק. הם יישבו באחד משולחנות הקפיטריה. כול הילדים הסתכלו עליהם ואז עלינו ושוב עליהם ושוב עלינו. זה באמת התחיל לחרפן אותי קצת. נשמע הצלצול ,קמתי מהכיסא שלי לאט. הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון השולחן של סאם והחברים המסריחים שלו. מעצבנים! רועשים.. "שלום" אמרתי מחייך חיוך חושף שיניים. כול כך רציתי להרוג אותו. כול כך!! "שלום. תכירו זה לוק בלייד מהכיתה שלי" סאם אמר מציג אותי בפניי חבריו. כלבים בדיוק כמוהו. "היי" אמר ילד אחד. היה לו עניים חומות בהירות מאוד ושער חום קצוץ. "אני ניק" הוא אמר לאחר כמה שניות. "אמט" אמר אמט כשהוא נעמד מאחורי. "זאק" אמר אחד שנראה הכי קטן, שער שחור גם קצוץ ועניים ירוקות. "זה אריק" זאק אמר לי. הסתכלתי על אריק, הוא היה שרירי עניים שחורות ושיער בלונדיני ,שילוב מאוד מוזר. במיוחד לכלב. "היילי" שמעתי את היילי אומר והרגשתי את ידה על גבי. הרפתי קצת את שרירי ידיי מנסה להירגע. "זה בראיין" שמעתי את אמט אומר ומסתכל על בראיין שעמד לציידי מוכן לקרב. היו עוד כמה ילדים בקפיטריה שהסתכלו על מה שקורה כאילו זאת הצגה. החדשים פוגשים את הותיקים המסתוריים.
בראיין הסתכל על אריק ,ואריק נעמד מסתכל על בראיין. ראיתי שהולך להיות כאן קרב. נעמדתי לפני בראיין וסאם עשה בדיוק כמוני ונעמד לפני אריק. ככה יוצא שאני וסאם ממש קרובים. יותר מידי!! "תראו אנחנו מעדיפים שלא יהיו שום תאונות למינהן" שמעתי את אמט אומר. הסתכלתי על סאם כשהמבט לו בוחן אותי. "כן ,אנחנו לא רוצים שזה יקרה" סאם אמר והתרחק ממני. "אנחנו רק באנו ללמוד פה. לוודא ששום דבר רע לא קורה" הוא אמר. ועברו לידנו כמה ילדים שדיברו עלינו. הסתכלתי עליהם לשנייה וצעדתי לאחור לוקח את תיקי והולך על הכיתה. אמט שם יד על כתפו של בראיין והם גם לקחו את התיקים והלכו אחרינו. "היילי?" אמט שאל קורא בשמה היא הסתכלה עליו לקחה את תיקה ובאה גם. שמעתי אותם מדברים. צוחקים ומדברים בעצבים. מה כבר אפשר לצפות מכלבים מסריחים?