Last Moment- פרק 3

ואז…רצתי אליו וחיבקתי אותו כלכך חזק.
"אליוט!!!" צרחתי.
הוא צחק, "תהיי בשקט, יש פה אנשים."
"כלכך התגעגעתי אלייך! מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו בחצי צרחה.
"אני.. אממ.. מה את עושה פה?" שאל.
"אני באתי לפה עם חבר שלי," אמרתי לו והסתכלתי על לוק, "תכיר, זה לוק. לוק, זה אליוט."
הכרתי ביניהם.
ראיתי שלוק נהיה קצת כועס,
אבל החלטתי להתעלם מזה בנתיים.
"נעים להכיר" אמר אליוט ללוק,
הוא התקרב אליו והושיט את ידו אליו בתקווה שלוק ילחץ את ידו.
"כן..כן.." לוק מלמל בזעם והחליט שלא ללחוץ את ידו של אליוט.
"אז.. בכל מקרה… אתה ערפד, אליוט??" שאלתי בהתרגשות.
"כן. נשכו אותי לפני כמה חודשים." ענה והזעיף פנים לעבר האישה.
"גם אתה שונא אותה?" אמרתי לו וחייכתי חיוך גדול.
הוא צחק, "אני לא שונא אותה. פשוט.. היא זאת שנשכה אותי. ואני הייתי שמח אם לא היו נושכים אותי."
את השמונה מילים האחרונות אמר בקול רם כדי שגם האישה תשמע,
"אני נשכתי אותך לא סתם, נשכתי אותך מטעמי ביטחון!" אמרה לו האישה.
"כן, בטח." מלמל.
"טוב, עדיף שנלך." אמר לוק ומשך אותי לעבר היציאה.
"רגע, אבל לא אמרתי ביי לאליוט!!!!" צעקתי.
הוא שחרר אותי,
ואני רצתי לאליוט.
"אליוט, אני הולכת. ביי." אמרתי וחיבקתי אותו.
"אממ.. נחליף מספרי פלאפון? כדי שנדבר עוד?" שאל אותי.
אני הנהנתי במהירות והחלפנו מספרי פלאפון.
"תעשו את זה מהר," אמר לוק בנימה אבהית וקנאית.
"מישהו פה מקנא?" הסתכלתי על לוק הנבוך.
"אני לא מקנא, אני פשוט ממהר." הכחיש.
צחקתי, "ואני ממש מאמינה לך." אמרתי בציניות.

"אן? קומי." שמעתי את אימי.
היה לה קול כעוס.
פקחתי את עיניי וראיתי את אימי עם פרצוף ממש כועס,
ממש מפחיד.
"אמא.. מה קרה?" שאלתי אותה והתמתחתי מעט.
"אסור לך להתראות יותר עם לוקאס." פקדה.
"אבל למה?" לא הבנתי.
"אני יודעת שהוא ערפד, ואני לא רוצה שהוא יפגע בך כמו שפגעו בי." אמרה, "לפני שנולדת היה לי חבר, הוא היה ערפד, ויום אחד הוא כמעט נשך אותי. מזלי שהייתי מהירה וברחתי ממנו."
"אבל אמא.. לוק לא כזה." ניסיתי לשכנע אותה,
אבל אני גרועה בשיכנועים.
ובמיוחד אני גרועה בלשכנע את אמא שלי, כי היא מאוד עקשנית.
"לא, את לא נפגשת יותר עם לוק ויהיי מה." אמרה בהחלטיות, "במקום הלוקאס הזה, את יכולה להיות עם אליוט, הוא יותר נחמד, והוא לא ערפד."
את טועה, אמא, אליוט כן ערפד.
אבל אני לא אגיד לך את זה, כי אם לא לוק, לפחות שיהיה לי את אליוט.
נאנחתי ואימי יצאה מהחדר.

יצאתי מהבית לכיוון בית הספר, בתקווה שלוק יראה אותי ואוכל להסביר לו שאני לא יכולה להתראות איתו יותר.
לוק לא היה היום בבית הספר,
אני מניחה שהוא מתחיל את חייו החדשים בתור ערפד.

