סיפורים בהמשכים

חזרתי הבייתה רועדת ולא יכולה לעמוד יותר על הרגליים. הרגשתי שכל הזמן הזה שהייתי בעבר, לא זזתי ובגלל זה כאבו לי הרגליים. הטבעת ניצנצה באופן מוזר, אבל לא ממש התייחסתי לזה, הייתי מותשת ולא היה לי אכפת מכלום. אבל כשפתחתי את האור ראיתי את אמא שלי עם שקיות מתחת לעיניים, כועסת, ואת אבא שלי אדום כולו "אההה…" לא ידעתי מה לומר! שכחתי לגמריי מההורים שלי, כל הזמן הזה שהצלתי מישהו נורא- נורא חשוב, יצחק רבין. "תסבירי לי איפה היית גברת צעירה!" אמא שלי נשמעה מודאגת ונראתה מודאגת. "אמ.. קצת קשה להסביר" הלב שלי פעם, פחדתי שיענישו אותי או שיגידו לי לספר הכל אבל משהו בתוכי לא רצה להגיד כלום, רק לסרב להכל.אבא שלי קם והחדיר בי מבט כועס "את מרותקת לשבוע, בלי מחשב, בלי טלויזיה, ובלי חברים וחברות ויציאות" עכשיו באמת נמאס לי והייתי אדומה כולי מרוב כעס "דיייי! נמאס לי!" ההורים שלי הביטו בי במבט מופתע "נמאס לי שאתם מנהלים לי את החיים נמאס!" רצתי לחדר שלי בבכי ומאחוריי שמעתי " יש לך את השבוע הזה להגיד בפירוט מה עשית כל הלילה!" זאת הייתה אמא, אוח! לפעמים אפשר לשנוא כל כך את ההורים!. הראש שלי היה בכרית, ספוג בדמעות שלי. כל הזמן ניגבתי אותן וניסיתי להירגע, אבל לא הצלחתי. למה זה קורה לי?! אני לא עשיתי משהו רע! להפך! אבל הלוואי והם היו מבינים את זה.. כי לי כל כך קשה לומר להם את זה במילים…פתאום הייתה דפיקה בדלת, ניגבתי את הדמעות שלי במהירות כדי לומר בטון נורמאלי "הכנסו! מי שזה לא יהיה..".אמא שלי נכנסה ואז מיד הפנתי את מבטי "אם באת הנה כדי להזכיר לי שוב את העונש הכבד שלי, את יכולה ללכת"."לא.. דווקא לא באתי בגלל זה.. ראית את הטבעת שלי?" הבטתי בה לרגע, היא שלה?. "הטבעת שלך?" ניגבתי שוב את הדמעות ונשמתי נשימה מרגיעה "כן! היא טבעת שקניתי בחנות אחת, ואז היא נעלמה לי כבר פעם אחת וזה דיי מעצבן! אז ראית?" הרכנתי את ראשי ואז הינהנתי באיטיות "קחי, זה שלך" הורדתי מהאצבע שלי את הטבעת והשתתקתי "חשבתי שהטבעת הזאת היא משהו אחר…" מילמלתי ואז אמא שלי חייכה "אז את כבר יודעת הכל, אה?" מה?! למה היא מתכוונת?!.

"בוקר טוב" צווחה לי ברייסיס באוזן והגבירה את מוסיקת הרוק מאחד הדיסקים שלה ושמה על עוצמה מלאה, כמו שהיא עושה כל בוקר. סובבתי אליה את גבי והפניתי את ראשי אל […]

*זהירות! פלאשבק!!* *לפני חודשיים בדיוק* "סורי אליאבי, אבל…. אני לא יכולה…. אולי פעם אחרת.." -"אבל היי! לא תהייה פעם אחרת! היי! הודיה!""מה עכשיו? גם הודיה ניפנפה אותך?" שאל רונן ונשען […]

