Last Moment- פרק 6

"עכשיו את ולוק תהיו ביחד." חיוכה התרחב עוד ועוד.
"את לא מאוהבת בלוק?" הבנתי רק הדרדרה יותר ויותר.
"אני כן מאוהבת בו.. אבל אנחנו בני דודים," הסבירה,
גיכחתי לעצמי.
הם לא באמת בני דודים.
"וחוץ מזה, הוא מאוהב בך. לוק מאוהב בך." המשיכה.
פערה את פי והסמקתי בו זמנית,
"את רצינית?"
היא הנהנה.
"אבל.. זה לא אפשרי."
התחלתי לחשוב על זה לעומק,
תמיד כשאליוט התקרב אליי ראיתי עד כמה שלוק מקנא,
אני לא מאמינה שהייתי כלכך עיוורת.
פתאום לוק יצא מביתו והתיישב לידנו,
"היי." אמר וחייך.
"אני חושבת שכדאי שאני אלך." אמרה קייטלין וקרצה.
היא נכנסה לביתו של לוק.
"אז.. מה קורה?" שאל אותי לוק אחרי כמה שניות של שתיקה.
התקרבתי אליו והסתכלתי עמוק אל תוך עינייו,
עיניים כחולות כמו הים.
הוא התקרב אליי עוד יותר ונישק אותי.

"תצאי מהבית." קיבלתי אסאמאס.
זה היה אליוט.
יצאתי מהבית וראיתי את אליוט עומד בחוץ,
זרועותיו פתוחות לחיבוק.
"אליוט!!!" צרחתי וחיבקתי אותו חזק חזק.
כבר שבועיים שלא התראנו.
"התגעגעתי אלייך!" אמרתי לו בהתרגשות.
"גם אני התגעגעתי אלייך." חייך.
"אן." שמעתי קול מאחור,
זה היה לוק.
"היי לוק." אמרתי לו מחויכת,
הוא התקרב אלינו.
במיוחד אליי ונישק אותי.
אני התרחקתי ממנו,
"לא ליד אליוט." לחשתי לו.
"במיוחד ליד אליוט." הוא חייך חיוך ערמומי ונישק אותי.
נרתעתי ממנו, "לא חשבתי שאתה כזה.." מלמלתי ורצתי לאליוט.
"מה קרה?" שאל אותי אליוט, "את חברה של לוק?"
שללתי בראשי,
"הוא חרא, בדיוק כמו שאמרת."

"את לא רואה שאת קופצת מאיש לאיש?" לוק התחיל לומר לי, "היית עם אליוט, אליוט עזב אז באת אליי, אליוט חזר אז חזרת אליו, ואז נפרדת מאליוט ובאת אליי ואז שוב חזרת לאליוט."
גלגלתי עיניים,
"את משחקת בנו. את לא באמת רוצה אותנו, את פשוט לא רוצה להיות לבד. בודדה. אבל ביננו, את צריכה להיות בודדה, מגיע לך להיות בודדה." הוסיף.
הוא התהלך מצד לצד כמו שיכור.
התנדף ממנו ריח של אלכוהול.
הוא כנראה שיכור.
"אתה פתטי." מלמלתי.
הוא התקרב אליי,
עוד ועוד.
"אני כלכך רוצה לנשוך אותך." מלמל, "אבל אני לא יכול."
הוא התנשף עליי,
אני שתקתי.
שקשקתי בתוכי, אך התאמצתי להראות לו שאני לא מפחדת ממנו.
"אני לא נושך אותך כי את חשובה לי." אמר לי.
עיניי נצצו מפחד,
הוא חייך חיוך מזויף.
"אני רוצה למות." לחש לתוך אוזני.
אני המשכתי לשתוק.
הוא שחרר את ידי, "את יכולה ללכת."
שללתי בראשי, "אני לא הולכת."
"למה? את אומרת שאני סתם חרא." אמר בצליל של לגלוג וצחק.
לא עניתי לו,
המשכתי לשבת לידו,
"למה את לא עונה לי? אין לך מה להגיד?" המשיך לצחוק,
הצחוק היה נשמע כמו צחוק מזויף ומפחיד.
הוא לקח את בקבוק הוודקה מהרצפה,
הקריב את הבקבוק לשפתיו.
"אל תשתה עוד." אמרתי ולקחתי את הבקבוק.
הוא התקרב אליי כדי לקחת את הבקבוק,
פיו היה קרוב אל צווארי,
"תברחי אן. מהר." אמר לי.
"אני לא בורחת, אני סומכת עלייך." אמרתי לו ודמעה אחת זלגה מעינייו ונפלה על ידי, "אני סומכת עלייך שתעשה את הדבר הנכון ביותר לעשות"
"בבקשה, תברחי." ביקש.
הוא התקרב עוד יותר, הניח את שפתיו על צווארי.
"אן!" שמעתי צרחה.
אימי לקחה אותי בידי,
"לך מפה!" צעקה על לוק.
"אמא! תעזבי אותי!" ניסיתי להשתחרר מאחיזתה.
לא הצלחתי.
"בואי!" אמרה ומשכה בידי.
היא פתחה את דלת חדרי,
הכניסה אותי לשם ונעלה אותי בחדר.

