שלך, זר לא מוכר- פרק 8

הוא החנה ויצא מהרכב.
" תקשיבי, אמרתי למורן אני לא נשארת כאן עוד דקה, בואי נלך נזמין מונית או משהו, מפחיד אותי המקום הזה"
" תגידי את נורמלית? אני לא יוצאת מכאן הוא אמר שזה ייקח רק כמה דקות, חוץ מזה לאן נלך בשעה הזו? "
" לא אכפת לי אני יוצאת מכאן את באה?"
"לא אני נשארת וגם את"
"אז ביי"
הוצאתי את המזוודה שלי מהבגאז' והתחלתי ללכת. הייתי בטוחה שהיא תצטרף אלי אבל היא נשארה ברכב. התקרבתי לאחד הבתים, "רחוב הגונן 18" הזמנתי מונית לכתובת וחיכיתי.

שרון יצא מאחת הדירות הסמוכות , התלוותה אליו קבוצה של בחורים, הוא לא הבחין בי.
" אתם לא מבינים איזו סחורה הבאתי לכן, הבנות האלה הן הטופ שבטופ, שזופות חטובות רק חזרו לארץ…"
הם התקדמו לכיוון הרכב. לא זה לא יכול להיות, מה הם מתכוונים לעשות? ומורן שם ברכב לבד… רציתי לרוץ לעצור אותם אבל השתתקתי לא יכולתי לזוז, הייתי בהלם מיליון מחשבות רצו לי בראש, ומה לעזאזל אני עושה עכשיו?
הנחתי את המזוודה, הוצאתי את הנייד ובחסות החשיכה, חזרתי לכיוון הרכב.

הסתתרתי מאחורי שיח קטן, הם הגיעו לרכב, פתחו את הדלת האחורית וביקשו ממורן להתלוות אליהם. לא שמעתי אותה אבל כנראה שהיא לא הסכימה כי לאחר מספר שניות אחד מהם הוציא אותה מהרכב. היא צרחה הוא תפס אותה וסתם לה את הפה.
"תקשיבי ותקשיבי לי טוב… את הולכת לשתף פעולה או שתגרמי לי להכאיב לך?"
" היא התפתלה. הוא הפך אותה, כך שהפרצוף שלה היה לכיוון הרכב, ולחץ את הראש לה לכיוון הרכב. " לא הבנתי אותי יש איזו שהיא בעיה?"
" לא, לא ,לא" היא יבבה בשקט.

חייגתי למשטרה.
" משטרה שלום"
" תקשיבו דחוף, תגיעו, יש כאן קבוצה של …"
" תשתקו רגע, אני חושב ששמעתי משהו" זה היה שרון.
כולם השתתקו.
" גברת לא הבנתי מה קרה?" ענתה לי המוקדנית.
ניתקתי את השיחה. " שמעתם משהו?"
הם הסתכלו עליו: " שתית? אנחנו לא שומעים כלום"
" מורן, איפה הסתומה הזאת שהייתה אתך?"
הבחור האחר הוריד את היד מהפה שלה והיא ענתה לו בוכה: " איך אתה יכול לעשות לי את זה? חשבתי שאנחנו מפתחים…"
" כמה זמן חשבת שאני ארדוף אחרייך?"
אחד מהם הדף את שרון ואמר לו : " שרון, זה לא הזמן עכשיו מישהו יכול לראות. בא ניכנס"
"רגע, אני עדיין מחכה לתשובה, איפה היא?!"
" אני לא יודעת, היא אמרה שהיא מפחדת להישאר פה היא הזמינה מונית, עלתה עליה והלכה, אני בטיפשותי נשארתי פה לחכות לך"
"שקט! תומר תבדוק רגע כמה מזוודות יש בתא המטען"
" אחת"
"טוב אז זה נכון, נצטרך להסתפק רק בה" הם הרימו אותה ונכנסו לביתן קטן שעמד סמוך לשם.

התקשרתי שוב למשטרה. "משטרה שלום" " אתם חייבים לבוא הם לקחו אותה הם נכנסו אתה לשם אני לא יודעת מה לעשות תגיעו כבר" פרצתי בבכי.
" גברת אני לא מצליחה להבין איפה את נמצאת? את מי לקחו את חייבת לתת לי יותר פרטים? "
" אני לא יודעת מה…?"
" איזה רחוב את נמצאת? "
" אני לא, רגע עכשיו הייתי שם איך קראו לרחוב הזה? אני לא זוכרת, ליד הגנן או הגונן 18 משהו כזה, אבל זה לא שם בדיוק "
" הגנן או הגונן?"
" אני לא מצליחה להיזכר "
" באיזו עיר? "
" אחחחחח" מישהו תפס אותי מאחורה, הטלפון נשמט לי מהיד.
בעטתי בו וניסיתי לרוץ אבל הוא תפס אותי, הפיל אותי ונשען עלי. צרחתי הוא סתם לי את הפה בידו, התפתלתי ונשכתי אותו.
הוא צעק סטר לי והחזיק בפניי בחוזקה.
הגיע אדם נוסף: "מה קורה פה מאיפה היא באה?"
"היא כנראה הסתתרה פה כבר כמה זמן"
"צריך להכניס אותה, מהר לפני שמישהו יראה" הוא הוריד את החולצה שלו וכיסה את פניי, הם אחזו בידיי וגררו אותי על האדמה.

כל כך כאב לי, לא ראיתי כלום בקושי יכולתי לנשום מרוב שהחולצה הייתה מסריחה, הם נכנסו כנראה לביתן שראית קודם וטרקו את הדלת.