INFINITY -פרק 10-

"טוב, אני חושבת שאני אכנס להתקלח עכשיו" אמרה אמה והלכה לכיוון הארון. "צריך להתכונן לקראת ארוחת הערב ואין לי מה ללבוש." היא המשיכה. "אנחנו צריכות לבקש מאמיליה שתתכנן שוב נסיעה להולברוק" אמרתי. הולברוק זאת עיר הבירה של הערפדים. טוב, סוג של עיר בירה. זו שכונה כזו מחוץ למעון. שם גרים כל הערפדים הבוגרים. יש שם קניון גדול והמון בתי קפה. ויש הסעות כל חצי שנה. אפשר לחשוב שזה מן טיול שנתי. היא סגורה עם חומה ורק ערפדים יכולים להיכנס לשם. בני האנוש חושבים שזו מן שכונה אקסקלוסיבית של עשירים. אך זה לא נכון. למדנו באחד השיעורים בכיתה שהערפדים בעבר סיפרו זאת לבני האנוש כדי שלא יחשדו בקיומם של ערפדים בעולם. כל מי שמגיע לגיל בוגר במעון עובר לגור שם. ולהם מותר להתערבב עם בני האנוש. אני רק מחכה כבר להיות בוגרת כדי שאוכל להתאחד עם אחותי שוב. לפתע אמה קטעה את מחשבותיי. "צודקת, נדבר על זה עם אמיליה מחר בבוקר." ענתה אמה. "רגע, אבל לא רצית לספר לי על היום שלך?" שאלתי. "אה כן, אני אספר לכולם כבר בארוחת הערב." ענתה. "טוב, אני יוצאת לסיבוב קצר לפני ארוחת הערב, זה בסדר מבחינתך?" שאלתי. "כן ברור, ניפגש שם" אמרה וחייכה. יצאתי מהחדר. המסדרון ריק. כולם בטח מתכוננים לקראת ארוחת הערב. יצאתי לחצר. אוויר קר נשב בחוץ והשמיים הכהים זרועי הכוכבים מעולם לא נראו יפים יותר. השעה 5 לפנות בוקר. הזריחה תתחיל בקרוב. איני זוכרת כבר מהו המראה של שמיים בהירים. אחרי 5 שנים אני לא מצפה לזכור יותר מדי. לפתע ראיתי את טיילר יושב על הספסל ליד העץ. פסעתי לכיוונו. "היי, מוכן כבר לקראת הדייט שלך?" שאלתי בחיוך. טיילר הביט בי ומיד השפיל את מבטו. הוא לא אמר מילה. היה אפשר לראות שמשהו מטריד אותו. "מה קרה?" שאלתי והתיישבתי לידו בספסל. הוא פתח את פיו אך המילים לא יצאו. "זה בסדר, אתה יכול לדבר איתי." אמרתי והחזקתי בידו. הוא הרים את מבטו אליי שוב. "אני חושב שהדייט הזה הוא טעות מיה." אמר. מה הוא אמר? טעות? "מה זאת אומרת טעות?" תמהתי. "איזה עוד פירושים יש ל"טעות" מיה? היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ומיד הציעה לי לצאת איתה. לא הצלחתי להשחיל מילה ובטח שלא לסרב." הוא השפיל שוב את מבטו. "אני לא יודע מה לעשות" המשיך וקבר את פניו בין ידיו. זה ממש לא טוב. שוב הסתבכתי במשהו שבסופו יגמר בכך שמישהו כועס עליי. "אתה חייב להגיד לה טיילר, היא תפתח ציפיות לשווא." אמרתי וליטפתי את ידו. "את לא מבינה מיה, זה לא כזה פשוט." אמר טיילר. "אני יודעת, אבל זה חייב להיעשות." עניתי. "כן, אני יודע" הוא אמר וחיבק אותי. פעם ראשונה שאנחנו מתחבקים, אף פעם לא חשבתי שטיילר הוא מאלה שצריכים חיבוק לפעמים. "תודה, אם לא היית פה הייתי משתגע. ועוד יותר גרוע, מבריז לג'ן" הוא המשיך וצחק. "להבריז לג'ן זה הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות" צחקתי. לפתע שמענו קול. "היי" אמר הקול. התנתקנו מהחיבוק והסתובבתי. זה היה אלכס, היה לו מבט כועס בעיניים. "סתם דיברנו, אני בדיוק התכוונתי ללכת יש לי דייט" אמר טיילר בחיוך. הוא נפרד לשלום והלך לכיוון החדרים. למה יש לי הרגשה שהסתבכתי? "מה זה היה מיה?" שאל אלכס. כן, הסתבכתי לגמרי.