" I will not let you fall " פרק 3

שמעתי מאחורי מחיאות כפיים אחידות ….
הסתובבתי לאחור וראיתי נער עם תספורת קוצים שיער שחור פחם ועניים ירוקות כחולות מדהימות מסתכל לעברי .
חייכתי מבויישת . "וואו את רוקדת מדהים" אמר .
"באמת ?" שאלתי אותו .
תמיד הטלתי ספק בכישורים שלי ובעצמי בכלל, תמיד שאפתי לשלמות אבל אף פעם לא הגעתי לשם כי אני לא מושלמת .
"ברור , הלוואי והייתי גמיש ככה הייתי יכול להגיע עם הרגל לאוזן" צחק .
חייכתי חיוך קטן שהתפשט לצחוק משוחרר הוא הזכיר לי את מייקל .
הוא חייך וצחק יחד איתי .
"אתה יודע לרקוד? " שאלתי אותו ולגמתי מבקבוק המים הקרים שהבאתי עימי.
"כן אבל לא בלט , יותר ריקודי רחוב " אמר .
"אה , אתה לומד בארצ'יסטון לאומנויות ? " שאלתי אותו .
"לא " ענה לי , "בתיכון גראנד כמה רחובות מארצ'יסטון " , "את לומדת שמה ? "
חלמתי בהקיץ לרגע , אין על בית הספר שלי המקום הכי מגניב שיש , חוץ מהלימודים .
" כן? " שאל וחיכה לתשובה .
"מה?" שאלתי אותו מבולבלת . "את לומדת בארצ'יסטון ? " צחק .
צחקתי גם , "כן אני לומדת שמה " חייכתי אליו .
הוא חייך וחשף טור שניים לבנות יפות וגומה קטנה בלחי הימנית .
מעבר הפארק על הכביש עמדה פרארי אדומה ומתוכה צעק מישהו , משהו אל עברינו .
"וזה " אמר והצביע על הרכב , "הסימן שלי ללכת ".
הוא הסתובב והתחיל להתקדם אל עבר הרכב האדום , "רגע" צעקתי אליו .
הוא הסתובב אלי , "לא אמרת לי איך קוראים לך ! " אמרתי לו .
"לוק" חייך אלי , ושוב ראיתי את הגומה החמודה .
"רוז" אמרתי . "נעים מאוד רוז , ניתראה בסביבה " קרץ לעברי .

