One summer together-פרק 6 (קצר וזה גם פרק אחרון לסיפור)

השעה 3:48 בלילה. הארי התעורר במיוחד כדי לבדוק את דבריה של עדי.
הוא פתח את המגירה של מייק, פתח את הקופסה וראה את הרובה.
הוא סגר את הכל ונכנס לחדר האמבטיה.
״הלו, משטרה? תגיעו עכשיו לפנימייה. מצאתי את הרובה.״

~

הבנות בחדר סובלות את הרעש של התלמידים הרועשים. הן יצאו החוצה לבדוק מה קורה.
הן ראו שוטרים עומדים בחוץ עם צלמים שראיינו את הארי.
״הארי..?״ לחשה עדי וקראה לו.
״התקשרתי למשטרה. הם עכשיו רוצים לקחת את מייק לכלא נוער, התברר שהוא לא רק החזיק את הרובה בפנימייה-אלא גם ירה במישהו מהתלמידים.״ לחש באוזנה.
היא החווירה, מי ידע, מה ידע מה הוא יעשה לה כשהוא ישוחרר.
הארי חיבק אותה וחימם אותה מהקור שעבר בגופה. הוא הרגיש כלכך בטוח בעצמו, שהרשה לעצמו
לנשק אותה בצוואר. עדי קיבלה צמרמורת ממש חזקה, צמרמורת כזאת בחיים אף אחד לא הרגיש.
היא הסמיקה ורצתה ליפול ולהתעלף. היא לא יודעת אם מה שעוללה לעצמה הוא לטובה, או לרעה.
לחשוב שעכשיו כל התלמידים שגרו במזדרון היו מפוחדים וחלק בכו בגלל הילד הנרצח, והיא האשמה.

/כעבור 4 שבועות שקטים/
״טוב, תלמידים, זה היום האחרון בבית הספר שלכם. לכן רציתי לעשות מסיבת פרידה מהפנימייה, ומי ידע, אולי תחליטו להשאר בפנימייה הזאת למשך כל השנה!״ הודיעה נוני.
המוזיקה החלה לפעול והלמידים הזיזו את השולחנות הצידה, בן רגע מכיתה ממוחשבת ורגילה הכיתה הפכה לרחבת ריקודים.
זאין ואמבר עמדו בצד והתמזמזו, חלק מהתלמידים הביטו בהם בחשאיות.
בזמן האחרון הארי ועדי לא דיברו כלכך, מאז הסיפור של מייק.
״אפשר להזמין אותך לריקוד?״ שאל הארי בזמן שהתחילה להיות ברקע מוזיקה איטית.
״לא.. דיי כבר..״ היא סרבה.
הארי הלך הצידה, מעולב,הוא הרגיש ששברה לו את הלב.

הילדים התחילו למלאות את האוטובוסים ונסעו חזרה הביתה, מאושרים.
עדי ישבה ליד אמבר, בזמן שכל הנסיעה התחבקו ונפרדו אחת מהשניה בדמעות של געגועים.
״אני כבר מתגעגעת אליך״ צחקה עדי בעודה מנגבת את הדמעות.
הארי, שישב מאחוריהן ועקב אחריהן, היא כעוס ואז גם התחיל לדמוע.
כל החבורה המאושרת נפרדה בתחנת האוטובוס ועדי נכנסה לאוטו, שם חיכתה לה אימה, בחיוך רחב ומאושר.
״יש לי הפתעה בשבילך.״ חייכה.
״מה ההפתעה?״ התעקשה לגלות האמצע הנסיעה.
״את לא תשברי אותי!״ צחקה אימה.
בסוף הגיעה עדי לבית זר.
״אוקיי, ואיפה אנחנו?״ שאלה.
״בבית החדש שלך.״ חייכה אימה.
״מה, מצאת דירה?!?!?!?!?״ התלהבה עדי והיא הייתה בעננים.
״כן, האמת, התחלנו לגור עם האבא החורג שלך ועם עוד מישהו..״ חייכה אימה במסתוריות.
היא נכנסה הביתה, שם עמד אביה החורג-אדוארד, ועוד שני נערים. בת ובן.
הנערים האלה נראו לי דומים. רק רגע, יכול להיות שאלה…
נכון מאוד! אלה זוג הילדים שהייתי רואה בתמונות, הילדים של אבי החורג.

״תכירי את האחים החדשים שלך!!!!!!״ קראה אימי בהתרגשות.
״ואיפה מיקה????״ שאלה עדי.
״מאחוריך״ שמעה עדי קול והסתובבה. הנה, ראתה את אחותה הקטנה וכנראה שעכשיו, לא היחידה.
״נעים מאוד, עדי..״ התקרבה אל אחותה החורגת שבקושי הכירה, אבל שמעה שהיא מאד מאד מנומסת, אפילו יותר מדי.
״נעים מאד, קורל.״ חייכה אליה.
״רגע, למה את גרה איתנו עכשיו? למה את לא גרה עם אמא שלך?״
״אמא שלי לשעבר שונאת אותנו. היא זרקה אותנו מהבית ועכשיו אמא שלך, היא גם האמא שלנו״
ליטפה את אחיה הקטן, אילי.
״קדימה, בואי! נראה לך את החדר שלך ואת שאר הדירה. את ממש תתלהבי״ חייכה קורל.