Last Moment- פרק 9

"תעצרו הכול." שמעתי קול,
סובבתי את ראשי וראיתי אישה, בערך בת כ-40.
"מה אתה עושה לה?" שאלה אותי ומשכה אלייה את אן.
"זה מה שאתה מלמד אותו, טומי?" היא פנתה אל הערפד שפקד עליי לעשות את זה.
"מי את?" שאלתי אותה.
"אני אמה מונטגומרי," אמרה וחייכה אליי, היא הושיטה את ידה אליי, "נעים מאוד."
פניי החווירו,
אמה מונטגומרי,
מאיפה אני מכיר את השם הזה?
אן הסתכלה אליי וחייכה חיוך גדול,
"את.. את.. לא, זה לא יכול להיות." מלמלתי.
"זאת אמא שלך!" פלטה אן.
האישה לא הבינה,
"אמה? את אמה מונטגומרי, נכון?" התקרבתי אליה.
"כן.." אמרה.
"אני.. אני הבן שלך.." ירדו לי דמעות אושר,
דאמ, אני נשמע כמו בת.
"לוקאס?" היא התקרבה אליי.
הנהנתי,
"אבל.. זה לא יכול להיות… את מתה.." גמגמתי מהתרגשות.
"אני? מתה?" היא צחקה,
שאר הערפדים ש"צפו בהצגה" גם צחקו.
"אבל.. האישה הזאת.. היא אמרה לי שאת מתה.." מלמלתי וגירדתי את שערי.
"איזה אישה?" היא לא הבינה,
"האישה מרחוב מילנכנשטיין 5" הסברתי לה,
קיוויתי שהיא תבין למה אני מתכוון.
"אוחח… מרתה!" אמרה, "היא זאת שדיברה איתך! היא מקבוצת הפטלונים."
"קבוצת הפטלונים?" לא הבנתי,
"יואו, זה ממש נשמע כמו סרט דל תקציב של איזה סטודנט לקולנוע." מלמלה אן ונאנחה.
"ומי את?" אמה, אימי, שאלה את אן.
"היא חברה שלי." מיהרתי לומר ושמתי את ידי מעל כתפה,
"נעים להכיר," אמה חייכה לאן.
"אני מקווה שאף אחד לא ינשוך אותי." אמרה אן והסתכלה על חבורת הערפדים שנעצה בה מבטים כאילו אני סטייק עסיסי במיוחד.

~נקודת מבטה של אן~

אחרי חמש דקות שדיברנו,
אמה הציעה שלוק נישן אצלה היום, מכיוון שאין לנו מקום לישון בו.
אני שכבתי במיטה,
מליון מחשבות התרוצצו אצלי בראש,
יותר מידי מידע בזמן קצר.
ניסיתי להרדם אך לא הצלחתי.
בנתיים, לוק מדבר עם אמו, אמה בחדר השני,
ואני בטוחה שיש להם הרבה על מה לדבר.

אחרי כמה דקות לוק יצא מהחדר עם חיוך מאוזן לאוזן על פרצופו.
סימנתי לו עם היד לשבת לידי,
"על מה דיברתם?" שאלתי אותו בסקרנות.
"מרתה הזאת.. כל מה שהיא סיפרה לי זה שקרים," התחיל לומר, "הקבוצה של מרתה היא קבוצת ערפדים שרוצה להשתלט על העולם."
"אבל גם הערפדים של אמה רצו לנשוך אותי," מצאתי דבר לא הגיוני.
"כן, כי אמה אספה ערפדים חדשים שעוד לא יודעים להשתלט על התעווה שלהם לדם." הסביר, "עכשיו היא מלמדת אותם לשלוט בזה."
הנהנתי לאות הבנה,
והוא התחיל לצחוק.
"מה מצחיק?" שאלתי באי הבנה וצחקתי גם,
הצחוק שלו מדבק.
"הפרצוף הרציני שלך.. מצחיק!" אמר בין הצחקוקים שלו.
"באמת?" הסמקתי ועשיתי פרצוף נעלב בו זמנית.
הוא התקרב אליי עוד יותר,
"סתםסתם." אמר ונגע בלחי שלי.
הוא הסתכל על שפתיי ונשך את שפתו התחתונה.
"לוק.." מלמלתי.
מפרצוף שמח פרצופי נהפך לרציני,
הוצאתי את ידו מהלחי שלי, "אנחנו לא יכולים להיות ביחד, אתה ערפד, אני בן אדם. זה בלתי אפשרי." אמרתי לו בעצב.
דמעה אחת זלגה מעיניי ונפלה על ברכו,
"כדאי שאני אלך לישון.." מלמל ונשכב על מיטתו שהייתה מול מיטתי.

