INFINITY -פרק 7-

"מיה?" שאל אלכס. הרמתי את מבטי אליו, מנסה לא לפרוץ בבכי. "את יכולה להסביר לי מה זה עושה אצלך?" אמר בקול רך וניגב את הדמעה שיצאה מעיני. "הלו מיה? מיה? מיה איפה את?!" פתאום בקע קול מתוך הפלאפון. "אלכס בבקשה תביא לי את הפלאפון. תביא לי אותו ואני אסביר לך הכל, מבטיחה" לחשתי כדי שהיילי לא תשמע. אלכס הסכים והביא לי את הפלאפון. "היי מתוקה, אני פה" אמרתי בקול חנוק. כמעט ולא יכולתי לדבר. לא רציתי שהיא תשמע אותי בוכה. אלכס הביט בי המום, ראיתי שהוא רוצה להגיד משהו. אז סימנתי לו בידי שיהיה בשקט. "מיה התגעגעתי כל כך, לא שמעתי ממך הרבה זמן." אמרה היילי. "אני יודעת ואני כל כך מצטערת." עניתי. "זה בסדר מיה" השיבה היילי. "היילי, אני צריכה לנתק עכשיו. אני אתקשר שוב בקרוב, מבטיחה." אמרתי וניגבתי את הדמעה שנפלה מעיני. אני יודעת שעכשיו אחרי שאלכס יודע. אני עלולה לא לדבר איתה יותר לעולם. אני לא יכולה בלעדייה. היא היחידה שמביאה לי אושר בחיים. היא התקווה היחידה שיש לי כדי למצוא את המשפחה שלי. "בסדר מיה, אני אוהבת אותך" אמרה היילי. שמעתי את העצבות בקולה. הדמעות חנקו את גרוני. "אני אוהבת אותך מאוד מאוד, אל תשכחי את זה לעולם!" עניתי וניתקתי. פרצתי בבכי. מה אני אעשה עכשיו בלעדייה? אלכס ניגב את דמעותיי ומשך אותי לחיבוק. חיבוק ארוך וחזק. הוא הרים את ראשי והביט לתוך עיני. "די, אני לא אוהב לראות אותך בוכה. את לא צריכה לדאוג אני לא הולך לספר לאף אחד. זה ישאר בנינו אני מבטיח לך." אמר בחיוך וליטף את שערי. התנתקתי מהחיבוק וניגבתי את הדמעות שהכתימו את פניי. " הבטחתי לספר לך מה זה" אמרתי. "אנחנו לא חייבים לדבר על זה עכשיו, תרגעי קודם. את רוצה אולי משהו לשתות?" שאל אלכס. "לא, תודה. וחוץ מזה הבטחתי לך. מגיע לך לדעת." עניתי. "טוב אז, מי שדיברה איתי בפלאפון הייתה היילי. היילי, היא אחותי." המשכתי. אלכס היה מופתע. ראו את זה על הפנים שלו. "יש לך אחות? חשבתי שאת לא זוכרת כלום ממה שקרה לפני שהגעת לפה. חשבתי שאת לא יודעת מי המשפחה שלך ופתאום יש לך אחות?" אמר מבולבל. "אני באמת לא זוכרת כלום ממה שקרה לפני שהגעתי למעון. זה הכל אמת." אמרתי. "לא הזכרת שום אחות במהלך 5 השנים שאת נמצאת פה. חשבתי שאנחנו אומרים הכל אחד לשנייה. ועכשיו, אני מגלה ששיקרת לי כל הזמן הזה?" ענה במבט כועס. "לא שיקרתי, תרגע. פשוט לא אמרתי לך את כל האמת. כשהגעתי לפתח המעון אחותי הקטנה אחזה בידי, היא הייתה בת 3. גברת באלק הכניסה אותנו וקיבלה אותנו יפה. היה נראה כאילו מצאנו מחסה ושמעכשיו הכל יהיה בסדר. עד שגברת בלאק אמרה שהיילי לא יכולה להישאר כי היא לא ערפדית. הייתי צריכה להיפרד ממנה ולנטוש אותה כמו חיה פצועה. גברת בלאק הבטיחה לי שהיא תדאג להיילי, שהיא תמצא לה משפחה שתאמץ אותה. גברת בלאק הציעה שאני לא אדבר על כך שיש לי אחות בת אנוש. ואמרה לי לא ליצור איתה קשר לעולם כיוון שאסור לנו להיחשף כערפדים בפני בני האדם. אחרי שהיילי גדלה, היא זרקה לי את הפלאפון הזה כדי שנדבר. ומאז אני בקשר איתה כל הזמן ואף אחד לא ידע מזה, עד עכשיו כמובן." הכנסתי את הפלאפון בחזרה לקופסה שמתחת למיטה. "זאת כל האמת אלכס" אמרתי. אלכס היה מופתע, הוא פשוט שתק ולא הוציא מילה. זה היה צריך לקרות מתישהו, ידעתי שזה יתגלה. אולי לא בצורה הזאת אבל זה היה ברור שזה יקרה.