p1

מכירים את הבנות המושלמות האלה, בלונדניות עיניים כחולות.. גבוהות ופרופורציונאליות באופן טבעי, בלי טיפת השקעה ? יכולות להרשות לעצמן הכל, תמיד..
אוקי, עכשיו שמעתם תיאור של הבחורה שהיא לא אני, ולעולם לא אהיה גם, השלמתי עם זה כבר.
אני לאומת זאת, בדיוק ההפך, בתיאור קצר, השיער שלי שחור, אני מטר שישים וקצת וכמו בערך כל אחת אחרת, למדתי לעבוד על עצמי ולקבל את עצמי, אבל ההורים שלי ? לא ממש..
כרגע אני נכנסת למקום מגורי, לזמן הקרוב לפחות. הפנימייה צבאית של חיל הים, הפעם זאת הייתה בחירה של אבי.
___________________________
"מה תאריך הלידה שלך שוב ?" שאל הבחור שראיין אותי
"29.7" עניתי
"שנה..?" הוא שאלה והרים את מבטו אלי לאחר שתיקה קצרה
"99" עניתי.
"אוקי קרוליין פן, למה את באה אלינו?" הוא שאל
" אני רוצה יותר אצמעות בעיקר, מסגרות הדוקות עוזרות לי.." אמרתי וניסיתי להרחיב.
"וזהו ?" הוא שאל
"כן בגדול.." עניתי,
"ומה לגבי כל ענייני הכושר והמסעות, המסדרים.. את חושבת שתוכלי להתמודד עם זה ?" הוא שאל וחיכה לתשובתי
"הייתי שחיינית חצי מהילדות שלי, אני נורא אוהבת טבע. אני מניחה שאשתלב." עניתי ללא היסהוס, אם יש מקצוע שאני טובה בו זה ספורט.
"יפה. אני אעביר את הפרטים הלאה, ונראה איך אנחנו ממשיכים הלאה, יש לך בעיות בריאותיות כלשהן ?" הוא שאל, זרקתי את מבטי לרצפה,
"יש לי קרע ברצוע בברך, אבל זה אמור להתאחות עוד כמה שנים.. וכל השאר בנאלי, שיברי מאמץ לפעמים ושרירים תפוסים" עניתי..
"קרע ברצוע ? וכמה זמן את חיה עם זה ?" הוא שאל
"עוד מעט אני סוגרת שנתיים איתו, אני יודעת לטפל בזה זה לא דבר שאמור להפריע לי יותר מידי.." עניתי וניסיתי לחפות על זה.
"אפשר לשאול איך זה קרה ?" המשיך לחקור
"פרקתי את הברך" עניתי בפשטות
"כן, אבל באיזה סיטואציה.. זה לא שאת הולכת ברחוב וזה פשוט קורה." הוא אמר והתחיל להתרגז מתשובותי הקצרות.
"אני לא חושבתשאני חייבת להרחיב על זה, אני פשוט לא אוהבת לדבר על זה." עניתי.
"אני אעביר את זה הלאה ורוב הסיכויים שתצתרכי לדבר על דברים שאת לא אוהבת לדבר עליהם, ולהתמודד עם קשיים חדשים שלא הכרת." הוא אמר וקמנו לצאת מהחדר,
"בהצלחה קרוליין" הוא אמר כשהלכנו לכיוונים שונים במסדרון.
חייכתי והתיישבתי לייד הורי בעמדת ההמתנה.
"לפחות ניסית לעשות רושם טוב ?" אמא שלי נעצה בי.
"כן, כמו שאתם לא רוצים אותי בבית ככה אני לא רוצה להיות שם." אמרתי בחזרה אליה.
"תפסיקו שתיכן." אבא שלי פקד, בכל מקרה גם אם לא הייתי מדברת בכלל אבא שלי היה מושך כמה חוטים, משפשף את האף והייתי בפנים.
לאחר שבוע קיבלנו מכתב שבו היה מצויין תאריכים של חצי שבוע ורשימת ציוד.
"קטיה יש לנו תאריכים למבחני הקבלה שלך. " אבי קרא לי מהמטבח.
"אמרתי לך לא לקרוא לי ככה יותר." אמרתי כשניגשתי להביט בתפסים.
"פה תצתרכי להתאמץ." הוא אמר, " שם אני כבר לא משפיע."
"זוכר את הטיולים שהיינו יוצאים אליהם כשהייתי קטנה ?" שאלתי.
"כמובן." הוא אמר וחייך בנוסטלגיות.
"אני רוצה שתכין אותי למחנה." עניתי.
שבוע לאחר מיכן אני ואבי יצאנו ליומיים בטבע באיזה איזור של נחל ויער, קיטבג על כל אחד מאיתנו ונעלי הליכה נוחות.
למדתי מחדש טיפוס הרים, ריצת הרים וסנפלינג, התאמנתי על לינה בשטח, ארוחות קרב דוחות, טיפוס, שייט וכמה קשירות.
שבוע לאחר מיכן כבר הייתי ברכב עם אבא שלי בדרך לחור שהחליטו לשים אותנו בו, ראיתי קבוצה של שלוש פרינססות בלונדיניות, האלו שיש בכל חור, עוד קבוצה של כמה בנים ובנות מעורב ושלושה בנים. הבנתי כבר לאיזה קבוצה אשתלב כנראה.
______________________________________________________
"10 שניות ל-ח'" נשמעה צעקה מאחד משלושת הבנים שעמדו בצד והצתרפתי אל ה-ח'
"לקבלת המפקד 'המסדר' יעבור לדום, עמוד דום !" נעמדנו דום והמפקד עבר לייד כל אחד מאיתנו והגיש לנו תיקיות בהם פרטינו כתובים.
"המסדר יעבור לנוח" הוא אמר ונשארנו לעמוד נוח במקום.
הוא חילק אותנו לצוותים של שלשות, כל בחורה הייתה עם 2 בנים חוץ משלושת הבלונדות.
ושלושת הבנים שהיו בצד שמסתבר שהם המ"כים שלנו והם מי"א.
עשינ מסדרים ויצאנו לדרך, הייתי הרצה הראשונה מהטור השני. וכך התחיל המסלול שלנו.