שלך, זר לא מוכר- פרק 11

" תראי אנחנו מוכנים לשחרר אותך , אבל קודם כול עלייך להגיע לבית הרגעה בבאר שבע, תטופלי שם 24/7 ורק לאחר שנקבל אישור ממנהל המחלקה תוכלי לחזור לביתך,מקובל עליך?"
" ד"ר זה לא שיש לי איזושהיא בררה נכון?"
" נכון "
" ברגע שתחתמי על המסמכים נעביר אותך"
חתמתי על המסמכים,שעה מאוחר יותר הזמינו לי מונית ויצאתי משם.
ביקשתי מהמשפחה והחברים, שלא יגיעו לביקורים במקום ושיאפשרו לי לנצל את הזמן למנוחה. לאחר כמה דקות ירדתי מהמונית. והזמנתי לי אחת חדשה.
"סע כמה שיותר מהר לכתובת הזו"
"אין בעיה".
כאב לי לשקר למשפחה שלי, אבל זה לא עניין אותי ידעתי שהגיע הזמן לנקמה שלי ואני זקוקה לכל העזרה שאני יוכל לקבל.

נקודת המבט של נתי

" אז תגיש טפסים לעירייה אם זה מה שצריך, לא מעניין אותי כמה זמן זה ייקח"
" זה יימרח לפחות עוד חצי שנה בזמן הזה אנחנו כבר יכולים… "
" יש לך חמש עשרה דקות להגיע לכאן"
" מה, למה?"
"עכשיו!"

רבע שעה מאוחר יותר

" סוף סוף הגעת! הסברתי לך מיליון פעם המשטרה יושבת על הקו אתה לא יכול להמשיך ולזרוק מידע בטלפון, גם ככה כל שני וחמישי הם מזמנים אותי לחקירה, מנסים להפיל עלי תיקים, אני מהלך פה בין הטיפות. זה מה שחסר לי, מילה אחת מיותרת שלך ואני נזרק לכלא"
" אני לא יכול כל פעם להגיע עד אליך, יש דברים דחופים כשאבא שלך היה בחיים אנחנו כל הזמן…" "מספיק מה שהיה היה! אני לא מוכן שתזכיר את זה שוב! אני לא מוכן לקחת את הסיכון הזה שיתפסו אותי, ננסה להתנהל בדרך המקובלת לפחות בתקופה הקרובה, זה מובן? "
"כן"
" טוב אתה יכול ללכת עכשיו."

" רותם, את מאחרת תרדי כבר! " " רותם!!! למה את לא עונה הבגרות שלך מתחילה עוד שעה! "
רותם לא ענתה אז עליתי לחדרה. פתחתי את דלת החדר.
" מה את עדיין ישנה?! את מאחרת! קומי, את חושבת שיש לי זמן לעשות לך בייביסיטר?! "
" אין לי כוח תעזוב אותי! "
" מה?! תגידי את נורמלית יותר מחודש את חורשת לבגרות הזאת, קומי, נו! "
"איפה אמא?"
" היא יצאה, הבטחתי לה שאני יקפיץ אותך היום, נו קרצייה קומי! או שאת רוצה שאני אדגדג אותך "
" מצחיק מאד, אני מזכירה לך שאני לא בת שנתיים ואתה לא יכול… די תפסיק, חחח, תפסיק נו דיי, אני לא יכולה חחחחח דיי! טוב הנה קמתי, תפסיק"
" יאללה זריז, חצי שעה אנחנו זזים מפה"

דפיקות נשמעו בדלת, 'זה בטח שוב פעם הוא, דבר אחד הם לא יכולים לעשות בעצמם! ' הדפיקות התחזקו ' החצוף הזה אני חייב להעמיד אותו במקום שיחכה בסבלנות! '
פתחתי את הדלת: " תקשיב לי ותקשיב לי טוב, אני לא… , ההה שני מה את עושה פה?! את לא נראית טוב עברת תאונה ?"
"אתה עסוק? אני יכולה להיכנס שניה? "
" הה בטח, בואי אני יעזור לך עם התיק, אני אכין לך משהו לשתות? "
"אני אשמח למשהו קר תודה "
" את יודעת ניסיתי להשיג אותך אחרי אותו הלילה אבל לא ענית לי רציתי להודות לך"
" הה זה בסדר"

רותם ירדה, קמתי אליה.
" טוב בא, אני מוכנה, מי זה היה זה שדפק כמו מטורף בדלת? "
" זו הייתה שני "
" ההה החברה המסתורית שלך, זאת שישנה פה בלילה ואר כך סיננה אותך שלושה ימים, למרות שלא הפסקת להתקשר?"
" תהי שקט, פדחנית, לא נעים"
" ממי לא נעים? מה קרה? למה היא מעיזה בכלל לבוא לכאן? איך העפת אותה? "
" אני לא…היא כאן "
" איפה כאן?"
"פה מאחור בסלון ואני מניח שהיא שמעה כל מילה ממה שאמרת, חכי לי באוטו, דקה אני מגיע "
" אופס… תן לי לראות אותה"
" לא ביקשתי שתצאי לאוטו אני כבר… , מה את עושה רותם בואי! "
" היי שני, מה עבר עליך? את נראית ממש ממש לא טוב! למה הפנים שלך חבולות? איך שברת את הרגל?"
" רותם בואי, יש לך בגרות עוד מעט , שני אני מקפיץ אותה שנייה וחוזר תוכלי לחכות לי כאן? "
" בטח " " תרגישי בבית"
" תודה"

ברגע שהם יצאו צחקתי כמו איזו מטורפת, בחיי שלא הרגשתי שחרור כזה כבר תקופה ארוכה, הקטנה הזאת יש לה פה…