" I will not let you fall " פרק 5

היה בילבול בפרק הקודם עם התמונה של לוק אז זה התמונה שלו : http://25.media.tumblr.com/tumblr_me688muERj1rlg2dyo1_500.jpg
__________________________________________________________________

כאב ראש חזק פעם בראשי , זאת הפעם האחרונה שאני שותה בכמות כזאת אלכוהול .
נישארתי לישון אצל טיילור , והיא עדיין ישנה ונוחרת .
בדקתי את האייפון שלי , שני שיחות שלא נענו אחת מקרולינה ואחת ממייקל , ושלושה הודעות שתיים ממייקל ואחד מלוק .
מייק שלח לי הודעה די קצרה : "רוזלינה אני ממש מאוכזב ממך " , וההודעה השנייה מימנו : "ציפיתי ליותר".
לא עניתי , לא ידעתי מה להגיד .
התחרטתי על זה שפגעתי בהם ככה , אם יכולתי להחזיר את הזמן אחורה , אני לא יודעת איך אני יצליח להסתכל להם שוב בעניים .
לוק שלח לי גם הודעה : " לילה טוב ילדונת גם קרטר מוסר ד"ש " .
העלתי חיוך קטן כשראיתי את ההודעה, למה הילדונת מוכר לי ?,משכתי בכתפי .
טילור התהפכה במיטה ונפלה על הריצפה , התחלתי להתפקע מצחוק , "מה קרה?" שאלה כששיערה מבולגן ובעניים חצי סגורות .
"נפלת מהמיטה גאון" צחקתי .
היא שפשפה את הראש שלה, ורצה מהר לשירותים שמעתי אותה מקיאה .
אלכוהול לא טוב בשביל אף אחד .
העברנו את היום בישיבה בגינה של טיילור מתענגות על השמש , "זה בסדר שאני יישאר גם הלילה?" שאלתי את טיילור .
"ברור, את תמיד מוזמנת להישאר"
"תודה טיי באמת שאת חברה טובה " .

התעוררתי ביום למחרת היום יום ראשון , ידעתי מה עלי לעשות .
אני חייבת להתנצל בפניהם .
סידרתי את משקפי השמש על אפי והבטתי אל עבר בית הקברות .
המון מצבות עגולות , מרובעות , בצורת צלב, והמון צורות של מצבות פרושות לכול אורך המדשאה האחורית של הכנסייה .
נשענתי מאחורי עץ אלון גדול וראיתי את מייקל כורע ברך ליד המצבה של אביו .
נשמתי נשימה עמוקה והתקדמתי אל עבר מייקל .
נעמדתי מאחוריו , "היי" אמרתי בשקט .
הוא הסתובב לרגע והביט בפני , עניו נצצו כאילו עמד לבכות , אף פעם לא ראיתי את מייקל ככה תמיד הוא היה חזק בגוף ובנפש .
הוא החזיר את מבטו והמשיך לבהות במצבה .
"אני כול כך מצטערת מייקל" אמרתי .
זה פשוט פרץ מתוכי והדמעות נזלו על לחיי ונספגו בחולצה הכחולה הבהירה שלבשתי .
"זה בסדר , זה בסדר" אמר ניחם אותי וחיבק אותי .
"אני פגעתי בכם כול כך קשה אחרי שהסכמת לקבל אותי אל הבית שלכם " .
"רוז אנחנו לא כועסים עלייך , אנחנו סולחים לך , זה בסדר" אמר לי .
מייקל ניגב עם ידו את הדמעות שנזלו על לחיי וחיבק אותי חזק יותר .
"את יודעת שאני אוהב אותך ושאת אחותי , זה שאין לנו קשר דם לא אומר שאנחנו לא אחים " .אמר .
"אני יודעת " אמרתי "אני אוהבת אותך ואני כול כך מצטערת על שפגעתי בך ודיברתי אלייך בלי כבוד , אתה אחי הגדול ואני צריכה לכבד אותך" . אמרתי למייקל .
"לא תמיד " אמר , "גם את יכולה לצעוק ולריב , אני יודע שעובר עלייך המון ואני לא רוצה להקשות גם אני לא הייתי בסדר בסיפור הזה " . אמר לי .
לא אמרתי דבר רק הינהנתי .
בואי כדאי שתראי את אימא , היא במצב די גרוע כבר יומיים שהיא לא יוצאת מהמיטה " .
נסענו אל הבית , נכנסתי פנימה ומצאתי את קרולינה בחדר שלה במיטה עם ערמות טישו ורוד מסביבה.
נכנסתי לחדר והתיישבתי לידה .
"אימא?" נגעתי קלות בכתפה .
היא קפצה מיד כשראתה אותי ומחתה דמעה כששמעה שקראתי לה אימא .
"אני כול כך מצטע…. , היא קטעה אותי וחיבקתי אותי חיבוק חזק .
"אני אוהבת אותך רוזלין ואת הבת שלי לא משנה מה זה ברור ?! " שאלה אותי וניגבה את הדמעות שזלגו על לחיי .
"ברור כשמש " חייכתי וניגבתי עוד דמעה שזלגה מקצה עיני .

פתחתי את תיבת הדואר ועברתי על המכתבים , מייק מייק , קרולינה עוד אחד לקרולינה ועוד מכתב למייק .
עצרתי על מכתב לבן שמשך את תשומת ליבי .
לכבוד רוזלינה מונטגמרי .
פתחתי את המעטפה הלבנה וקראתי את המכתב המקופל .