Last Moment- פרק 5

"את כלכך יפה." אמר וחייך חיוך ערמומי.
———————————————————————–
"תודה." השבתי באדישות.
הוא התקרב אליי עוד יותר,
והתחיל לגעת בברכיי בעדינות,
משם הוא גלש לעוד מקומות.
"מה אתה עושה?" שאלתי בבהלה.
הוא תפס בשתיי ידיי ולא נתן לי לצאת,
"אל תדאגי, אני לא נושך." אמר וצחק.
"תעזוב אותי!" צרחתי.
הוא מלמל משהו,
ניסיתי להשתחרר ממנו בכל כוחי,
והצלחתי.
מיד רצתי לבחוץ,
התיישבתי על מדרגות שהיו ליד הבניין והתחלתי לבכות.
"אן?" שמעתי קול מאחור.
"תעזוב אותי!" צרחתי.
הרגשתי ידיים שעוטפות אותי,
זה לא היה אלטון,
זה היה לוק.
חיבקתי אותו והמשכתי לבכות,
והוא לא אמר כלום, רק המשיך לחבק אותי וללטף אותי.
אני הנחתי את ראשי על ברכיו.

אחרי חצי שעה שלוק הרגיע אותי,
הוא התחיל לשאול אותי,
"מה קרה, אן?" שאל וליטף את שערי.
"אני ואימי הלכנו למסעדה, היא אמרה לי שהיא מאורסת למישהו בשם אלטון, ואז אלטון בא לביתנו והוא.. הוא התחיל לגעת בי ו.." לא הצלחתי לסיים את המשפט.
אבל ידעתי שלוק הבין אותי.
"הכול יהיה בסדר, אני פה, אני שומר עלייך." לחש אל תוך אוזניי.
"אמא!" צרחתי.
נזכרתי שאימי נשארה בבית,
"אה?" לוק לא הבין.
"אמא שלי נשארה בבית!" הסברתי לו ורצתי במהירות לביתי.
לוק רץ אחריי.
פתחתי את הדלת ולא ראיתי אף אחד.
רצתי לעבר חדר השינה של אימי,
ובדרך ראיתי את אלטון.
אלטון חייך,
"את מי אני רואה פה." אמר לי וחייך חיוך גדול.
"תעיף ת'מבט שלך מאן!" לוק אמר לו ונתן לו בעיטה לבטן.
אלטון התקפל ואני מיד רצתי לאימי.
ראיתי אותה שוכבת על המיטה, ערומה,
חסרת הכרה.
"אמא!!" צרחתי.
מיהרתי להלביש אותה והתקשרתי לאמבולנס.

הרימו את אימי בעלונקה,
אני ולוק התקרבנו אליה,
"לוק? מה אתה עושה פה? לך מפה." אמרה אימי בקול צרוד ללוק.
לא רציתי להתווכח איתה עכשיו,
הסתכלתי על לוק במבט מצטער ולוק מיד יצא מהבית.

