מנקוד מבט של אמילי: חזרתי הביתה מרוסקת מזה שההורים שלי פאקינג נפרדו!! כאילו תמיד ידעתי שזה יקרה מתישהו אבל לא עכשיו שאני הכי צריכה אותם …דפקתי בדלת ואמא שלי פתחה […]
קייטלין הייל, יותר נכון קייט, איבדה את הוריה לפני שנים כשהייתה בת עשר בעקבות הממשלה, שהשתלטה על העיירה הקטנה ווינס ביץ' והשלטון החל להתפשט ברחבי העולם. כל מי שהתנגד למושל […]
אוופ כתבתי פרק והוא נמחק לייי…. אני אכתוב שוב אולי היום אם אני אספיק או מחר..
פרק 6: הכול חשוך. אני מנסה לראות משהו אבל לא מצליח – ליבי דופק במהירות. קרן של אור צהובה מאירה ידית של דלת ענקית, אני מתקדם ופותח את הדלת, היא […]
“חכה" הנחתי את ידי על ידו. עוצרת אותה לפני שתעלה אל שדיי ותגרום לי לשכוח כל ספק שאי פעם היה לי לגבי הרגע הזה. "מה קרה?" שאל משפיל אליי את […]
אביגל עמדה כפופה, מעט מלוכלכת, ושאריות מהמסקינג טייפ של פלג עוד נשארו לה על הידיים. צורת שפתיה היו ישרות. היא לא חייכה, ואפילו לא התאמצה לחייך. איתמר קם ממקומו. הוא […]
פרק שלישי! אז כן, הפרק הקודם היה קצר מקווה שהפר הזה יענה על כול השאלות שלכם, אז ראשית כול אגיד רק שהסיפור הזה היה שונה מהסיפורים שאני כותבת כי נקודת […]
היי, קוראים לי מייקל, אני בן 17 ואני גר במודיעין, האמת שממחר כבר לא כי מחר אני עובר לגור בת״א, בבית יתומים, אני שונא שאני צריך לחלוק את הבגדים ואת […]
פשוט נורא. אני הולכת אחריה, וכשהיא נעלמת מעיני אני מגלה שהלכתי לאיבוד. אני מטיילת במסדרונות ורואה לוח מודעות, אני ניגשת אליו. "תחרות כשרונות צעירים" אני רואה את הכותרת של המודעה […]
*אזהרה * פרק שני ~*^*~ טוב אני מזהירה מראש יש קטע קצת- סוטה לא סוטה כמו חמישים גוונים של אפור אבל קצת, סוטה לא לברוח תבינו בהמשך למה זה ככה. […]
לפני כשמונים וחמש שנה הגיע להמבורג חוואי- יהודי, הוא היה לבוש סחבות ובעיניו היה זיק של תקווה, הוא רצה לבנות את העיר רחוק מכולם, ולכן החליט האיכר (ששמו לא חשוב […]
אני לא יודעת איפה אני. אין טיפת צבע אחת במקום הזה, שום דבר מלבד צלליות כהות וארוכות וירח יחיד שזוהר במרחק. המקום הזה מתחיל לזכיר לי סרט אימה ישן וחסר […]
פרק 5: נותרו לי עוד יומיים להגיש את הכתבה הראשונית שלי על קבוצת "אורט האריות", ועדיין לא כתבתי אפילו פסקה אחת. גלשתי באינטרנט על מנת לנסות למצוא מידע על הקבוצה, […]
נקודת מבט לוסי: הבוקר היא נקודת שפל ביום של רוב תלמידי העולם. לקום מוקדם, להתלבש, להתארגן ולנסות להכין את עצמך נפשית ליום של סבל. "היי לוסי, בוקר טוב." לא אצלי. […]
זה אורן! באמת אורן! אני מנופפת אליו בידי בזמן שליאו שואל אותי מי זה. ״החבר הכי טוב שלי מה…. מ…. מהבית ספר הקודם״ אני אומרת ואורן מתיישב מולי. אני מחבקת […]
את השנה האחרונה חי הילד בהרבה חששות, הוא ידע שהעולם נמצא במשבר חמור, אך הוא לא שיער כמה חמור, עברו 13 שנה, והעיתונאות געשה מרוב אכזבה, אנשים היו צריכים למכור […]
אני שונאת את דיג!!!!!!!! קלואי נכנסת לחדר במבט של גועל, ואומרת: "כדאי שלא תתמקמי פה, כי יעבירו אותך מפה בקרוב. אמי קרובה של המנהל ואני יכולה לתת לך לישון במסדרון. […]
אני לא מקולקלת ללא תקנה, עדיין לא. לא חשוב מה משפחתי תגיד, או מה אימי תגיד, אני לא שבורה, אני אולי מעט פגומה, משופשפת מעט בקצוות, קצת יותר משאר האנשים, […]
אני יורדת מההסעה ועומדת מול הבניין הגדול. הגיע הזמן להיכנס. אני מתכוונת לפתוח את דלת הזכוכית אבל היא נפתחת לבד, דלת אוטומטית. אני לא מאמינה למראה עיני. שטיח אדום ענק […]