הייתי קרובה מאוד לבמה והעפתי מבט לכל דבר חשוד שהבחנתי. זה היה מוזר ביותר, שמכל האנשים שיש פה, רק אני מודעת מכל זה.הנה יגאל עמיר. אוי אלוהים אדירים, הוא עומד ליד האוטו של יצחק רבין ומטעין את אקדחו שוב "הלוואי והייתי יכולה לשמוע את מחשבותיו מפה" ואז המשאלה שלי התגשמה ובאמת שמעתי הכל."הוא חושב שהוא יצליח בזה? פ'חח! ממש לא!" מפגר.אוקיי זהו זה. עכשיו יצחק שר את שיר השלום והוא הכניס את השיר אל הכיס הקטן שהיה אצלו בחולצה, הכל הולך כפי שאמור להיות, וזהו, עכשיו יצחק הולך לאוטו שלו ואני נכנסת לפעולה. יגאל עמיר התחיל לכוון למטרה (אימלה! איזה מצמרר!) ואני ישר העפתי לו את האקדח בטעות רחוק-רחוק "אופסי.." מילמלתי.שמתי לב שבאותו מקום שהפלתי את האקדח הקודם של יגאל עמיר, הוא גם נשאר "אופסי שנית…" הוא התקרב אל האקדח וכיוון אותו אל יצחק רבין שכמעט התיישב במכונית שלו ואז לפני שהצלחתי למצמץ, הוא ירה, כמוש לכולם סיפרו, שלוש כדורים אבל הם לא פגעו ביצחק רבין, בגלל שהיה לו אפוד.תפסתי את יגאל עמיר עם אקדחו ביד "עטיפה!" ואז כאילו עטפתי אותו במשהו והוא לא יכל לזוז "היי!" קראתי למאבטחים "תפסתי את זה שרצה להרוג את ראש הממשלה הנכבד שלנו" ואז יגאל עמיר נראה, והוא חייך חיוך של "לא עשיתי את זה" ואז השוטרים תפסו אותו והכניסו אותו לניידת. ראש הממשלה, יצחק רבין התקרב אליי ואמר "כבוד גדול לי לראות אותך, ילדה קטנה וקסומה, הלוואי שתבורכי ותחיי חיים טובים, על זה שהצלת אותי ואת כל מדינת ישראל" חייכתי באושר, עדיין לא מאמינה שבאמת עשיתי את זה."תודה רבה לך" אמרתי והתחלתי לצעוד אבל אז הוא עצר אותי "חכי רגע!" הסתובבתי ואז הוא הוציא מהכיס שלו מין מדלייה כזאת ונתן לי אותה "זה משהו שקיבלתי כשהייתי בפלמ"ח הוא תמיד הביא לי מזל, אבל עכשיו את זאת שהבאת לי מזל ואזכור אותך לכל החיים, זה ממני בשבילך" לקחתי את המדלייה ברעד. אוי אלוהים אני לא מאמינה! ראש הממשלה מודה לי! ואני, אני הצלתי היום מדינה שלמה.

יום ד', 2.9, 22:10, בבית.נועם איתן התקשר אליי!!!אני לא מאמינה שהוא התקשר אליי (גם אם זה רק בגלל שהוא היה צריך שיעורים בגאוגרפיה). יום ה', 2.9, 8:00, שיעור אזרחות.איזה יום […]

