שלך, זר לא מוכר- פרק 5

נקודת המבט של נתי

" עכשיו כשאבא כבר לא כאן, אנחנו צריכים לאחד כוחות על מנת שהעסקים יוכלו להמשיך לתפקד. עוד בזמן השבעה היו מגוון שמועות שהכול הולך ליפול שמשפחת ברנש תקבל את הכול ותפיל אותנו אחד אחד, אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אני חושבת שאביכם היה רוצה שאתה נתי תמשיך בפועל את ניהול העסקים, אנחנו כמובן נהיה שותפות מלאות, נייעץ, נשקיף, ונעזור במה שאפשר אבל אתה זה שתיתן את המילה האחרונה. "
" אמא אני לא בטוח שאני רוצה"
" אל תקטע אותי, הדבר היחיד שאסור לנו לעשות זה להראות חולשה , אז מהיום לא עוד צער, לא עוד בכי האם זה מובן? דבר שני יש מעט מאד אנשים שאנחנו סומכים עליהם בארגון אז כל מידע, כל בעיה נשארות חסויות לגמרי, אלא עם כן נחליט יחד אחרת האם זה ברור?"
" ומה אם זה לא נכון לעשות את זה? אולי זו טעות להמשיך את כל ה " עסקים " הללו, אולי עכשיו זה הרגע לעשות לזה סוף? יש לנו מספיק כסף, המשטרה לא יורדת מאתנו ועכשיו כולם כולל כולם מחכים לרגע שניפול גם ה "ברנשים" מחכים לטרף, אני הייתי רוצה שנברח מהכול נטוס לחו"ל וננהל חיים אחרים, חיים רגועים בלי פחדים ודאגות ובלי הלחץ לאבד את האנשים הקרובים לנו?"
רותם צעקה: " איך אתה יכול לומר את זה אתה הבן שלו! אתה צריך להיות הראשון שירצה לנקום את מותו, ובמקום זה אתה רוצה לעזוב הכול ולברוח? אתה צריך להתבייש, הוא הוריש לך את כל הארגון, את כולו! וכך אתה משיב לו?"
בשלב הזה היא כבר בכתה: " אמא עזבי אותו שיסע לאן שהוא רוצה, אנחנו ננהל את הארגון בלעדיו, אנחנו ננקום את מותו של אבא! אנחנו נבצע את כל מה שהוא מפחד אפילו לומר, אנחנו נעשה את זה משפחת ברנש הארורה הזו הולכת לשלם בגדול על מה שהם עשו, ואני לא…"
" מה את בוכה? תגידי לי מה את מתכוונת לעשות? להרוג את אבנר? הרי ברור לכולנו שהוא הזמין את החיסול של אבא. הבנאדם לא סתם קורא לעצמו הפטיש, האסוציאציה הכי אופטימית היא שלא יקרה לו כלום, ואת תסיימי את חייך כלואה לכל החיים, כל הבכירים במשטרה אצלו בכיס יש לך מושג מה הם יעשו לך? ואם חלילה יקרה לאבנר ברנש משהו, יש לך מושג מה הוא יעשה לנו ולכל מי שאנחנו מכירים? את לא ילדה קטנה את לא צריכה…"
"אתה לא יכול…"
" אני לא ייתן לך לעשות את זה את שומעת?, מה את חושבת שאני לא רוצה לנקום את המוות שלו? הוא היה גם אבא שלי אבל לכל דבר יש זמן, נעשה את זה אני מבטיח לך, לשתיכן. אבל לא עכשיו, זה לא הזמן"
" שקט, אני לא רוצה יותר לשמוע אותך, אני אנקום את המוות שלו ואני יעשה את זה כמה שיותר מהר, עם עזרתכם או בלעדיה "
" נו רותם, מה את עולה לחדר עכשיו בואי לכאן יש עוד המון פינות שצריך לסגור "
רותם עלתה וטרקה את הדלת.
" אמא אני חושב שצריך להרפות קצת , עכשיו זה הזמן להפגין אדישות לפחות עד שהמשטרה תרד מאתנו, נקרר קצת את העניינים, ניצור רושם שאיננו מעוניינים לתקוף, ואז ברגע שאף אחד לא יצפה לזה, נתקוף, מה את חושבת?"
"אני חושבת שאביך לא סתם הוריש לך את המקום שלו"
" אבל אמא אני באמת מתכוון לעזוב את הכול אחרי שנעשה את זה, אנחנו ניסע לחו"ל ונתחיל בחיים חדשים הדבר היחידי שצריך לעשות זה לשכנע את רותם"
" תן לי לטפל בזה"

חצי שעה מאוחר יותר

היא שוב לא עונה לי מה אני עושה? אולי היא מסננת אותי? אבל איך היא יודעת שזה המספר שלי? אולי קרה לה משהו? "נתי אתה שוב מתקשר לחברה הזו שלך?"
"אני לא יודע למה היא לא עונה לי ניסיתי כבר חמישה פעמים"
" יקירי התשובה הנכונה הייתה איזו חברה…"

נקודת המבט של שני

תאילנד, האור, החופים והריח, טוב האמת שהריח לא משהו.
" מורן את קולטת שאנחנו סוף סוף כאן?"
" ואנחנו הולכים לנצל כל דקה ודקה משלושת השבועות האלו! "
"ברור!"
"המקומות כאן כל כך יפים זה ממש לא נראה מציאותי"
" מציאותי או לא אנחנו כאן, בואי צריך להגיע לאכסניה עוד מעט יחשיך"