התחלתי לזפזפ בערוצים בטלוויזיה,
אך כל הזמן חשבתי על לוק,
אני מתגעגעת אליו.
צלצול הפלאפון שלי קטע את מחשבותיי,
אימי נכנסה לחדרי במהירות,
"שלא תעזי לענות לו!" איימה עליי,
"אמא, זה רק אליוט." הרגעתי אותה.
היא ענתה לפלאפון.
"אליוט?" אמא ענתה לפלאפון.
לא שמעתי מה אליוט אמר לה,
"אוקיי, תדבר עם אן. אבל תרחיק אותה מלוק." אמרה לו והעבירה לי את הפלאפון.
"היי אליוט." אמרתי לו.
"מה יש לאמא שלך?" הוא לא הבין.
"היא יודעת שלוק ערפד, אז היא מרחיקה אותי ממנו." הסברתי לו.
"והיא יודעת שאני גם ערפד..?" שאל בחשש.
צחקתי, "אם היא הייתה יודעת שאתה ערפד היא לא הייתה מסכימה לי לדבר איתך."
"אז זה אומר שהיא לא יודעת?" אליוט רצה להיות בטוח ב-100% שהיא לא יודעת.
"לא, היא לא יודעת." עניתי לו.
"אז.. אממ.. את רוצה שאני אבוא אלייך?" שאל.
"אוקיי." עניתי בחיוב וחייכתי לעצמי.
הוא ניתק ואני מיד יצאתי מהחדר,
"אן, לאן את הולכת?" שאלה אימי,
"אני נפגשת עם אליוט." עניתי לה והמשכתי ללכת לכיוון דלת היציאה של הבית.
"לא, את לא יוצאת." החליטה.
"אבל אמא! אני לא נפגשת עם לוק, אני נפגשת עם אליוט!" הדגשתי את ה'אליוט'.
"לא, אן, את לא יוצאת." אמרה ודחפה אותי לתוך החדר.
"אבל אמא!" צרחתי,
היא בנתיים סגרה את הדלת ונעלה אותי בפנים.
שלחתי אסאמאס לאליוט,
"אני לא יכולה לצאת, אימי לא מרשה לי."
שלחתי גם אסאמאס ללוק,
"אמא שלי לא מרשה לי לצאת וכמובן לא להפגש איתך,
והפעם זה רציני.
אני מתגעגעת אלייך, לוק."
פתאום אימי פתחה את הדלת,
"חשבת שאני אשכח לקחת את הפלאפון שלך? את טועה." אמרה לי.
ברגע האחרון לחצתי על כפתור שליחת ההודעה ונתתי לאמא את הפלאפון.

שכבתי על המיטה,
המיטה כבר נרטבה מכל הדמעות שלי.
שמעתי דפיקה על הדלת,
"באת להציל אותי, לוק?" מיד קמתי עם חיוך מאוזן לאוזן.

-ההמשך יבוא.. אם תרצו בכך-