הבטתי סביבי, אנשים חלפו מעליי כאילו לא שמו לב אליי. האווירה הייתה מתוחה, ואז ראיתי אותו, את יצחק רבין.אוי אלוהים אדירים! הוא לא נראה כמו בתמונות! טוב דבר ראשון אני חייבת לשכנע אותו ללבוש אפודה.. אמ.. איפו כאן המאבטחים?. "שלום" חייכתי למאבטח אחד והמאבטח חייך אליי בחזרה."מה את צריכה ילדונת?" שאל השני ואני הבטתי בו בעיניי הכלבלב שלי "או בבקשה! תתנו לי אפוד מגן אחד!" שני המאבטחים הביטו זה בזה ואז התפוצצו מצחוק."מצטער, אין לנו הרבה, עכשיו לכי ילדונת" אמר לי המאבטח ואז הלכתי משם באיטיות והבטתי ביצחק רבין שהולך מאחוריי הקלעים, יגאל עמיר מצא את האקדח שלו, אני חייבת למהר. הלב שלי פעם במהירות, ואז ידעתי שאני חייבת להפוך למאבטח "התחפשות" מילמלתי ואז חשבתי מיד על תחפושת מאבטח ומיד הייתי בבגדי מאבטח ורק הייתי העיניים והפה."הגיע הזמן לתוכנית ב'" חייכתי והלכתי אל שניי המאבטחים."היי חבוב! אני זקוק לאפוד אחד" המאבטח חייך אליי "אין בעיות אח שלו" ואז נתן לי אפוד אחד והתחלתי להתרחק החוצה. הפכתי מיד לאני עצמי והלכתי ליצחק רבין, אוי אלוהים. "שלום..?" התחלתי לחפש מאחוריי הקלעים ולא מצאתי כלום, אבל אז ראיתי אותו משוחח עם כמה אנשים "אמ.. שלום ראש הממשלה" הוא הפנה אליי את מבטו וחייך אליי "בואי.. איבדת את הורייך?" אוי אלוהים מה אני עושה?! אני צריכה להעמיד פנים שאני רצינית."טוב אמ.. תקשיב.. אני מהעתיד הרחוק, שש עשרה שנה קדימה, ובעצם שם בוכים למה הרגו אותך.. זה יגאל עמיר, הוא זה שאמור להרוג אותך.. אמ.. אבל כל זה מסובך.." אני הייתי אפילו מבולבלת ואז יצחק חייך אליי ואמר "רגע אני לא מבין.. דברי לאט- לאט" הוא נראה מופתע וכך גם אני. נשמתי נשימה עמוקה."רוצים להרוג אותך, מישהו בשם יגאל עמיר" אמרתי."והוא נמצא כאן?" הינהנתי."אתה צריך לשים את האפוד הזה, שייגן עלייך" יצחק הביט בי במבט נוזף."מתוקה, לכי בבקשה להורים שלך ואל תבלבלי לי את המוח" נשמתי נשימה עמוקה. "אני יכולה להוכיח שאני מהעתיד" הוצאתי את הפאלפון טאצ' שלי והראתי אותו ליצחק רבין "אבל זה מדהים! היום אין כאלה טלפונים!" הינהנתי "בדיוק! זה הטלפון שלי, מהעתיד!"."אז הכל נכון?""בהחלט""אני אלבש את האפוד"נתתי לו את האפוד ואז הוא היסס "לא" אמר והגיש לי את האפוד בחזרה "מה לא?"."אני לא אלבש אותו""אבל למה?""כי ככה. אולי את סתם עובדת עליי"נאחתי "בשביל כל המדינה שלך".עכשיו הוא נאנח "טוב.. בסדר" ולבש את האפוד בחיוך גדול ומאושר שלי.עכשיו כל מה שאני צריכה לעשות זה להשגיח על כל מה שיקרה הלילה.

"מה זה הדבר הזה ש.. שזז שם?" שאלה אורה בחשש."אולי זה.." פתחה לי."נחשששששששש!" צווחה נירה. וארבעתם רצו לכיוון השיחים הגדולים,המלאים דובדבנים אדומים.שון הוציא פנקס ועט. בפרק הראשון הוזכר ששון לקח […]

הגענו לשער מפוצל בצבע כסוף ובגובה של משאית וחצי בערך, השערים נפתחו ולפנינו נגלה מבנה עצום בגודלו בסגנון מכובד ביותר, שופע תלמידים בסריגים בצבעים שונים. ארו התקדם עוד צעד אחד […]

כשניקו ודוד נייג'ל הסתובבו ובחנו את מי שלא לא יהיה עמדתי מול השולחן, המומה. האודיסיאה! היא נכתבה בידי הומרוס והיא אחת משתי יצירות מאד גדולות שלו. השירה שבאודיסיאה מחולקת לעשרים […]

