#NotJustAnyFriends- פרק 2- בגידה (אשמח לביקורת)

קמתי יום למחרת מוקדם בבוקר כמו בכל יום כדי להגיע לבית הספר, ידעתי שאני הולך לראות אותה היום ושהיא סוף סוף אולי תסביר לי למה היא נישקה אותי אתמול בלילה והעובדה הזאת גרמה לי לחשוש, לא יכולתי לחשוב על שום סיבה כל שהיא שבגללה היא תגיד לי שהיא אוהבת בנות, תנשק אותי ותברח.
אני מכיר את ספיר כבר שנתיים, התחברנו כבר בפעם הראשונה שהכרתי אותה, היא הייתה מרוחקת ושמעה מוזיקה בכל מהלך היום במשך כל השבועות הראשונים בבית ספר מה שנתן לי נושא משותף לדבר איתה בגלל שהדבר שאני הכי מבין בו הוא מוזיקה, הנושא המשותף הזה אכן עזר לי והשיחה הראשונה שלנו על מוזיקה ערכה יותר משעה, חודש אחרי שכבר היינו ממש קרובים היא סיפרה לי שהיא חיפשה חברים כל כך ושאני הייתי המציאה המושלמת, כבר אז ידעתי שאני אוהב אותה קצת יותר מאשר סתם חברה אבל החלטתי להכחיש את זה.
אני זוכר שבתחילת שנה שעברה כבר עברו שמועות שאני וספיר ביחד ואנחנו צחקנו על זה כל כך, אבל אני תמיד לקחתי את הצחוק את הזה ליותר מדי ונפגעתי שהיא לא חושבת שאני יכול להיות יותר מסתם חבר טוב, לא היו לה אז חברים חוץ ממני כי היא מאוד ביישנית ולא רגילה, נגדיר את זה ככה, היא פעם שאלה אותי למה אני בכלל חבר שלה הרי "אני לא נורמלית" ואז עניתי לה באופן מחשיד ואמרתי "אני אוהב לא נורמליות" אני עד עכשיו לא מבין איך היא לא חשדה ברגשות שלי אלייה באותו רגע, אבל למזלי יצאתי מזה בשלום.
בדרכי לבית הספר פתחתי את הפלאפון שלי כדי לא להתעסק בכל מה שקרה אתמול בלילה, ואז ראיתי את התמונה. ספיר העלתה תמונה לאינסטגרם אתמול בלילה אחרי שברחה ממני, היא העלתה תמונה שלה מתנשקת עם מישהו, איתי.
נכנסתי לכיתה בזעם ולקחתי את היד של ספיר שדיברה עם מעיין,
"הכל בסדר תום?" , ספיר שאלה אותי כשיצאנו מהכיתה.
"את העלת תמונה שלנו מתנשקים?", הייתי עצבני אבל בכל זאת לחשתי.
"כן, אמרת שאתה אוהב אותי לא? אז תצא גבר ליום אחד..", היא ענתה לי בחיוך.
"ספיר תסבירי לי למה עשית את זה!", הפעם כבר לא יכולתי להתאפק וצעקתי.
"אני לא רוצה שהיא תדע שאני לסבית, בסדר?", היא הפעם זאת שלחשה.
"אם את רוצה שהיא תיהיה איתך את חייבת שהיא תדע", אמרתי לה.
"אני אגיד לה.. אבל עכשיו זה לא הזמן, קודם כל צריכים לטפל בערן", היא ענתה לי בלחש.
"לטפל בערן?", שאלתי אותה בלחץ.
"להעיף את ערן לכל הרוחות, אתה מכיר אותו, איך אני יכולה להעיף אותו מהבית ספר הזה?", היא שאלה אותי.
"את רצינית?", הייתי המום.
"כן, אמרת לי פעם בעצמך שצריכים לעשות הכל בשביל אהבה לא?", היא ענתה לי.
"לא לזה התכוונתי", אני הרגשתי כאילו שאני מתפוצץ.
"מה עובר עלייך ספיר? זאת ממש לא את!", לא יכולתי יותר.
"אתה חבר ממש טוב, אני עשיתי לך טובה והפסקתי את השמועה שאת הומו ואתה מחזיר לי בזה שאתה רומז שאני משוגעת?!", היא התעצבנה.
"איזה שמועה?", שאלתי אותה.
"נו באמת כל השכבה העבירה את השמועה שאתה ותמיר בני זוג.. אני סך הכל עזרתי להוציא את האמת החוצה", היא סיפרה לי.
"תמיר ואני? מאיפה הביאו את זה?", שאלתי אותה.
"אמרו שראו אתכם יוצאים מהגלידריה ביחד", היא ענתה לי.
"כי עשינו את העבודה ביחד! מסכין תמיר…", מלמלתי.
"מסכן תמיר? תמיר כבר יצא מהארון אתה לא באמת הומו! מה עובר עלייך תום?" היא חקרה.
"תמיר מאוהב במישהו ואני בטוח שלא נעים לו שהילד שהוא דלוק עליו חושב שיש לו בן זוג", עניתי לה בחריפות.
"ואת שואלת מה עובר עלי? אני מנסה להיות נחמד לאנשים שנחמדים אלי!" המשכתי את דברי.
"אז למה אתה לא נחמד אליי?" היא שאלה אותי "זה בגלל שאני לסבית?" היא המשיכה לשאול.
"אני לא נחמד אלייך בגלל שאת רוצה לגרום לחבר הכי טוב שלי לעבור בית ספר בגלל שאת מאוהבת במעיין!" אמרתי.
"את מה?", תמר, חברה טובה מאוד של מעיין ולא כזאת טובה של ספיר שמעה את השיחה שלנו.
"את זה שתום מאוהב במעיין", ספיר אמרה בלי לחשוב פעמיים ואני יכולתי לחשוב רק על מילה אחת,
בגידה.