IPP פרק שני

ריימונד נשענה על העמוד, מביטה בתלמידים מהשכבות הנמוכות יושבים בקצה קמפוס בית הספר, על יד הקפיטריה הגדולה.
מאז הגיע לבית הספר הכירה רק ילד אחד בשם פיליקס, ילד נאה, בעל שיער שחור כפחם, מה שאפיין אותו זה שהוא היחיד בשכבה שחובר אל בני מינו, וזאת הסיבה שהתידדה איתו גם, הוא לא רגשן, הוא גם לא חטטן, במידה הנכונה בכול אופן.
כמובן שהיא חברותית מאוד, אך היא מעדיפה שלא להתידד עם אחרים, מהסיבה שהיא יודעת שכאשר תלך היא אינה תוכל להיפרד מהם.
פיליקס ניגש אליה וטפח לה על הכתף, ״מה הדיבור ילדונת?״ כך הוא נהג לקרוא לה, היא הינהנה לאות שלום והסתובבה בשנית להביט בילדי בית הספר, ״מישהו מחכה לך בשער,״ הוא המשיך, היא הסתובבה אליו וכרגע מחשבותיה היו שמורות לו בלבד, ״מי?״ היא שאלה ופצתה את פיה בפעם הראשונה מתחילת השיחה, ״בגדים שחורים, שיער חום, שרירי, גדול״ הוא אמר ונראה מהורה למספר שניות, ״חתיך״ הוא שם יד על סנטרו והנהן.
בעוד ריימונד מתקדמת לכיוון השער היא חשבה מיהו האיש החשוד שברצונו לדבר איתה, כאשר כבר היתה קרובה לשער, היא ראתה את מי שפיליקס תיאר, בדקדוק, היא הנהנה לשומר והוא פתח את השער.
״ריאן״ הוא מתח את ידו לאות הכרה,
״ריימונד״ היא אמרה ומתחה את ידה בחזרה, ״כאילו ואני לא יודע״ הוא מלמל, היא הסתכלה עליו במבט שואל, ״אני מתלמד של אבא שלך מה-IPP״ הוא אמר, ״תארגני את הדברים, יש כמה דברים חשובים שאת צריכה לדעת״ הוא אמר לה, כמה מוזר, היא חשבה, אך עשתה כדבריו.

כאשר כבר היו מחוץ לבית הספר ישובים על ספסל במרכז העיר ריאן הועיל בטובו להסביר, ״כמו שאמרתי אני מתלמד של אבא שלך, מאז שאני בן שש עשרה, כבר שלוש שנים, יש לנו בדיוק את אותו סיפור החיים,״ הוא אמר לה, מפרט על דברי קודם לכן, ״אוקי״ ריימונד אמרה באיטיות, ״ומה אתה צריך ממני״ המשיכה והסתכלה עליו במבט מהורהר במעט, ״המפקדה מתכננת לשלוח אותך למשימה, אבא שלך ביקש ממני להיות שומר הראש שלך״, ריימונד הסתכלה עליו, המומה בכול חלקי גופה, מבינה מדוע נשלחו אליה מבטי הפקידים, בנוסף לכך, האימונים הבלתי פוסקים עם סמואל, ״מתי?״ היא שאלה אותו נמרצות, ריאן הסתכל על ריימונד, מהרהר האם מותר לו לספר פרטים נוספים, ״מחר״ הוא ענה לה לאחר הרהור מאורך.
ריימונד קמה מהספסל, צועדת לכיוון תחנת האוטובוס, מפשפשת בכיסיה בחיפוש אחר סנטים בודדים, ״לאן את הולכת?״ ריאן שאל, לא מבין לאן ממהרת ריימונד, ״אני צריכה לארגן בגדים, אני עוזבת״ היא אמרה לו, ״אני צריך לקחת אותך למפקדה״ הוא נאנח מתקדם אליה בצעדים קטנים.

פעם ראשונה, זה הרבה זמן ריימונד ראתה באמת את הדרך לבניין המפקדה.
בתחילת הנסיעה היה זה כביש ראשי, אשר בו היו הרבה מכוניות, בהמשך ריאן פנה פניה חדה שמאלה, לכביש תלול וצר, שריימונד כבר הכירה את ההרגשה לנסוע עליו, ולבסוף נכנס לתוך בנין מוסתר והחנה שם, ״לא היית כאן אף פעם?״ ריאן שאל כאשר הוא משחרר מעליו את החגורה, מביט בריימונד עושה את אותו הדבר, היא הנהנה ולא הוסיפה.
הם הלכו במסדרון הצר, שריימונד ידעה שבסופו יגיעו אל חדרי האימונים של הוריה, שבהם הייתה פעמים ספורות בלבד.

״אבל מתי חשבתם לספר לי? שהייתי עולה על הרכב ונוסעת,״ ריימונד שאלה בתחינה את הוריה, היא הייתה נסערת, ריאן שישב בצד מתבונן על המשפחה שרבה למול עינוי, הסתכל על ריימונד המסכנה, שהודיעו לה על משימה קשה יום לפני עזיבתה, ״ריאן סיפר לך היום על פי בקשתנו״ אריאן אמרה ברוגע, ״יופי אמא, עכשיו אני לגמרי אופטימית״ ריימונד אמרה וחייכה חיוך ציני, ״ריי, אנחנו צריכים שתלכי לפול שיסביר לך על המשימה״ ג'ים אמר מדבר על מנהל המפקדה, ומכנה אותה בשם חיבה, ״ריימונד יפתי, אני צריך שתסמכי עלינו, ובמיוחד, תתני לריאן לטפל בך״ אריאן אמרה לריימונד,כאשר דמעות נקוות בעינייה.
ריימונד הסתכלה על הוריה ביאוש, ״מתי כבר תתחילו להבין את הצד שלי?״ אמרה להם ודמעות נקוות גם בעיניה, היא קמה וטרקה את הדלת למול פניהם של הוריה ההמומים.

עשיתי את הפרק לבד.
אין אני גאה בעצמי!:) תגידו איך יצא, אני אהבתי את הפרק הזה, עוד פרק בערב :))