Identity – פרק 2 חלק ראשון (נקודות חלשות וקייט)

"אז תגידי לי, דיינה, מה בדיוק קורה פה?" שאלתי אותה בעודנו יושבות במשרד.
"טוב.."
"למה אתם חושבים שהממשלה מעורבת בזה?"
"לא אמרנו שהיא מעורבת בזה.. אבל כנראה שיש לה פיסת מידע קטנה."
"אוקיי.. מה הציפיות שלכם מזה?"
"איילין, את יודעת שזו הייתה שאלה מאוד מטופשת? אנחנו רוצים לדעת למה האנשים האלו נעלמים משום מקום, ומה או מי גרם לכך.."
"ואתם יודעים כבר אם זה מה או מי?"
"לא.."
"קודם כל, התחלתם לא נכון."
"לא נכון?"
"אתם מוכנים לעשות את מה שאני אומר לכם מעכשיו?"
"תלוי.."
"טוב. אני צריכה שתעשו עותק מהדפים שלקחתם, כי הוא בטח חושבים שהצצתם במשרד לצורכי ביטחון ועוד שטויות כאלו, אז פשוט תחזירו לו אותם באותה הדרך שבה לקחתם אותם, זה יהיה פשוט כמו שאמרת. שנית, אני צריכה שאתם תחקרו את מייקל לגבי הברחת הסמים של אומר וקרמי, אוקיי?" אמרתי ולגמתי מהקפה שלי.
"טוב, אני אדאג ששיין יביא את הדפים, ואני אלך לחקור את מייקל עכשיו. עוד משהו?" היא שואלת אותי בעודה מתכוננת לצאת מן המשרד.
"כן, תגידי לשיין להחזיר לי את הדפים אחרי שהוא עושה עותק מהם. אני צריכה אותם. אני אחכה לו ליד היציאה מהבניין.."

דיינה יוצאת מן המשרד, ואני אחריה, לעבר דלת היציאה.
"להתראות, יקירה!" היא אומרת ואני מסמנת לה בעזרת ידי לשלום.

אני חיכיתי ליד דלת היציאה במשך חמש דקות, בעודי מסתכלת על השעון השחור והגדול שיש על הקיר. 07:58. ברודי כבר בדרך לעבודה.. ניסיתי לבוא חזרה לפני שהוא מתעורר, כדי שאני אוכל להסביר לו למה אני עושה את זה ושכל העניין יגמר בקרוב, אבל עכשיו זה יהיה קצת יותר מסובך.

"בבקשה.." שיין אמר כאשר הוא מושיט את הדפים הירוקים לעברי. "רק שאלה, איך מצאת הכל, חיברת את הכל יחד במוח שלך?", אני די הופתעתי מהשאלה. 'איך חיברת הכל במוח שלך?', הרגשתי בתחושה מאוד חזקה של שינוי, כנראה אחרי שציינתי את הפחד שלהם, לא למצוא כלום. כי אני מכירה אותם, וזו הנקודה החלשה שלהם, אך בעוד שהם לא מוצאים כלום, אני מוצאת הרבה, אז זאת הנקודה החזקה שלי.
"טוב.. אפילו שזה נשמע די פתטי, השיטה הראשונה שלי זה להפוך את המילים, כי הם יכולים להיות רמז, ואתה יודע איך אני יודעת שהם יכולים להיות רמז? כי העולם הוא בעצמו רמז אחד גדול, ולפעמים כדי לראות את כולו, צריך להפוך אותו, בדיוק כמו מילים פשוטות, ואפילו שמות אם מדברים על המקרה הזה. זה לא היה ממש רמז, זה היה יותר תפקידו של היקום להגיד לי שמייקל קשור לכך, מה שבמקרה מיוחד, הסמים עוזרים לנו הפעם.."
"והפכת? ומה.."
"טוב, הפכתי את כל השמות, ואז אחד מהשמות היה 'קרמי', וכשקראתי את ההיפוך של שם הזה, ידעתי ששמעתי את זה איפשהו, אצל 'מייקל ראש מסומם' כנראה."
"ואו, טוב. עבודה טובה.."
"תודה, שיין. ואל תקרא לי 'פפר' יותר." אמרתי בעודי לוקחת את הדפים ושיין צחק.

אני חזרתי הביתה לאחר עוד חמש דקות ספורות, והדרך פשוטה כשהיא, נראתה לי ארוכה פתאום, אולי בגלל השלג, ואולי בגלל ברודי.
נכנסתי לביתי, הורדתי את המעיל החם שלי וביחד איתו את הצעיף, וגם את מגפיי הנוחות ונפלתי על הספה באנחה קלה בעודי שולפת את הדפים מכיסי האחורי ומחזירה אותם לצורתם המקורית מקיפול מרושל שעשיתי.

"טוב, טוב.. אוקיי, שמות.. 'נילדיים'?" מלמלתי לעצמי. שמעתי את המילה הזאת לפני זה, בחדשות. כמה מפגינים צעקו 'נילדיים' בכל רחבי העולם, באותם השעות, בהתבסס להפרש השעות שיש בין הארצות.. כנראה שזה גם הפוך, והפעם זה לא אחד מהדרכים הנסתרות של הגורל? יכול להיות שזה רמז אמיתי?
הפכתי את המילה הזו, אך פירושה לא מובן; מיידלין?
עוד לפני שהספקתי להרהר עוד קצת במחשבותיי הרבות שרצו לי בראש, דפיקה חלשה בדלת נשמעה, ועד כמה שזה לא הגיוני, הדפיקה הייתה מוכרת בהחלט, היא הייתה של קייט, חברתי העברה לשיקגו לפני הרבה זמן.

