Living The Unexpected
פרק 1:
היא באה! צעק טומי, וכולם רצו לכיתות.
המורה נכנסה והתחילה ללמד. אני אוהבת אותה לחשתי לסטייסי… מבחוץ היא קשה, אבל מבפנים היא מלאך חח.
כולם אוהבים אותה.. לעומת זאת, את המהפכה הצרפתית הם פחות אוהבים..
ג'יימס די לבעוט לנו בשולחן צעקתי עליו!
מה? זה לא אני! נשבע!
הרגשתי רעידה קטנה של השולחן, ואני לא חושבת שזאת רק אני… כי כולם קפצו..
פתאום הכל התחיל לרעוד, השולחנות, הרצפה התקרה, הקירות! הכל!
רעידת אדמה!!! צעק ג'יימס, כולם התחילו לרוץ החוצה והמורה הובילה.
נהדר! אמרתי לסטייסי וכל הרעש מסביב כמעט ולא איפשר לשמוע.
היו חייבם לשים אותנו בשולחן האחרון בקצה השני של הכיתה…
הבית ספר שלנו די ישן, התחלו ליפול חלקים מהתקרה וכל הכיתה כמעט קרסה.
הכל קרה כל כך מהר, אני ואמנדה היינו האחרונות, היא הייתה לפני… שנייה לפני שיצאנו חלק גדול מהתקרה עמד לפול אל עבר הדלת. ברגע הזה הבנתי שאין לי סיכוי. אז עשיתי מה שיכולתי.
דחפתי את אמנדה מחוץ לכיתה ואני נשארתי בפנים.
באותו רגע החלק נפל והיציאה נחסמה.
לא יכול להיות טוב יותר, חשבתי לעצמי, ניסיתי להתגונן במה שיש.. אבל לא היה הרבה.
הרעידה רק החלה להתחזק, הסתתרתי מתחת לשולחן אחד, עד שגם הוא התרסק.
זהו אמרתי לעצמי. הגיע הזמן שלי ללכת. לא היה עוד מקום להסתתר.
כל מה שהיה ביכולתי לעשות היה לשכב על הרצפה, ולהגן על ראשי בידי.
פתאום הרגשתי כאב עצום בגב, הבנתי שחתיכה מהתקרה נפלה עליי, ושנייה לאחר מכן התעלפתי.
-נקודת מבטה של סטייסי-
הרעידה פסקה, ושמתי צעקות מבית הספר.
ידעתי שאני אמורה להישאר בפנים אבל, לא יכולתי להתעלם.
זו הייתה אמנדה.
עזרה! בבקשה עזרה!
אמנדה! אני פה, מה קרה?|
ג'ניפר! ג'ניפר!
מה איתה? אמנדה?
היא בפנים, בכיתה, היא דחפה אותי החוצה, ונשארה לבד בפנים.
היא הצילה לי את החיים!
אני כבר חוזרת אמרתי, ורצתי לקרוא למורה.
ג'ניפר? ג'ניפר? קרא המורה בקול כאשר קרא מרשימת התלמידים לוודא שכולם בסדר.
מישהו יודע איפה ג'ניפר? הוא צעק.
אני! צעקתי, היא בכיתה, היא בפנים, היא לא הצליחה לצאת, הדלת חסומה.
כמה מורים רצו לכיתה, כמה מהם טיפלו באמנדה, שכנראה שברה את הרגל מהדחיפה.
ושאר המורים טלפנו למכבי האש ולאמבולנס בכדי להציל את ג'ניפר.
מכבי האש הגיעו, והחלו לפנות את הדרך בשביל להגיע לג'ניפר.
כולם החלו לעזור,גם המורים.
את אמנדה לקחו לאמבולנס, ושאר תלמידי הכיתה חיכו לג'ניפר.
אחד ממכבי האש צעק פתאום- הנה היא!
כולם התחלו לעבוד מהר יותר, והפראמדיקים התכוננו.
לאחר שתי דקות הדרך פונתה והפרמדיקים רצו אליה.
היא לא נושמת!
תגובות (0)