יצאתי מהבית לכיוון בית הספר,
פתאום ראיתי את לוק הולך לידי,
"את מוכנה להסביר לי למה אמא שלך כועסת עליי?" שאל אותי במיידי,
הוא אפילו לא אמר לי 'שלום' או 'היי',
"היא יודעת שאתה ערפד, והיא מפחדת שאני אסתובב איתך ויום אחד אתה תנשך אותי." הסברתי לו.
"איך היא יודעת?" הוא כיוץ את גבותיו.
"אני מניחה שאביך סיפר לה." נאנחתי.
"אנ-" לוק ניסה להגיד,
אך צעקה קטעה אותו.
"לוק! חכה לי!" שמעתי צעקה מאחור,
אני ולוק הסתובבנו וראיתי את ההיא, שהייתה עם לוק, שנישקה אותו בלחי באותו היום שהלכתי למסעדה.
"לוקוששש!" אמרה ורצה אלינו.
היא חיבקה את לוק והסתכלה עליי במבט מוזר.
חיכתי אליה חיוך מזויף,
"מי זאת?" לחשתי ללוק באוזן ווידאתי שהבחורה לא שמעה.
"זאת בת דודה שלי, קייטלין. טוב, היא לא באמת בת דודה שלי, היא לא ערפדית כמוני." הסביר לי, גם בלחישה, "היא תגור אצלי בבית למשך חודש כי הוריה הלכו לחופשה."
"וואו." השבתי.
לוק צחק.
"אתם מדברים עליי?" שאלה קייטלין, בת דודתו של לוק ונמרחה על לוק.
"אנחנו מדברים עלייך, לוק מדבר עלייך." אמרתי לה ואני ולוק צחקנו.
"קייטלין מאוהבת בך." לחשתי לו.
"כן, אבל אני מאוהב במישהי אחרת." לחש לי בחזרה.
אחרי כמה שניות הווא הוסיף, "סתם." וצחק.
"אוקיי.." מלמלתי.
הגענו לבית הספר,
החבר'ה המקובלים קראו ללוק,
"לוקאסיי, בוא!!" קייטלין משכה את לוק לחבורת המקובלים.
יופי, נשארתי לבד, שוב.
התהלכתי במבט מושפל מטה במסדרון בית הספר,
פתאום נתקלתי במישהו,
"סליחה.." מלמלתי ולא הרמתי את ראשי.
"אן! זה אני!" אמר, זה היה אליוט.
"אליוט! מה אתה עושה פה?" הופתעתי שהוא בבית הספר,
כידוע לי הוא לומד בבית ספר מיוחד לערפדים, או משהו כזה.
"התגעגעתי אלייך." אמר ושם את ידיו סביב בטני.
"גם אני." חייכתי אליו.
ראיתי את לוק מסתכל עלינו ברוגז.
גלגלתי עיניים,
"בנים כלכך קנאים.." מלמלתי והתקדמתי לעבר לוק ומשכתי את אליוט שיבוא גם.
"אני באמת לא מבינה למה אתם כועסים אחד על השני." אמרתי לשניהם.
הם השתתקו,
לא היה להם מה לומר.
"מעכשיו נהיה שלישיה," הכרזתי,
קייטלין כחכחה בגרונה,
"רבעייה." תיקנתי את עצמי, "כולם אוהבים את כולם."
אליוט ולוק הנהנו באי רצון,
ואני חייכתי לעצמי.
————————————————————————-
"את כלכך יפה." אמר לי אליוט ונישק אותי.
מיד נזכרתי באלטון,
"תעזוב אותי!" צרחתי.
אליוט הסתכל עליי במבט מופתע,
"לא משנה.." מלמלתי.
"אני אוהב אותך." פלט אליוט.
הסתכלתי עליו במבט מופתע,
"אליוט," החזקתי את ידיו, "תשמע, אני לא יודעת מה אני מרגישה אלייך כרגע, אני באמת מצטערת."
"מה את מנסה להגיד?" הוא גירד את ראשו,
"אני מנסה להגיד ש..אולי נקח פסק זמן?" אמרתי בשקט במבט עצוב.
"כן.. בטח.." מלמל בעצב.
"אבל אני רוצה שנשאר ידידים, בסדר?"
"ברור." חייך,
ראיתי שזה היה חיוך מזויף,
הוא התאמץ להראות שהוא לא עצוב,
אבל בכל זאת ראיתי שהוא עצוב.
"אני ממש מצטערת." חיבקתי אותו.

ישבתי במדרגות הבניין, ליד דירתי.
חשבתי על אליוט,
הוא כלכך נפגע ממני…
"היי." ראיתי את קייטלין.
היא התיישבה לידי.
"מה את עושה?" שאלה אותי.
"אממ.. חושבת." עניתי לה בקצרה.
"חושבת על מי?" חייכה.
"על אליוט." אמרתי ופניי נהפכו עצובות.
"מה קרה עם אליוט?" לא הבינה.
"נפרדתי ממנו.." מלמלתי.
"נפרדת ממנו?" היא העלתה חיוך על הפנים.
"למה את כלכך שמחה?" לא הבנתי.
"עכשיו את ולוק תהיו ביחד." חיוכה התרחב עוד ועוד.
"את לא מאוהבת בלוק?" הבנתי רק הדרדרה יותר ויותר.
"אני כן מאוהבת בו.. אבל אנחנו בני דודים," הסבירה,
גיכחתי לעצמי.
הם לא באמת בני דודים.
"וחוץ מזה, הוא מאוהב בך. לוק מאוהב בך." המשיכה.
פערה את פי והסמקתי בו זמנית,
"את רצינית?"
היא הנהנה.
"אבל.. זה לא אפשרי."
התחלתי לחשוב על זה לעומק,
תמיד כשאליוט התקרב אליי ראיתי עד כמה שלוק מקנא,
אני לא מאמינה שהייתי כלכך עיוורת.
פתאום לוק יצא מביתו והתיישב לידנו,
"היי." אמר וחייך.