כשהתיישבתי על הכיסא הצהוב בעל הפסים הלבנים והבטתי לעבר הים שמחתי שלקחתי איתי את משקפי השמש שלי, גם איתן השמש סנוורה אותי. למרות שהיה חם לבשתי את הסווטשרט שלי. מאז […]
אליס הלכה לחדרה, נכנסה מתחת לשמיכה ונעלמה. היא שם כבר שעתיים, אני לא יודעת אם לפנות אליה או לא. לבסוף אני ניגשת לחדרה, אליס שוכבת בתנוחת עובר מתחת לשמיכה, רק […]
״מסכן קטן… אל תדאג, אני לא אפגע בך.״ אני ממלמלת ומכופפת את גבי, כדי שאוכל להביט בעיניו החומות, הנוצצות והמפוחדות של גור כלבים קטן ופצוע שמסתתר מאחורי פח אשפה ירוק. […]
גברים… אור חרוב. חרוב אור. חוב ארור. אוב חרור . רוב אורח. פעמיים ריש, חית אחת, וו כפולה, אלף בודדה ובית גלמודה. אור חרוב. שם ממכר יש לה, לאישה שכבר […]
קרני השמש העירו בפניו. ווילון החלון היה מוסט ממזמן, הוא הסיק כשפקח את עיניו והסתנוור מן השמש הבוהקת שהציצה מבעד לחלון. הוא הרגיש מוזר. את התחושה הזאת,הכיר טוב מאוד- ללא […]
המפץ הגדול חם. מגעיל. האוויר עומד ואין אפילו משב קליל של רוח שיבוא וירענן קצת. אני כורעת על שפת המדרכה, מחכה. כבר עברו לפחות איזה עשר או שתיים-עשרה דקות מאז […]
שנת 2022 11 בנובמבר. התאריך שבו אימי נהפכה להיות אחת מהם. באותה תקופת זמן המגיפה החלה להשתלט על העולם. בחיים לא נראתה מגפה כזו, מגפה חסרת מרפא שמשתלטת על האדם. […]
"טיה" אני קוראת והיא יוצאת בדילוגים מחדרה ומתקדמת אל עבר המטבח. היא השתקמה בשבועות האחרונים, התחילה ללמוד שוב אבל בבית, חזרה לחייך, לצחוק ואפילו לבכות. הטלפון שלי רוטט על השיש, […]
" לעזאזל חייבים להשתיק אותו" אמר אחד הבחורים האחרים, "המוזיקה כאן עוצמתית אבל אם מישהו ישמע אותו המשטרה תגיע לכאן תוך דקות" " תרגע, תרגע, תרגע, נחשוב מה לעשות, נשיג […]
השיעור הסתיים . כמו תמיד, זה הזמן המוקדש לניקיון. ולי יש הרבה מאוד לכלוך לנקות. לאחר שעשיתי מעט סדר בבלאגן שנוצר בחפציי, שטפתי היטב את המכחולים ואת צנצנות הזכוכית, הכנסתי […]
כל התלמידים בכיתה עסוקים בלציר אותי. כולם מלבד ענת. הבדים על שלל גודלם ניצבים על גבי הכנים הפשוטים, על השולחנות צנצנות זכוכית מלאות מים בכל מיני צבעים. חלקן מכילות חומרי […]
החשיכה עטפה אותו והוא אהב את זה .הוא הסתכל אל האנשים ההולכים ושבים מראש מגדל וניסה להבין מה מניע אותם אבל הוא לא הצליח כנראה שצריך להיות אחד הם כדי […]
"זה מהמורה. היא…אה, היא…שולחת לך". מפגרת אחת. סתומה. מגיע לך להינטש שוב. חמש שנים שהיא לא מראה סימן חיים, לא מרימה טלפון אחד אפילו. רק: "אני חיה והכול בסדר", זה […]
אני פותחת את דלת חדרה של טיה במחלקה באיטיות ולא מאמינה למראה עיניי. טיה שוכבת במיטה, שלוש אחיות לידה, מנסות להחדיר בה מחטים ועירויים, וטיה צורחת ונאבקת, שיערה פרוע והיא […]
זה שוב השקט הזה, המופר רק על ידי רחש העפרונות, הנעים במהירות כדי להנציח את גופי העירום על הנייר. כל אחד מהם רואה אותי מזווית שונה, ועל כן אני כבר […]
בשעה שפנינה מזיזה את דוגמנית העירום לקראת התנוחה הבאה, כולם מחליפים דפים. זה מצחיק אותי הרעש הזה, של קבוצת אנשים המעבירים דפים בתזמון מדויק, כמו נגנים בקונצרט המעבירים את דפי […]
"אליס, את סובלת! " היא אומרת. "אני לא סובלת" אני לוחשת לה. "אליס…" היא מתחילה לומר. "זה לא את" אני קוטעת אותה. "אז מה זה?" היא תוהה בקול. "זה… המקום" […]
משהו מציק לי, ולא ברור לי מה ולמה. אני משלימה את החנייה בנסיעה זהירה לאחור ומחכה להרגיש את מפגש הגלגלים עם המעקה. המנוע כבה ואני מקדישה עוד רגע להתבוננות במראה […]
"תזכרי את השם הראשון שעולה לך בראש. מי היא אמא שלך?" ד"ר שמואל העיר אותי מוקדם, הייתי הראשונה בסבב שלו על הבוקר. "אלי שטיין." אמרתי בלי לחשוב יותר מדי, לא […]
