Last Moment- פרק 8

"אן!" שמעתי קול מאחור.
—————————————————————-
הקול היה דומה לקולו של לוק.
הסתובבתי וראיתי מולי את לוק.
אני חולמת בהקיץ על לוק?
הרי זה לא יכול להיות שלוק לא מת!
לוק התקרב אליי,
היה ממש אפשר להרגיש אותו.
"לוק.." מלמלתי "לוק.."
"אני פה, אין סיבה לדאוג." חייך.
"חבל שאתה לא באמת פה.." אמרתי במבט עצוב.
"מה ז"א אני לא פה?" לא הבין.
"אתה מת.. זה לא באמת לוק.. לוק מת.." אמרתי לעצמי בקול.
"אני לא מת." אמר לוק.
נגעתי בפניו,
הם נראו אמיתיות והרגישו אמיתיות.
"לוק, זה אתה?" הבטתי בו בפנים מפוחדות.
הוא צחק, "ברור שאני פה." אמר בקול משועשע.
הוא חיבק אותי,
"אליוט אמר לי שאתה מת." הסברתי לו.
"אליוט הדליק אש בסביבה שלי וקיווה שאני אמות. אך ברגע האחרון אני הצלחתי להמלט מהאש המתפשטת." אמר.
"אבל… אליוט.." לא הבנתי,
חשבתי שאליוט רוצה רק בטובתי ובטובת לוק.
"איפה הוא עכשיו?" שאל.
ראיתי שלוק מסוגל להרוג את אליוט ברגע זה,
לוק היה כלכך מעוצבן..
"אממ.. אני לא יודעת." שיקרתי.
אני לא רוצה שלוק יעשה בלאגן עכשיו.
"טוב, בואי נלך." אמר.
הוא פתח את בגאז' האוטו שלו והכנין את המזוודות שלנו לשם
"לאן הולכים?" שאלתי אותו בזמן שאני פותחת את הדלת האוטו.
"אני ביררתי איפה האבא הביולוגי שלי גר ואמרו לי שהוא גר בלונדון" אמר לוק וחייך.

אחרי חמש שעות מעייפות הגענו סוףסוף.
השעה הייתה 1 בלילה.
יצאנו מהמכונית,
הסתובבנו קצת בעיר עד שהגענו לסמטה חשוכה.
"תראה!" לחשתי ללוק והצבעתי על כמה אנשים שנראו כמו ערפדים,
הם היו ליד בניין הביג בן.
הם היו מאות, אם לא אלפים.
חושפים שיניים בלי להסתתר.
"לונדון היא עיר הערפדים!" צעק אחד הערפדים,
אחרי כמה שניות הצטרפו אליו עוד כמה ערפדים וצעקו, "לונדון עיר הערפדים!"
"הם מוזרים…" מלמלתי לעצמי.
ראינו שהם מתלחששים ביניהם ואז מתקרבים אלינו כגוש אחד גדול.
"בואי.." אמר לוק ומשך אותי למקום חשוך עוד יותר ממה שהיינו בו, "תתחבאי פה, אני הולך עכשיו. אני כבר בא." הוסיף ונישק אותי בלחי.
חייכתי לעצמי.

~נקודת מבטו של לוק~

נפרדתי מאן ורצתי למקום שהיינו בו.
ראיתי בו את הערפדים מתהלכים.
"היי.. בן אדם.." אמר ערפד אחד והתחיל להתקרב אליי,
"אני לא בן אדם, אני ערפד." אמרתי להם במבט רציני וקודר.
"אני לא מכיר אותך.." אמר והתקרב אליי,
הוא בחן אותי מכף רגל ועד הראש.
"אתה חדש פה?" שאל.
הנהנתי,
"אז אתה צריך לעבור את המבחן." הוא חייך חיוך ערמומי.
"איזה מבחן?" שאלתי בחשש.
ערפד אחר נתן לי בקבוק זכוכית,
"תשבור אותו על ראשך." פקד.
"אתה רציני?" גיחכתי.
"כן." אמר וחייך חיוך מרושע..
לקחתי את בקבוק,
וניפצתי אותו על ראשי.
רסיסים של הבקבוק נפלו ומין ג'לי ירוק נפל מראשי,
"זה אמור להיות דם?" שאלתי אותם ולקחתי חתיכה מה"ג'לי"
"כן." הנהן.
"זהו? עברתי?" שאלתי באי סבלנות.
הוא הניד בראשו,
"יש עוד דבר קטן שאתה צריך לעשות.." אמר בשקט,"תנשוך בן אדם."
פתאום נשמע צעקה,
הסתובבתי וראיתי את אן.
"לוק!" היא באה לחבק אותי,
"תלכי מפה!" לחשתי לה בכעס,
הערפד שדיבר איתי הסתכל עליי וחייך חיוך ערמומי.
הוא חיכה שאני אנשך אותה.
התקרבתי אליה והנחתי את פי על צווארה,
"תעשה את זה." אמר לי.
"תעצרו הכול." שמעתי קול,
סובבתי את ראשי וראיתי אישה, בערך בת כ-40.
"מה אתה עושה לה?" שאלה אותי ומשכה אלייה את אן.
"זה מה שאתה מלמד אותו, טומי?" היא פנתה אל הערפד שפקד עליי לעשות את זה.
"מי את?" שאלתי אותה.
"אני אמה מונטגומרי," אמרה וחייכה אליי, היא הושיטה את ידה אליי, "נעים מאוד."