שלך, זר לא מוכר- פרק 7

הגענו.
" אמא, את לא תאמיני, היא ניסתה לחסל את אבנר ברנש! "
"מה עשית?! , מה עובר עליך? , איך חשבת לעשות את זה?"
" הייתי חייבת לעשות משהו אז יצאתי, עם הרובה של אבא הלכתי לבית שלו וברגע שהוא יצא התקרבתי אליו ויריתי"
" ואז מה?"
" לא יודעת הרובה לא ירה, הם התקרבו אלי, רצתי אבל הם תפסו אותי והכניסו אותי לבית. הם רצו לירות בי במקום אבל אבנר הזה עצר אותם"
"רגע " אמר נתי " אני לא מבין אז איפה הרובה עכשיו?"
" הם לקחו אותו"
" אז את רוצה להגיד לי שלאבנר ברנש יש כרגע רובה עם טביעות אצבע של אבא?, את לא נורמלית הם בחיים לא יתנו לנו את הרובה הזה, את מבינה שברגע שהם ירצו הם מורידים מישהו עם הרובה הזה והאשמה נופלת עלי, עליך או על אמא, הלך עלינו אנחנו גמורים! "
"יש לנו מזל ששניכם בחיים, רותם, אכזבת אותי מאד , את חושבת שזה משחק? אני לא רוצה לשמוע אותך תעלי לחדר שלך "
" אבל אמא…"
"עכשיו! "

" אמא, מה נעשה אתה? "
" היא לא חושבת לעומק עכשיו, היא באבל, היא תבעט בכולם עד שהיא תשיג את מה שהיא רוצה, אני חושבת שאנחנו צריכים לערב אותה יותר במה שאנחנו עושים"
" את לא מבינה כשהיינו שם בזמן שאני חושב איך להוציא את שנינו משם בשלום, היא מתגרה באבנר, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי! "
" תעשה לי טובה אל תשתמש בביטויים כאלו, וחוץ מזה גם עליך אני מאד כועסת איך אתה לא מספר לי כזה דבר? ואם היה קורה לכם משהו? "
" אני לא רוצה להדאיג אותך"
" אז תתחיל להתנהג בהתאם"
" אמא יש עוד משהו, כשהיינו שם אבנר אמר שהוא לא זה שרצח את אבא, זה לא שאני מאמין לו, אבל איזו סיבה יש לו לשקר?! לאבא היו הרבה אויבים, אולי זה היה משהו אחר? ואם זה לא הוא, את יודעת עם כל מה שאנחנו מתכננים אני לא רוצה לעשות משהו שאני יתחרט עליו יותר מאוחר, זאת במידה שמה שרותם עשתה לא יפגע בתכניות שלנו, כי נכון לעכשיו, אם האקדח שיש לו ביד אבנר תופס אותנו בבייצ@#$% "
"תדבר יפה בן"

יום למחרת אמא הניחה את האקדח על השולחן, אין לי מושג איך היא השיגה אותו…

נקודת מבטה של שני

" עוד חצי שעה לנחיתה"
" אם לא היינו עולות על המטוס ברגע האחרון יכול להיות שהיינו עדיין תקועות בתאילנד… "
"כן באמת מזל, היינו הנוסעות האחרונות שעלו, תגידי סימסת להורים שלך שלא יחכו לנו בנמל תעופה, ניסע כבר במונית שלא יגיעו לכאן ב03:00 בלילה"
" כן, ברור אמרתי להם שלא יבואו "

שעה מאוחר יותר

" הנה אני חושבת שזו המזוודה שלי, תפסתי אותה, מצאת את שלך? "
" כן"
" אז יאלה ההינו פה?"
" היי מה אתה עושה פה? "
" באתי לאסוף חבר אבל הטיסה שלו נדחתה אז נראה לי שאני חוזר הביתה"
"פשש איזו מסירות, לבוא לנמל ב03:00 לאסוף חבר. שני תכירי זה שרון"
"נעים מאד"
" אז לאן אתן הולכות גבירותי השזופות? "
מורן צחקה: " בדיוק חזרנו מתאילנד אנחנו חוזרות הביתה"
" אז בואו אני אקח אתכם"
" לא זה בסדר" עניתי " ניקח מונית"
" אין מצב שתלכו בשעה כזו לבד, אתן באות איתי, מורן בואי אני יעזור לך עם המזוודות"
הוא לקח את המזוודה של מורן והתחיל ללכת.
" תגידי, את מכירה אותו בכלל?" לחשתי למורן.
"כן, אין לך מה לדאוג זה חבר מהשכונה את רואה השם שלח לנו אותו כדי שלא ניסע לבד."
הוא התקדם לפנינו ושוחח בטלפון, " אין בעיה סגור" שמענו אותו אומר.
" מה סגור?" שאלה מורן. "ההה סתם משהו בעבודה"
" אה עובד בשעות כאלה מאוחרות? "
"לא כל הזמן, פשוט צץ משהו דחוף. הנה זה הרכב שלי"

התחלנו בנסיעה.
" בנות אכפת לכן שאני אקפוץ פה למושב, אני יודע שמאוחר אבל אני חייב למסור פה משהו לחבר"
מורן ענתה: " אין בעיה שרון"
"מה אין בעיה את רצינית? השעה 03:20!! " לחשתי לה.
" מה את רוצה שנעשה, לא נעים לי ממנו, הוא גם ככה עושה לנו טובה שהוא מקפיץ אותנו"
"הכול בסדר בנות? זה ממש כאן אני לא יתעכב הרבה"
" בטח, אין בעיה" היא ענתה שוב.
הוא הסתכל עלי, הנהנתי.

מכירים את זה שיש לכם תחושת בטן מוזרה, מציקה. הרגשה שמשהו רע עומד לקרות. ככה בדיוק הרגשתי.