יותם. השם הזה אומר לי, בערך כלום. נאדה. הזכרת השם שלו לא מעלה לי פרפרים בבטן או זיכרון ישן. אבל הדרך המופתעת בה אמא שלי אמרה זאת מוכיחה לי שהוא […]
אמא שלי לא הייתה אישה ששוכחים. היה לה שיער בלונדיני ארוך שתמיד היה אסוף בגולגול או בקוקו מהודק. משקפיים מרובעות הורכבו על אפה הקטנטן והבליטו עוד יותר את עיניה המשונות, […]
חבר יקר, אני לא מכירה אותך, אבל אני עומדת להפקיר בידך את הדבר החשוב ביותר שלי. אני סומכת עלייך כל כך שבחרתי בך מכל שאר האנשים על פני כדור הארץ. […]
בבוקר אליס הלכה לצעוק במשרדי המחלקה, היא ביקשה שישחררו אותי כמה שיותר מוקדם. היא אמרה שאגיע למעקב ולבדיקות רק שבמקום לשהות כאן אני אשהה בבית. "ומי את בדיוק?" צעקה עליה […]
לארלינה היה מבט מקפיא עצמות חיוך מצמרר ועיניים חדות, עד כדי שגרמו לילד ליפול לאחור. ארלינה ברחה דרך החלון. אך המתח נשאר עדיין בחדר. האם החלה להסדיר את נשימתה. והילד […]
היה חשוך אבל ללא צללים הייתי רגועה להפליא יחסית לעובדה שלא הרגשתי דבר אני מתה? חשבתי ולא הספקתי לענות תשובה… התעוררתי בחדר קטן וצנוע איפה אני? שאלתי את עצמי וראיתי […]
רצתי כמו מטורפת לעבר המקום שרג' אמר לי כמעט באפיסת כוחות ללא ידיעה מה אני הולכת לעשות שם ומה הדבר הבא שאעשה אם יהיה בכלל דבר הבא אבל הגעתי מותשת […]
היא רועדת, "אשפוז בכפייה" היא לוחשת, מבטה הופך למבועת ודמעותיה מתחילות לזלוג. אני מחבקת אותה חזק והיא פורצת בבכי. אשפוז בכפייה, לפחות מהחוויה שלי לא ממש עוזר. טרם הספקנו להתיישב […]
רק כשהגענו לשטח פתוח וריק מאויבים רג' הסתובב אלי וסיפר לי מה קרה "בן נעלם הצללים חטפו אותו" "הוא…" לא העזתי להמשיך "הוא חי" רג' ענה לי ופתאום תפס בידי […]
כשפקחתי את עיניי באותו הבוקר, לא הרחתי את הריח המתקתק של המוות, של בית החולים, זאת אומרת. אומרים שבימים האחרונים לפני מותו, החולה חווה לעיתים שיפור גדול בהרגשתו והדבר מעיד […]
משהו קרה לה,היא חיוורת נורא והעיגולים הכהים סביב עיניה הולכים וגדלים. אני סוגרת את הדלת וטיה מתיישבת על הספה. אני מתיישבת לידה בעדינות ומניחה את ידי על לחיה. "אני יודעת […]
סיפורים בהמשכים
סיפור בהמשכים יכול למתוח אותנו מיום ליום ומרגע לרגע, כמו סדרה טובה שנעצרה בשיא המתח. הסיפור בהמשכים מאפשר לנו להימתח ולהפעיל את הדמיון כדי לנסות לצפות מה יקרה בהמשך, וכך אנו נוטלים חלק פעיל בסיפור ומזדהים עם הדמות הראשית.
סיפור בהמשכים מאפשר לנו ללמוד ולהכיר דברים חדשים בצורה כיפית ומיוחדת ולכן חייבים לשמור על רצף של קריאה כדי להישאר בעניינים.
כשקוראים סיפור בהמשכים חשוב להתחבר לרגשות שהדמויות מעבירות לנו: אהבה, שנאה, חיבה וכו', ונשים לב לתפניות בעלילה.
העצירה בקריאה יוצרת את המתח ומעוררת אצלנו מחשבות: "אם הייתי במקום הגיבור הייתי עושה…".
סיפורים בהמשכים מתאימים מאוד לילדים כי עם גורמים לילדים להיות יצירתיים מאוד. יש גם סיפורים בהמשכים למבוגרים אף על פי שבדרך כלל סיפורים בהמשכים למבוגרים עוסקים באהבה ובמה שכרוך בה.
סיפורים קצרים בהמשכים
סיפורים אלו הם מאוד מאתגרים: מצד אחד הם קצרים לקריאה, ומצד שני הם ממשיכים ונמתחים כמו מסטיק. אפשר לקרוא כל יום עמוד אחד מסיפור קצר כזה ואז במשך שבוע להיות במתח עד לסוף הסיפור.
סיפורי אהבה בהמשכים
אלו הסיפורים בהמשכים הכי מוכרים. אחד מסיפורי האהבה בהמשכים הכי מוכרים באינטרנט הוא הסיפור "רק ידידים" שיש בו כבר לא פחות מ-255 פרקים! אלו סיפורים מאוד מרגשים שמתאימים בעיקר לבנות המחפשות את האהבה הראשונה האמיתית שלהן.