פתאום שמעתי ציחקוק "יפה.. יפה! הגעת! וגם מצאת את הטבעת" ואז ראיתי את הרוח רפאים לבושה בשמלה ירוקה וסגנונית."עכשיו.. כמו שהבטחת, תקיימי, הבטחת שתלמדי אותי איך עוברים לעולמות שונים" הבטתי […]

את יודעת? לא את לא. את יודעת מה טוב בלהיות חולה? שאת יכולה לחשוב על הכל, איפה עשית טעות, מה את עוד יכולה לשנות, הכל. עכשיו כשאני חושבת על זה […]

קסם. בני אדם מבלים שנים של חיפושים בכל מקום אפשרי, כל דבר לא הגיוני או יותר נכון – לא אפשרי, כלומר משהו על טבעי כמו קסם או נס. אבל כולנו […]

תמיד ידעתי שאני לא מה"מקובלים" למרות שאני גרה במקום של הרבה מקובלים.הבית ספר שאני נמצאת בו? טוב אני מתה לעוף ממנו! אבל יש לי חברות. הרבה יחסית. אבל תמיד ירדו […]

פרק 7: נלחמים לשווא ״למה אתה מתכוון באופס״,אמרתי בכעס. ״כוחי הוא לגרום לדברים להיעלם ממקומם כלא היו, ולהופיע במקום אחר בפתאומיות. לשגר, במילים אחרות. ״״תודה על שהשגת לי את שלושת […]

2.9, יום ד', 10:10, ההפסקה הגדולה.שירלי הזמינה אותי (ואת כל השכבה) למסיבת יום ההולדת שלה!!!שירלי עושה מסיבות מדהימות ותמיד מזמינה אליהם כמה שמיניסטים (אני אחליק על זה כשאספר לאבא ואמא […]

"היי אמא!" קראתי כשנכנסתי הבייתה."היי מתוקה! יש ארוחת צהריים בעוד חצי שעה, אני מצטערת.. בינתיים תעשי שיעורי בית, טוב חומד?" שמעתי את אמא אומרת לי "אוקיי!" צעקתי בחזרה."אבל אני לא […]

סנדרה.. סנדרה.. אם אני ארצה לכתוב לך שיר, איך אני אדע מה מתחרז עם השם סנדרה?.גם עם השם ארנלה זה קשה אבל בסוף מוצאים משהו יפה.את יודעת? כשאני חושבת על […]

-המשך הפרק הקודם-"אני צריך להגיד לכן משהו," הוא אמר לפתע."מה קרה אבא?" נבהלתי."אני טס לארצות הברית לחודש," הוא הודיע לפתע."טיסת עסקים?" שאלה אמא."בדיוק," הנהנן אבא בראשו."ואולי גם תגיד לבן שלך […]

"יופי אליאב!" צעקה ליזה, "כל הכבוד לך!".היא נשענה על הקיר וירדה לאורכו עד שהתיישבה על הריצפה."אני? מה אני עשיתי? זה לא אני שרצתי עם התמונות ביד ליד סיגלית!!" צעקתי."לפחות אני […]

עיר עתידית – פרק 11 – עונה 2: האמת הקשה:פצצה ענקית נחתה במרחק של 50 מטר מאיתנו, היא פלטה עשן כבד. במהירות מדהימה העשן התקרב אלינו כך שחסם לנו את […]

אז אם זה נכון, אני רוצה לחזור 16 שנה אחורה, לאותו יום שבו יצחק רבין נרצח, זה אפשרי?.הייתי כבר ממש קרובה לבית הספר ועצרתי וניסיתי להתרכז ממש חזק כדי להגיע […]

"היי אמא!" קראתי אחריי שחזרתי מבית הספר. אמא שלי פוטרה מהעבודה לא מזמן ולכן היא בבית, אבל אבא שלי עובד כעורך דין אז הכל בסדר."היי מתוקה! בואי תעזרי לי לסדר […]

