Majisuka Prison – הקדמה

"מ-מה אני עושה פה?" היא התקרבה לקיר ועצמה את עיניה, מבוהלת מהרעשים שנשמעו מכל צד. השיער שלה נפל על פניה, ולשם שינוי זה לא שינה לה בכלל – היא פחדה, כל כך פחדה.
'ה-הרופי,' היא חשבה לעצמה, רוצה לזעוק בקול. 'הרופי! תצילי אותי!' היא ידעה שכל הפגנה של פחד תגרום לאיש לצחוק עוד יותר, להגיד לה שהיא גרועה, שהיא תמיד הייתה.
"יש לך משהו להגיד?" הקול שלו היה חלקלק ומתוק מדי, תמים מדי בשביל האיש הזה.
היא פקחה את עיניה, מנסה להתרגל לחשיכה. לא עבר רגע, והחשכה הפכה למוחלט.
'כיסו לי את הראש,' היא התחילה להתנשף, מבוהלת. 'את תמותי בחנק, טיפשה!' היא זעקה לעצמה והלם חשמלי עבר בגופה, גורם לה לפרכס לרגע ואז לפול לתוך החשיכה.

"לעזאזל," אמרה אסוטסוקי, "היא נעלמה!" היא פלטה בצרחה, נכנסת לחדר הגדול שהיה מיועד לטים טיגר. "היא נעלמה!" היא צרחה שוב ודמעות התחילו לרדת מעיניה. פרצי צחוק נשמעו בחדר רחב הידיים, יחסית לכלא.
"אסוטסוקי מש-קרת!" נינגיו צחקה והעבירה את הבובה שלה מיד ליד, מלטפה באהבה של שיער הניילון שלה, מיישרת אותו. כל השאר שתקו, מסתכלות על אסוטסוקי.
השיער השחור היה סתור, פניה היו בוהקות מדמעות ועיניה פעורות לרווחה. היא נראתה מבוהלת, מבוהלת מאוד. הבגדים האפורים היו גזורים בדיוק כמו תמיד – בברך ובמרפק, והגומיה הייתה על היד, לא כמו תמיד.
"על מה את מדברת, אסוטסוקי?" לחשה איי, שהסתכלה על אסוטסוקי ברוך.
"היא משקרת!" נינגיו אמרה שוב וצחקה, צחקה שוב. היא הזיזה את שיערה מעיניה, "נינגיו לא אסוטסוקי," היא נענעה בראשה והסתכלה על אסוטסוקי שוב. אסוטסוקי רתחה, הפנים שלה הפכו לאדומות וידיה התאגרפו.
"תרגעי," לחשה איי שוב, ומבטה התקע על נינגיו, "ואת? שקט בבקשה," היא קבעה וחזרה להסתכל על אסוטסוקי.
"אסוטסוקי, תגידי לי מה קרה," המבט שלה היה מקובע בדיוק לעיניה הכהות, עיניי חייזר לתוך עיניים צרות ואדומות מדמעות.
"זאת סנטר, היא נ-נעלמה," אסוטסוקי גמגמה, מבוהלת.
העיניים נפערו. אפילו אסוטסוקי לא הייתה משקרת על דבר כזה, אף אחד לא יגיד דבר כזה.
"את חייבת לשקר," נינגיו צווחה שוב והסתכלה על אסוטסוקי, בעיניה מבט שמתחנן, מתחנן שתגיד 'אסוטסוקי אסוטסוקי!' ושהכל יהיה בסדר.
"היא נעלמה," אסוטסוקי גמגמה ונפלה על הרצפה.