One summer together-פרק 5

״בוקר טוב, עדי!״ קראה אמבר ודחפה אותה מהמיטה.
״דיי אמבר, תני לישון..״ נאנחה עדי.
״נו, בואי! עוד מעט צריך לרדת לאכול!״ קראה אמבר.
״וגם אתן, קרלי וטורי!״ קראה.
״דייי!!״קראה טורי

~

״הארייי!!!!!!!!״ קרא זאין.
״מה, נהית ישנון כמו עדי?!״ התפלא.
הארי פתח את עיניו.
״רגע, למה אנחנו בחדר?! לא נשארנו אתמול לישון אצל הבנות כי נתקענו שם?״ הופתע הארי.
״אוח, אתה והסיוטים שלך!״ נאנח זאין ונעמד מול המראה.
״זה היה חלום?!״
״אתה שואל אותי?״ שאל זאין.

~

״וואי, לא ידעתי שבית הספר הזה מלא ישנונים!״ הופתע נייל כשהוא, לואי וארן נכנסו ראשונים לחדר האוכל.
״לגמרי, מה זה?! החדר ריק לגמרי!״ הופתע לואי ותפס להם שולחן.
נשמעה פתיחת דלת, ואז נכנסו עוד תלמידים.
״לגמרי, ריק״ לגלג ארן שצפה בחדר המתחיל להתמלאות.

~

הבנות הלכו לעבר חדרם של הארי, זאין, בראיין ומייק.
קרלי פתחה את דלת החדר שלהם עם אחד המפתחות שמישהו שכח אצליהן.
״מה, הם ירדו?״ הופתעה אמבר.
קרלי וטורי הנהנו ועדי הלכה לעבר אחד הארונות שהיה כתוב עליו ״הארון של מייק״ כי ראתה משהו
מבצבץ מאחת המגירות.
היא ראתה קופסה קטנה מעץ, מקושטת עלים צבעוניים מזויפים ופרחים מזויפים.
היא פתחה אותה, וליבה נפל. היא שתקה ולא יכלה לדבר. היא העדיפה לשמור על זה בסוד, היא סגרה את הקופסה והכניסה את המגירה.
הבנות יצאו מהחדר והלכו לעבר חדר האוכל.
״עדידס, קרה משהו? את ממש שקטה, ובנינו-את הדברנית הכי גדולה.״ עקצה אמבר.
עדי שתקה, והביטה ברצפה.
״כלום..״ אמרה לפתע. ״זה מהעייפות..״ שיקרה. היא הייתה מלאת כוח ומרץ.
אמבר הביטה בה במבט המלחיץ שלה. (כי יש לה עיניים גדולות) עדי ישר העלתה חיוך וצחקה.
״ככה אני אוהבת אותך, בייבי״ צחקה אמבר ופתחה להן את דלת הקפיטרייה.
הן מצאו את הבנים והתיישבו איתם בשולחן.
כל פעם שמייק אמר משהו מצחיק, או שאל משהו, עדי שתקה. היא הייתה כלכך המומה, שמישהו רגיל כמו מייק, יביא דבר שכזה לפנימיית הקיץ שלו.
לאחר ארוחת הבוקר, כל אחד צעד לכיתה שלו, עדי והארי התיישבו אחד ליד השני ועדי כתבה להארי בוואצפ:״יש לך משהו לספר לי על מייק?״
״לא, מה יש לי לספר על החננה הזה?!״ כתב לי הארי.
״טוב.. אני רוצה לדבר איתך אחרי השיעור על משהו..״
״זה משהו על מייק, נכון?״
״כן.״
״את לא יכולה פשוט לכתוב לי?״
״אני מעדיפה לומר לך את זה בעזרת הפה.. לא בעזרת הידיים.״
״טוב, בשבילך הכל״ התכוון הארי לכתוב אבל מחק ובסוף שלח רק ״טוב״.
״טוב. אז עכשיו,כנסו לאתר שכתובתו כתובה על הלוח,״ התחילה נוני לומר.
״תכנסו עם השם משתמש והסיסמה האלה, ותפתרו את העבודה במתמטיקה.״ חייכה שוב את החיוך המזויף שלה שהבליט את השומה, והתיישבה ליד שולחן המורה.
הארי הבחין בעדי שהביטה בו, וכשהסתובב אליה הביטה אל המחשב. הוא ישר הרגיש את ליבו פועם,
אך עצר מלהשתגע שוב.

~

״מה פיתאום בוחן פתע באנגלית?!״ קרא מישהו מהכיתה ולואי הביט בו במבט כועס.
״שתוק, אתה רוצה עוד בחני פתע היום?!״ לחש לו.
״סתום ידפוק!״ צעק הילד.
״בן, צא מהכיתה שלי! לך לנורית!״ התעצבנה המורה לאנגלית.

~

״טוב יום הלימודים הסתיים. אתם משוחררים!״ קראה נוני. (זה היה יום שישי, מה שאומר שהוא למדו שעה)
״טוב הארי, ניפגש בעוד חמש דקות בחצר האחורית, אני הולכת להגניב לעצמי ג׳קט, קר בחוץ.״
אמרה עדי כשליבה מתחיל לפעום.
הארי הנהן והם נפרדו.
עדי הביאה את ג׳קט הבייסבול המפורסם והאהוב שלה, וחיכתה להארי מתחת לאחד העצים.
הארי ירד.
״היי״ חייך אליה.
״היי״ חייכה אליו, חיוך קטן.
״אז, על מה רצית לדבר?״התיישב לידה.
״על מייק״ הביטה בעינייו.
״מה איתו?״ אמר.
״נכנסנו לחדר שלכם כי אחד מכם השאיר את המפתח שלו אצלינו, ו..״ אמרה והשתתקה.
״ו.. מה?״
״ואז ראיתי משהו מבצבץ מהארון של מייק.. ראיתי שם קופסאת עץ קטנה ומקושטת, וראיתי שם..״
אמרה ושוב השתתקה.
״מה ראית שם?״ שאל הארי.
״סליחה, ילדים, אולי ראיתם את הדבר הזה איפשהו?״ שאל שוטר את הארי ועדי.
הוא הראה להם ציור שבו מציור רובה, כאן עדי נהיתה חיוורת.
״לא..״ אמר הארי והשוטר המשיך בדרכו.
״אז.. מה ראית?״ שאל הארי.
עדי התחילה לבכות, זה היה ממש מקרה נוראי כי את עדי? אי אפשר לשבור בקלות.
״עדידס.. דיי..״ חיבק אותה הארי.
״למה את בוכה? בגלל מה שראית?״ שאל אותה.
היא הנהנה.
״מה ראית? אני כבר אכסח אותו.״ אמר.
״ראיתי.. א.. א..ת..את…״
״את הרובה.״