אני חופרת לך? חס וחלילה! חח אני מצטערת שאני צריכה שוב לכתוב לך אבל אני פשוט חייבת. את  חושבת שהחברות שלך מתנהגות בסדר? הן מתנהגות כמו חיות מגן החיותתתתתת (בלי להעליב!!). אוי  אלוהים, עכשיו כשאני כותבת את המכתב הזה, חצי שעה לפני חצות, אני מרגישה שיכורה כי מחר מחכה לי עוד יום מלא עבודה. ולא שרק הייתי ליכלוכית ביומולדת שלך, גם הרגשתי רע, במקום לשמוח הרגשתי רע.החברות שלך זרקו ניירות וצרחו בקולי קולות (מה זה פה, שוק?!) ובקיצור רציתי לקפוץ מהמרפסת ולברוח (למרות שאת יודעת שגם אם הייתי אומרת שאני אעשה את זה בחיים לא הייתי עושה).ותגידי, מתי תפתחי כבר ת'מתנות?! אני מתהה!.יש לי שאלה, את מעדיפה לקנות ולקרוא ספרים או להחליף בספרייה? התשובה היא כה ברורה [=.את מאז ומתמיד היית בנאדם מחונך וטוב לב (כמוני!!) אני לא פרועה, וגם לא יותר מדי שקטה, לא חופרת  וגם לא יותר מדי מתחבאת מהאחרים, ואת בדיוק כמוני, טוב אולי קצת יותר חופרת.כשאת קוראת את הסיפורים שלי הכי ראשונה, את תמיד רוצה לקרוא את הכל ואני מנענעת בראשי ואומרת "לא ולא!" ואת מתעצבנת וצועקת שרוצה המשך.לפעמים אני פשוט יכולה לשבת מולך כל כך הרבה זמן ולרחם עלייך, אני לא יודעת על מה, על זה שקיבלת  99 ולא 100 במבחן, או כל דבר אחר.שבוע הבא יש לי טיול (זוכרת?!) אוי אלוהים כמה אני מחכה לו והוא בעוד ארבעה ימים!! ישש!!. אני נזכרת שבפעם הראשונה שהיינו בכותל היה עם איזה חבר של אבא שלי שהיה לו בן בגילי, זה היה כשהייתי בת  חמש ואת שלוש או שאני שש ואת בת ארבע, אני לא זוכרת…ראינו את הכותל ואפילו אכלנו שם, היה מדהים, אבל כמה חבל שזה היה שבת.עכשיו אל תצעקי לי "ארנלה אני רוצה המשך!" כי אני אצעק לך "אני רוצה לישון! אני כולי חיוורת ועדיין  רושמת לך!"אוהבת, ארנלה.

-המשך הפרק הקודם-פתחתי את הודעת הטקסט."זאת שירלי, אפשר לבקש ממך טובה קטנה?" קראתי באיטיות.לא האמנתי, דווקא לי מכל הבנות בשכבה, שירלי שולחת הודעה!אני לא סובלת את שירלי, היא פשוט מבחילה […]

יום ג', ה-1.9, 7:30, תיכון כלנית.בגיל ארבע היא כבשה את כל הבנים בגן,בגיל שבע היא כבשה את כל הבנים בכיתה א',בגיל שתיים עשרה היא כבשה את כל הבנים בכיתה ז'.אז […]

על הדלת היו חקוקות אותיות שזיהיתי כ – H מוזרה, O ו – M. לילי פתחה את הדלת וירדה למטה לעבר חדר אפלולי. היה שם נורות חשמליות בדרך למטה, מה […]

22/5/1108.1רון פתח את הדלת של הספרייה, התנפלתי עליו והכרחתי אותו להתיישב.סיפרתי לו את מה שקרה אתמול.הוא שאל אם זה קל כל כך, ועניתי שזה מה שאני חשבתי. אבל חייבים לברר […]

היי אחותי!טוב זה בערך מכתב ורציתי לומר לך שאת אחותי ואני תמיד אוהב אותך, לא משנה מה, שמעת? לא משנה מה! רציתי לספר לך על החיים שלי. אני מסתדרת דיי […]

