It all started in a small camp-פרק 1

שמעתי את השעון המעורר שלי מצלצל בניסיון להעיר אותי ואכן מצליח, שפשפתי את עייני ובדקתי מה השעה.
'07:00' מלמלתי לעצמי והיתכסיתי שוב בשמיכה החמימה שלי בתיקווה להירדם אך אחרי כמה שניות אימי התפרצה לחדר וצעקה
'קומי כבר יש לך חצי שעה להתארגן ולאכול ארוחת בוקר קדימה אפ אפ' אמרה/צעקה וירדה לקומה למטה.
אחרי כמה שניות שלא הבנתי על מה היא מדברת ניזכרתי בהכל.
"המחנה"
קפצתי מהר מהמיטה לקחתי כמה בגדים מהארון וניכנסתי לשרותים היתלבשתי,סידרתי את השיער,היתאפרתי קצת,בושם וירדתי למטה אימי כבר היתה במטבח מכינה פנקייקים.
נשקתי לה על הלחי ואמרתי לה 'בוקר טוב'
אכלתי מהר ועלתי בחזרה לחדרי להוריד את המיזוודות.
'את בטוחה שלא שחכת כלום?' שאלה אימי
'אני בטוחה שלא שחכתי כלום!' עניתי אבל אחרי שניה ניזכרתי
'שיט הפלאפון' רצתי אל חדרי ולקחתי אותו ואת המטען והאוזניות וירדתי בחזרה אל אימי
'בואי אל האוטו צריכים כבר לצאת כדי להגיע בזמן' אמרה אימי
העמסנו הכל בבגאג' שלא הבנתי ממש איך הכל נכנס לשם בידיוק ויצאנו לדרך.
הנסיעה נמשכת שעה מביתי אז הכנסתי את האוזניות לאוזני ונתתי לעצמי להרגע קצת ולנמנם.
כעבור שעה~
'אלין תתעוררי הגענו' העירה אותי אימי וראו עליה שקשה לה להיפרד
'אמא אל תדאגי אני יסתדר ואני היתקשר אליך כל יום' הרגעתי את אימי וחיבקתי אותה
יצאתי מהמכונית ולקחתי את המיזוודות שלי.
היתקדמתי אל עבר המחנה וככל שהיתקרבתי יותר ויותר הבנתי שאין כבר דרך חזרה.
ראיתי את האוטו של אימי מיתרחק ונעלם בין העצים וההרים.
נכנסתי בשער הענקי עם השלט שכתוב שם 'ברוכים הבאים ל S.C.O.M.
ויש ניגשה אלי מדריכה שעזרה לי אם כל הדברים שסכבתי מהבית.
'תו-תודה רבה' הודתי לה על העזרה ונכנסתי למזכירות 'שלום אני אלין ג'ונסון' אמרתי למזכירה
'או שלום שלום חיכינו לך הינה זה המפתח של החדר שלך את תיהיה בחדר עם עוד 3 ילדים בגילך בהצלחה ותהני' הושיתה לי את המפתח של החדר
'תודה רבה' אמרתי והיסתכלתי על המיספר שכתוב על המפתח '113'
בזמן שחיפשתי אחר החדר שקעתי במחשבות
עם מי אני יהיה בחדר?
מה אם הם אנשים מגעילים?
הם נחמדים?
איך נירא החדר?
בנתיים שניסיתי למצוא תשובות לשאלות ניתקעלתי במישהו
'אוחח מיצטערת' אמרתי בעודי משפשפת את הראש
'זה בסדר' שמעתי קול גברי
הרמתי את ראשי ליראות במי נידפקתי וראיתי בחור בארך בגילי עם שיער פרוע בצבע חום בהיר גבוהה ושרירי היו לו עיינים כחולות
'סיימת לבהות בי?' גיחך הנער
ואז שמתי לב שבהיתי בו שעה והסמקתי
'רון' אמר הנער והושיט את ידו
'אלין' השבתי בחזרה והוא עזר לי לקום
'את חדשה פה נכון?' שאל ויש הבנתי שכולם פה מכירים אחד את השני משנים שעברו
'כ-כן' עניתי בבישנות
'איזה חדר את אני יעזור לך' קרץ ולקח שתי מזוודות מידי
'113' עניתי
אה מעולה זה לא רחוק מי פה אמר והתחלנו להיתקדם
'אזזזז…. בת כמה את?'
'16 ואתה'?
'17'ענה
דיברנו קצת והוא הסביר לי קצת על המחנה ועל האנשים שפה והכרנו קצת אחד את השניה והוא דיי נחמד:)
'טוב הגענו היה כיף לדבר איתך אלין אבל אני חייב לזוז אם את צריכה משהו אני בחדר 68' קרץ לי והלך
נופפתי לו לשלום והיסתובבתי אל הדלת.
ככל שהיתקרבתי יותר לפתוח אותה ליבי פעם יותר ויותר חזק.