"בוקר טוב! קומו!" שמעתי קול,
פקחתי עיניים וראיתי מולי את אמה,
היא ליטפה את לוק.
אני התקדמתי לעבר השירותים,
"אן." לוק קרא והחזיק לי את היד,
אני הסתכלתי עליו ולא אמרתי כלום.
"אני אוהב אותך, אן." אמר והחזיק את ידיי.
"לוק.. אל תהפוך את זה ליותר קשה.." ביקשתי ממנו,
הסתובבתי לכיוון השירותים והוא סובב אותי חזרה אליו,
"בשביל מה ברחנו מהבית? בשביל מה נסענו עד לפה? בשבילנו. בשביל שנוכל להיות ביחד. לא?" שאל.
"אני לא חשבתי על כל הדברים האלו עד הסוף, אני לא חשבתי שזה יהיה כלכך מסובך שנהיה ביחד."
"אבל זה לא מסובך! הנה אנחנו פה, ביחד, בלי סכנות." לוק ניסה לשכנע אותי בכל כוחו.
"לוק.. אני לא אוכל לבלות בחברת ערפדים כל הזמן, יבוא יום ואני אחזור למגורי ואתה תשאר פה." הסברתי לו ודמעות ירדו שוב.
"אן.. אני לא מוכן לוותר עלייך."
הוא נשק לי בלחי מיד והלך.
השאיר אותי מבולבלת ועצובה.

כל הערפדים ניצבו בשורה ליד דלת הכניסה\יציאה.
"אנחנו לא נושכים בני אדם, אנחנו לא מזיקים לבני אדם בצורה כלשהי, אנחנו כן אוהבים בני אדם." הסבירה להם אמה בזמן שהתהלכה מצד לצד.
כל הערפדים הנהנו ביחד,
ואמה המשיכה..
"תזכרו, אנחנו באנו לעולם כדי להגן על בני האדם." אמרה להם,
לוק עמד לדי וחיבק אותי חיבוק צדדי,
"באתי לפה כדי לשמור ולהגן עלייך." לחש לי,
אני הסמקתי והשפלתי את ראשי.
"אנחנו יותר חכמים מבני האדם אז אנחנו צריכים לחשוב יותר עמוק על מעשינו כערפדים." המשיכה לומר,
הערפדים הנהנו שוב,
הם נראו ממש כמו חיילים, ואמה נראיתה ממש כמו מפקדת.
אחד הערפדים קרץ אליי,
ומיד לוק קירב אותי יותר אליו.
" היא שלי." לוק אמר לו בלי קול, רק עם השפתיים.
חייכתי אל לוק, וכשלוק הפנה את מבטו אליי מיד הסתכלתי על אמה.
היא הסתכלה על חבורת הערפדים במבט רציני במיוחד.

השחלתי לתוך המיטה,
לוק כבר היה מכוסה במליון שמיכות במיטתו,
פתאום הפלאפון שלי רטט,
קיבלתי הודעה מלוק:
I LOVE YOU
לא ידעתי מה לכתוב לו אז לא קניתי כלום,
אוחחח לוק,לוק,
מה אני אעשה איתך?

~אחרי יומיים- נקודת מבטו של לוק~

"אמה, אני חושבת שאני אלך היום." שמעתי את אן אומרת לאמה,
הן ישבו במרפסת ושוחחו,
אני הקשבתי להן.
"היי." שמעתי קול מאחור,
הסתובבתי וראיתי בחור בן ב-18, הוא גם בקבוצת הערפדים של אמה.
"היי.." אמרתי לו,
הייתי מופתע שהוא בא לדבר איתי,
כי רוב הערפדים בקבוצה שונאים אותי.
הוא התיישב לידי,
"אני טומי" הציג את עצמו,
"אני לוק." חייכתי אליו בחביבות.
אז אתה אוהב אותה?" שאל והסתכל עליהן כמוני,
"למי אתה מתכוון?" שאלתי בתמימות.
"אני מתכוון לאן, אתה אוהב אותה." עכשיו הוא לא שאל, הוא אמר.
"אהה.. כן, אני מניח." מלמלתי,
"היא אדם, אתה ערפד." הוסיף,
לא הגבתי למה שהוא אמר,
והוא המשיך לדבר,
"שמעתי את אמה מדברת בטלפון, היא אמרה משהו על זה שיש לך מיועדת." אמר,
"מיועדת? ברצינות?!" פרצתי בצחוק,
הוא הנהן.
"אתה מגוחך." אמרתי לו והמשכתי לצחוק,