יום חמישי 18:00יופי אלה! עכשיו גם אמא שלך לא רוצה לדבר איתך כי את "כועסת עלייה" קרן מתעסקת בעניינים שלה ולי פשוט משעמם! למה הגעתי הא?! למה?.אני לא יודעת למה! […]

"אמאאא!! בואי אנחנו עוד נאחר לאוטובוס!" אני ואמא שלי נורא- נורא אוהבות לצאת לכל מיני מקומות, אז רק שתכירו אותי, קוראים לי סוזן ואני בת 11 וחצי ואני גרה בתל- אביב המהממת.אני אוהבת את תל אביב, לא יודעת, פשוט אוהבת.הקניונים כאן מדהימים ואני בקיצור כמעט ילדה מפונקת אבל לא, אני לוקחת ת'צמי בידיים ועושה את כל מה שצריך, מסדרת ת'חדר, עושה שיעורי בית וכו'.ו.. אין לי חבר. איכססס טוב בואו נעבור נושא.עכשיו אני ואמא יוצאות לקניון רמת אביב, אני אוהבת אותו כי הוא קניון ענקק!.אני אוהבת קניונים גדולים, את יכולה אולי לא למצוא ת'צמך שם אבל לפחות את מוצאת את מה שאת  רוצה. עכשיו כשאני מדברת על זה אני נזכרת!. לפני כמה חודשיים אני ואמא שלי הלכנו לקניון רננים  ברעננה.  אי אפשר למצוא את עצמך שם! אז הייתי שם חצי שעה בשירותים אבל אחריי זה יצאתי משם מלאה עם  כמה עגלות מהסופר.פשוט כיף לבלות עם אמא, היא מבינה אותי ואני אותה, אמא מושלמת!.אמא שלי ירדה במדרגות כמו איזו דוגמנית "וואו אמא, סחתיין עלייך!" הבטתי בה כשהיא מסתובבת  בחולצה המדהימה שלה ובו זמנית השיער הבלונדיני שלה מתנפנף במדהימות והמכנס שלה היה כל כך  מדהים שאפשר למות והחגורה.. פשוט הכל מושלם אצלה.אמא הביטה בי במבט נוזף " נו, נו, נו, מותק, את לא תבואי איתי ככה, אם אמא הולכת כמו משוגעת, אז  גם את!" היא גררה אותי לחדר שלי וליתר דיוק לארון שלי והוציאה משם חולצה ששמים אותה על כתף  אחת וג'ינס והחגורה הורודה בהירה שלי."אמא!…" ואז אמא שלי חייכה חיוך מרוצה "קדימה מהר! אחרת נאחר לאוטובוס!". הלכנו כמו שתיי ברביות ברחוב "אמא! תראי איך כולם מסתכלים עלינו!" הייתי ממש נבוכה, שפתאום  מישהו יתחיל לרכל עליי, ועוד מישו שאני לא מכירה!.ררר..מחשבה מצמררת.הגענו לקניון רמת אביב "אז לאן נלך קודם?" שאלה אותי אמא כשעמדנו בכניסה והבטנו סביבנו. "לאן  שאנחנו נוביל ת'צמנו" אמרתי בחיוך ניצחון ואמא שלי חייכה פשוט "רעיון טוב סוזן".הלכנו והלכנו והבאנו ת'צמנו לחנות נעליים יוקרתית."אה יופי! בדיוק רציתי נעליים! סוזן תעזרי לי לבחור.. יש לך פשוט סטייל מדהים!" אמרה.כן.. זה עוד משהו ששכחתי לומר, כולם אומרים שיש לי סטייל מעולה ושאני יכולה להיות מעצבת גדולה  כשאגדל, אז חכו אנשים! עוד כמה שנים אופנת סוזן תהיה בחנויות!.כשחשבתי על זה חייכתי לעצמי אבל אז פתאום אמא שלי ניערה אותי "נו קדימה סוזן!". "הוו אמא…" מילמלתי.