רצתי כדי לפתוח את הדלת, התרגשתי כי לא ידעתי למה קייט הופיעה משום מקום.
"קייט!" צעקתי וחיבקתי אותה, והיא חיבקה אותי בחזרה. "תיכנסי!".
אני סגרתי את הדלת בעודי מתיישבת על הספה, וקייט אחרי.
"חזרתי משיקגו, מדהים שם!" היא אמרה בהתלהבות והתחילה לחפש משהו בתיק החדש שלה, כנראה קנתה אותו בשיקגו.
"כמה זמן היית שם?" שאלתי אותה.
"מספיק זמן כדי לקנות לך סוודר.."
היא שלפה מן התיק שלה סוודר לבן ובעל מראה חמים, שעליו כתוב בצבע שחור בוהק: "CATS".
"תודה, אני ממש אוהבת את זה!"
"והייתי שם שנה וחודש רק שתדעי לך.."
"אה, נכון, שחכתי מזה לגמרי.."
"כן, אז איך ברודי?"
"בסדר.." אמרתי בקול שקט.
"מה פספסתי?" היא שאלה בסקרנות.
"טוב, אני לא אוהבת לקרוא לזה ככה, אבל אני וברודי חלקנו טבעות.."
"אוי לי, ואני פספסתי את זה? אני כה מאושרת!" היא צעקה ואני חייכתי. "ומה עם העבודה שלך, את עדיין בה או שנפטרת מהמשוגעים האלו?"
"טוב, אני צלמת כרגע.."
"ואו, ממש התקדמת, אה? אני עדיין שפית.."
"כן, כנראה. אבל.."
"רק לא אבל, זה תמיד מסתיים ב'אבל'!"
"אוקיי, שנייה, אני עוזרת להם לפתור מקרה של זהויות של אנשים חשובים עם כסף וסמים שנעלמו, ואני עושה את זה פשוט לכיף."
"ואת עוד פעם תסתובבי עם נשק, ועוד פעם ירו לך ברגל, נכון?!"
"קייט! בבקשה! אני עוזרת להם, אני לא יוצאת לשום מקום, אני למדתי את הלקח שלי, אוקיי?"
"אל תקחי את זה במובן הרע, איילין, אני וברודי, וגם כל המשפחה שלך, פשוט דואגים לך מידי ואוהבים אותך מידי כדי שתיפצעי, ובטח שתיפצעי כל כך קשה כמו שנפצעת.."
"אני מבינה, אני לא הולכת לשום מקום, אני רק פותרת את המקרה הזה, וחזרה לצלם.."
"טוב, בואי נחזור אליי." קייט אמרה ואני צחקתי. "התפטרתי מהעבודה שלי בשיקגו, אני חוזרת לניו-יורק, גם כשפית."
"את חוזרת?"
"ולא עוזבת."
"אני כל כך מתרגשת, לא ראיתי אותך הרבה זמן, ובקושי דיברנו."
"כן, אני אכין לנו קפה.." היא אמרה.
"הרגל שלי בסדר עכשיו, קייט.."
"לא נורא. את שומעת? יהיה עוד כמה ימים תחרות צילום ב'ג'ייני-קונט', את רוצה ללכת לשם? אני יכולה לעזור לך לבחור צילומים, ותאמיני לי שיש לך הרבה טובים, וזה עדיין לא אומר שאנחנו לא צריכות לבחור בקפידה.." קייט אומרת בעודה הולכת למטבח ומתחילה להכין לנו קפה, שקצת נמאס לי ממנו, בגלל הכמויות העצומות של הקפה במשרד של דיינה, וזה כבר לא בריא.
"את יודעת מה? אל תכיני לי קפה.. משהו אחר, תפתיעי.."
"ומה לגביי התחרות?"
"לגביי המה?"
"התחרות!"
"אה.." אמרתי והמשכתי לאחר הפסקה קצרה "כן, אולי.. רק, איפה זה 'ג'ייני-קונט'?"
"ליד המיידלין, אם אני לא טועה.."
הלב שלי התחיל לדפוק ברגע ששמעתי את המילה מפיה.
"מיידלין?!"
"כן, זה מן מקום כזה, זה מול המסעדה הזאת שהיינו הולכות אלייה ברחוב דיינר 22, ואז 'ג'ייני-קונט', זה מימין למיידלין.."
"רחוב דיינר 22?" אמרתי והמשכתי למלמל "לא, לא.."
"מה קרה, איילין?"
"כלום, אה.. את יכולה להישאר בבית שלנו בינתיים, אני רק צריכה לעשות משהו קטן, ואני כבר חוזרת.."
"את בטוחה שהכל בסדר?"
"בטוחה, מאוד.. אה, אני אחזור, בעוד חמש דקות נדמה לי."
"טוב, אני יהיה פה. מתי ברודי יחזור?"
"תתקשרי אליו, אני לא בטוחה." אמרתי במהירות והתחלתי לרוץ, לכיוון המשרד של דיינה, לא כדאי לעשות משהו פזיז בלי רשותה, ואני עוד לא בטוחה.

אך האם זה לא מה, כמו שדיינה אמרה, אולי זה באמת מי. אז מי?

THE Unknown