I want you (פרק 1)

"מורן"
"…"
"מורן קום"
"…"
"מורן!"
"בסדר אני קם"
כן, ככה התחלתי את היום הראשון בכיתה י', ולא רק שזה היה היום הראשון בכיתה י', אלא זה היה גם היום הראשון בבית הספר 'דרור'. אז כמו שהבנתם, לא בידיוק התחלתי את השנה ברגל ימין.
"מורן יש לך 10 דקות אז כדאי לך להזררז"
"בסדר אמא אין צורך להלחיץ אותי עוד יותר!" פשטתי את הפיג'מה הכחולה שלי ולבשתי חולצת בית ספר ירוקה עם הסמל של הציפור שמעופפת בשמים, ומעליה כתובה המילה 'דרור' בשחור בולט. לקחתי את תיקי האפור ושמתי בו שני סנדוויצ'ים ותפוח אדום בוהק.
"מורן מה עם לשטוף את התפוח?" צווחה אימי מהבית, "אשטוף אותו בבית הספר" עניתי ורצתי לכיוון תחנת האוטובוס. למזלי הגעתי בידיוק ברגע האחרון, והנהג כמובן מיד הציף אותי בשאלות שלא ציפה שאענה אליהן כמו "מה עשית עד עכשיו?" או שהוא נזף בי "יש לך מזל גדול" וכו'. עברתי בין המושבים לחיפוש אחר מקום פנוי, אך המקום היחיד שלא היה ליד איזה י"ב גורילה מפחיד, היה ליד ילד צנום וקטן, שיערו מתולתל בצבע חום ועיניו בצבע דבש.
"אפשר?" שאלתי בנימוס.
"אפשר מה?" היה נראה שהרגע התעורר מחלום או ממחשבות שהיה שקוע בהן.
"לשבת" אמרתי והשתדלתי לא לצחקק.
"אה כן בטח" אמר ופינה את תיקו שהיה על המושב.
"אתה חדש?" שאל בקול צרוד. "לא ראיתי אותך אף פעם"
"כן" אמרתי.
"נעים מאוד, קוראים לי אלון"
את כל שאר הנסיעה אלון הסביר לי איפה אני נמצא, על הילדים על המורות ועוד כל מיני רכילויות עסיסיות שבלעדיו לא הייתי יודע אותם לעולם.
"רגע רגע", הפסקתי אותו באמצע שהסביר לי על גל ורועי, הזוג ה'שכבתי' ככה הוא קרא להם, שחברים מכיתה ח'.
"מה? אני מהיר מידי בשבילך?" הפסיק את פיטפוטיו והתנשף.
"לא, רק מאיפה אתה יודע את כל זה? אתה אמרת בעצמך שאתה לא מהמקובלים של השכבה"
"אה, כמה מהמקובלים איתי בחוג כדורגל ואנחנו נוסעים באותה הסעה אז הם מדברים על זה לידי" הוא לא חיכה לתשובתי ומיד המשיך לדבר על מישל רודביץ', שהיא נחשבת הרווקה שכל הבנים רוצים, חוץ ממנו, כמובן. והוא התתחיל להגיד שהציעו לה לפחות 15 פעם והיא סירבה לכולם, בגלל האקס המיתולוגי שלה שנפרד ממנה מסיבה לא ידועה, טוב, רק היא והאקס שלה יודעים את הסיבה.
שהנסיעה המתישה הזו ניגמרה סוף סוף (למרות שלא עשיתי כלום חוץ מלהקשיב) אמרתי לאלון שלום, ושאולי ניפגש בהמשך. אלון הציע לי ליווי לכיתה אבל סירבתי, 'מקסימום אני אעשה טיול קטן בבית ספר' ככה חשבתי. וטוב, באמת עשיתי טיול אבל לא כל כך קטן. הבית ספר היה ענק, וכשהיה צילצול לתחילת הלימודים ניגשתי למזכירות בשביל לשאול איפה לאעזאל כיתה י'3.
"שלום, אני יכולה לעזור לך?" שאלה אישה ג'ינג'ית עם שיער מתולתל ועיניים ירוקות בהירות, שהייתה המזכירה, כנראה.
"כן, אני חדש פה, את יכולה להראות לי איפה כיתה י'3?" הפעם כבר לא הייתי מנומס, כי נמאס לי כבר ללכת וללכת, כל כך הרבה זמן ולא להגיע לשום מקום.
"בטח" אמרה וסימנה לי לבוא אחריה.
את כל ההליכה לכיתה, היא סיפרה לי על בית הספר, ואת רוב הדברים ידעתי כבר מאלון.
ואז שסוף סוף הגענו לכיתה, היא פתחה אותה ואמרה למורה משהו באוזן. היא הנהנה ואמרה "ילדים, זה מורן" היא אמרה עוד כמה דברים על "אני מקווה שתתנהגו אליו יפה" ועוד כל מיני. אבל אני הסתכלתי על הילדים בכיתה. לפתע, ראיתי את אלון. היא עשה לי שלום ואני החזרתי לו שלום קטן. המשכתי להתבונן בילדי הכיתה, עד שהגעתי לילדה אחת, שתפסה את מבטי. היא הייתה בלונדינית עם עיניים כחולות מדהימות, והיה לי ברור שזו מישל. ואז התנערתי ממנה והקשבתי לדבריה האחרונים של המורה שנודע לי ששמה הוא דבורה,
"אז ליד מי יש מקום פנוי והוא מסכים שמורן ישב לידו?"
קיוויתי כל כך שמישל תסכים שאשב לידה, למרות שהמקום לידה היה בכלל תפוס.