עליתי לאט במדרגות הבניין,
ראיתי את לוק הולך לו,
"לוק!" קראתי לו.
הוא רץ אליי,
"מה קורה?" שאל עם חיוך גדול שמרוח על פרצופו.
"תשמע, אני-" ניסיתי להגיד לו,
אך אימי קטעה אותי.
"אן! בואי מיד לבית!" צעקה מתוך הבית.
אני נאנחתי ועליתי לבית.
"רגע, אן! חכי!" הוא קרא לי,
אך אני לא יכלתי לדבר איתו, אסור לי.

"הלו?" עניתי לצלצול הפלאפון.
"אן?" שמעתי מהקו השני.
"אליוט?" זיהיתי אותו.
"חח כן.." אמר.
"מה קורה?" שאלתי אותו בהתרגשות.
"הכול טוב." צחק, "אממ.. רוצה ללכת לטייל?"
"אוקיי." עניתי.
"אז אני אאסוף אותך עוד חצי שעה?"
"בסדר." חייכתי לעצמי.
"טוב, נתראה.." אמר וניתק.

השעה 16:15,
אני אמורה לצאת מהבית כבר,
אבל בגלל שאימי רוצה לדעת לאן אני הולכת היא מעכבת אותי.
"אני רוצה שתגידי לי את האמת, אן." דרשה.
"אני באמת נפגשת עם אליוט! אני לא נפגשת עם לוק!" אמרתי לה.
"בסדר, בסדר." נאנחה.
יצאתי במהירות מהבית,
יורדת במדרגות במהירות.
נעצרתי ליד ביתו של לוק,
נהייתי עצובה, אני כלכך מתגעגעת אליו.
יצאתי מהבניין וראיתי…..
ראיתי את אליוט ואת לוק רבים,
הולכים מכות.
"תפסיקו!" צרחתי ומהירתי להפריד ביניהם.
"לוק אמר לי ללכת מפה, אמרתי לו שאני מחכה לך ואז הוא התחיל להרביץ לי." אמר לי אליוט.
הסתכלתי על לוק, דמעות בעיניי,
"בוא נלך, אליוט." אמרתי לאליוט ומשכתי אותו למקום אחר.

"אז מה את מוצאת בלוק?" שאל אותי אליוט בזמן שאנחנו מטיילים ביחד בפארק.
"אממ.. הוא חמוד. ולפני שהוא בא לעיר לא היו לי חברים בכלל." הסברתי לאליוט.
"אני חבר שלך." אמר.
"אבל אתה נעלמת לפני שנה, אם אתה לא זוכר." חייכתי אליו.
"כן.. נכון.." הודה.

בשאר הטיול לא ממש דיברנו,
הוא ליווה אותי עד לביתי,
"אן?" שאל.
"כן?"
הוא התקרב אליי ונישק אותי,
אני הרגשתי שזה לא דבר נכון לעשות,
אך נתתי לו לנשק אותי.
הוא התנתק ממני וחייך אליי,
"ביי." אמר והלך.
הסתובבתי לכיוון הבניין וראיתי שלוק יושב במרפסת ביתו ומסתכל עליי,
ראיתי שפניו עצובות,
כשהוא ראה שאני מסתכלת עליו הוא מיד הפסיק להסתכל עליי ונכנס לביתו.

למחרת ראיתי את לוק בבית הספר,
הוא בכלל לא ניסה להתקרב אליי,
בהפסקות הוא ישב ליד חבורת המקובלים, שהכניסו אותו לחבורה שלהם.
אני התבודדתי,
הייתי בודדה.

"לוק?" קראתי לו.
הוא הסתובב אליי מיד כששמע שקראתי לו ואז החזיר את מבטו לחבריו המקובלים.
"לוק.." התקרבתי אליו.
"לכי מפה!" צעק.
"למה?" שאלתי בלחש.
"מאז שאליוט הזה בא… את אפילו מפסיקה לדבר איתי!" אמר בכעס.
"זה לא בגלל אליוט! תקשיב, אני לא יכלתי להגיד לך מקודם אבל-"
"תחסכי ממני, אני לא רוצה לדבר איתך יותר." אמר והלך.
דמעותיי התחילו לזלוג,
ולא הפסיקו.