"בחיים שלי לא חשבתי שאני אצטרך להצטרף לפלצנים האלה מדיג". זה המשפט שחלף בראשי שוב ושוב. דיג זו הפנימייה הכי יוקרתית במדינה, כולם שם פלצנים שחצנים שבחיים לא הסתכלתי לכיוונם. […]
"יפה יפה" נכנסתי דרך הדלת במבט מתרשם. "שינו פה?" שאלתי בציניות מסתובבת אליו בחיוך. "מצחיק" אמר והניח את המזוודות בצד. "איפה אני ישנה?" שאלתי מסתובבת בדירה החדשה שלו. הרבה יותר […]
נקודת מבט פרקר: השקט. אני כל כך אוהבת את השקט. את הרגע על הבוקר ההוא, שאני יושבת עם כוס תה חמה, מולי העיתון וכתבה על דב פנדה שניצל. הבית שלי […]
הוא גדל לבד ללא משפחה, אביו מת במלחמה הגדולה אמו מתה כשהוא היה צעיר, והוא היה בן יחיד. אז איך הוא הסתדר לבד בחייו בוודאי אתם שואלים, הוא גר אצל […]
פרק 4: אני פותח את קובץ "פרויקט ההתחלה שלי" שנמצא על המחשב. תוך שניה עולה לי מסמך עם פירוט משימת הכתיבה הראשונה שלי בעיתון. עלי לסקר את קבוצת הכדורגל אורט […]
התעוררתי כששמעתי קולות עמומים. הרגשתי מטושטשת, ראשי כאב והרגשתי סחרחורת, אך בכל זאת ניסיתי להתרכז ולהקשיב. הקולות התחדדו מעט, והצלחתי לשמוע מישהו, גבר לפי הקול, מודיע שאני מתעוררת. פקחתי עיניים, […]
בפרק הקודם: כשחזרתי הביתה חשבתי על המילים של הרופא לעומק, איך יכול להיות שמשנייה אחת בודדה בה הוא ראה את ריק לידי הוא הסיק שאנחנו חברים, המחשבה הזאת העסיקה אותי […]
היא פסעה בצעדים חלושים לאורך הסמטה האפלה, תחושה קודרת ונוראית אפפה סביבה, כאילו משהו נורא הולך לקרות. נשימותיה נעשו כבדות ואדים יצאו מפיה בכל נשימה. היא הניחה את הסלסלה שבידה […]
נקודת מבט לוסי: אני על החוף, הים מולי פרוש ללא סוף והשמש מתחילה בתהליך השקיעה. דבר כזה מושלם לא יכול להיות. משהו מעקצץ מתחת לידיי, החול מתחתיי אינו חול, אלא […]
כשהתעוררתי בבוקר בן לא היה לידי, חיפשתי ומצאתי אותו במטבח. "היי, הכנתי לך ארוחת בוקר" הוא חייך. הוא ממש השקיע "יש לי תחרות בעוד כמה חודשים, אני חייב להתחיל להתאמן" […]
(שימו את המנגינה ברקע) "אפשר לנסוע" אמא של איתמר נכנסה בחזרה למכונית, והם החלו לנסוע לעבר בית החולים במהירות. כשחלפו על פני ביתה של אביגל מבטו של איתמר נשאר תקוע […]
סיפורים בהמשכים
סיפור בהמשכים יכול למתוח אותנו מיום ליום ומרגע לרגע, כמו סדרה טובה שנעצרה בשיא המתח. הסיפור בהמשכים מאפשר לנו להימתח ולהפעיל את הדמיון כדי לנסות לצפות מה יקרה בהמשך, וכך אנו נוטלים חלק פעיל בסיפור ומזדהים עם הדמות הראשית.
סיפור בהמשכים מאפשר לנו ללמוד ולהכיר דברים חדשים בצורה כיפית ומיוחדת ולכן חייבים לשמור על רצף של קריאה כדי להישאר בעניינים.
כשקוראים סיפור בהמשכים חשוב להתחבר לרגשות שהדמויות מעבירות לנו: אהבה, שנאה, חיבה וכו', ונשים לב לתפניות בעלילה.
העצירה בקריאה יוצרת את המתח ומעוררת אצלנו מחשבות: "אם הייתי במקום הגיבור הייתי עושה…".
סיפורים בהמשכים מתאימים מאוד לילדים כי עם גורמים לילדים להיות יצירתיים מאוד. יש גם סיפורים בהמשכים למבוגרים אף על פי שבדרך כלל סיפורים בהמשכים למבוגרים עוסקים באהבה ובמה שכרוך בה.
סיפורים קצרים בהמשכים
סיפורים אלו הם מאוד מאתגרים: מצד אחד הם קצרים לקריאה, ומצד שני הם ממשיכים ונמתחים כמו מסטיק. אפשר לקרוא כל יום עמוד אחד מסיפור קצר כזה ואז במשך שבוע להיות במתח עד לסוף הסיפור.
סיפורי אהבה בהמשכים
אלו הסיפורים בהמשכים הכי מוכרים. אחד מסיפורי האהבה בהמשכים הכי מוכרים באינטרנט הוא הסיפור "רק ידידים" שיש בו כבר לא פחות מ-255 פרקים! אלו סיפורים מאוד מרגשים שמתאימים בעיקר לבנות המחפשות את האהבה הראשונה האמיתית שלהן.