-אחרי שבועיים –
סוף סוף הורידו את התפרים ואני חוזרת לבית הספר , התגעגעתי אל כולם .
איך שנכנסתי אל הכיתה קפצו כולם וחיבקו אותי , גם אלה שלא כול כך דיברתי איתם לפני 'התאונה' נקראה לזה ככה .
היום עבר ביעף השיעורים הזדחלו לאט אחד אחרי השני : לטינית , צרפתית, אנגלית , היסטוריה, אומנות ,מתמטיקה והשיעור האחרון ספורט .
בצילצול האחרון כולם ברחו מבית הספר אל הבית ואל עיסוקיהם האחרים .
אמנדה טיילור ואני ישבנו במדשאה האחורית מאחורי בית הספר , הדשא הירוק והטרי נמעך בקלות תחת כפות רגלינו , ישבנו לצילו של עץ אלון גדול ועתיק שהטיל צל והגן מהשמש הקופחת .
"היי" שמעתי קול עדין מאחורי .
הסתובבתי וראיתי את כריסטי נערה בלונדינית יפייפה שלמדה בכיתה שלנו .
"היי" החזרנו לה שלושתינו ביחד .
"רוז מישהו מחפש אותך והוא חתיך " אמרה כריסטי בחייוך רחב .
"אותי ? , את בטוחה ? " שאלתי אותה .
היא הנהנה , "כן את הבחורה היחידה שקוראים לה רוז עם שיער חום בבית הספר " .
"איפה הוא ? " שאלתי וכבר ניסיתי לנחש מי הוא .
"בחניון מדבר עם כמה י"בתים " .
"אה אוקי " אמרתי לכריסטי והיא המשיכה אל בניין הסיפרייה .
התיישבתי בנוחות נשענת על ידי ועצמתי את עניי, מתענגת על קרני השמש שהסתננו מבעד לענפי העץ הגבוה .
"את לא הולכת ליראות מי זה ? " שאלה אותי טיילור .
"לא" עניתי בקצרה .
"זה לא מעניין אותך ? שאלה אמנדה עם פרצוץ מופתע . "לא , לא כול כך " צחקתי למראה פרצופה המופתע של אמנדה .
"אנחנו הולכות " אמרה טיילור , "וגם את " משכה אותי מהדשא הירוק .
"אתן כאלה מעצבנות " אמרתי לאמ ולטיי .
הלכנו אל מגרש החניה של בית הספר הממוקם מקדמת בית הספר .
ושמה על בא.אמ.וו שחורה נשען אותו נער שפגשתי לפניי שבועים בפארק .
עלה עלי פניי חיוך קטן כשראיתי אותו .
"אוו מיי גאדד" אמרה טיילור , "זה הוא " הצביע לכיוון של לוק .
לוק עמד נשען על הרכב לבוש מכנס טרנינג שחור וחולצת טריקו קצרה עם סמל בית הספר גראנד שהדגישה את ידיו השריריות .
מרחוק הבחנתי בניצוץ עיניו כשקלט אותי .
"הוא חתיך" אמרה אמנדה בהתרגשות .
יש ללוק את המראה של 'הבאד בוי' עם העמידה והתספורת הקוצים וצלקת שחצתה את גבתו .
"רוז" צעק לעברי .
טיילור התחילה להתרגש גם היא , "הוא קורא לך " אמרה לי .
"כן אני יכולה להבחין בזה " אמרתי בצניות מוחלטת .
ראיתי את מייקל בקצה מגרש החניה יושב עם חברים שלו , וכמה מעודדות שקרקרו סביבם .
הוא הביט אל עבר ההמולה סביב אותו נער .
"היי" אמרתי ללוק . "היי" אמר ושאר האנשים שהיו מסביבו התחילו להתפזר וגם אמנדה וטיילור הלכו והשקיפו עלינו מרחוק .
"אז, מה קורה ? " שאלתי אותו .
"באתי לבקר כמה חברים , ואז נזכרתי בנערה יפיפה שלומדת פה והייתי חייב לראות אותה " . אמר .
חייכתי והוזזתי קצוות שיער שנפלה על עניי אל מאחורי אוזני .
"אז אתה כיתה י"ב ?" שאלתי אותו .
"כן את ? " שאלת אותי , "י"א " עניתי .
"אה יפה " אמר .
"אז " אמר וחייך ראיתי שוב את הגומה החמודה בלחייו , "אתן רוצות לבוא למסיבת השנה ? " צחק והצביע לכיוון של טיילור ואמנדה שהשקיפו עלינו .
הבטתי עליהן והן ניסו להיראות טבעיות , "הן ישמחו" אמרתי לבסוף "וגם אני " .
"מעולה , אז אני יסמס לך את כול הפרטים " אמר לי .
"מעולה…." חזרתי על דבריו וחייכתי .
"את יודעת בשביל שאני יסמס לך אני צריך את המספר שלך " צחק .
"אה כן ברור " צחקתי והחלפנו מספרים .
"אז ניתראה " אמר , "אני חייב לזוז " .
הוא חייך אלי ונכנס אל הבא.אמ.וו ונסע .
ברגע שנסע , טילור ואמנדה רצו אלי .
"נו תשפכי הכול " אמרה טיילור , "כולל הפרטים המלוכלכים" חייכה בתחמנות אמנדה .
"אתן כאלה סתומות " צחקתי , "אבל…. הוא הזמין אותנו למסיבה הוא יסמס לי את הפרטים אחר כך ".
"יאייי " קפצה בהתרגשות טיילור ומחאה כפיים .
"אבל אין לי מה ללבוש" הירהרה אמנדה .
"אתן כאלה סתומות " אמרתי להן שוב, וצחקנו שלושתינו ביחד .
הג'יפ של מייקל עצד לידנו .
"והינה הטרמפ שלי" אמרתי לבנות ועליתי למושב הנוסע ליד מייקל .
"ביי רוז " אמרו טיי ואמ ביחד .

מרבית מהנסיעה הייתה שקטה ביני לבין מייק , הוא תיפף על ההגה בעצבנות .
"מה קרה?" שאלתי אותו לבסוף .
"מי זה הטיפוס הזה שדיברת איתו מקודם במגרש החנייה ? " שאל אותי .
"סתם , ידיד " . אמרתי לו .
הבטתי על הנוף החולף בחלון והתעלמתי מנשיפת הבוז של מייקל .
"הוא גדול ממך רוז , אני לא רוצה שתסתובבי איתו או תצאי איתו זה ברור ? " אמר .
נימת קולו קשוחה , לא אהבתי את הצד הקשוח של מייקל , אבל הוא עושה את זה מאהבה .
"אתה לא תגיד לי עם מי להסתובב , או לצאת " הוספתי על דבריי .
"הוא גדול ממשך בשנתיים רוזלין , הוא בן 18 למען השם " .
"גם אתה בן 18 " אמרתי למייקל " וזה לא עצר אותך מלהתאהב בטיילור " .
ראיתי את המבט של מייקל כשהוא הביט בטיילור ידעתי שהוא אוהב אותה , למרות שהוא אף פעם לא סיפר לי .
הנחתי עליו עכשיו פצצה , הוא הופתע לגמרי .
הוא בא לומר משהו אבל הוא התחרט , ולא אמר דבר .
הוא נכנס ברוורס אל החניה .
"אין בעיה רוזלינה " אמר והשתמש בשמי המלא , "כשהוא ישבור את ליבך , וירסק אותו למליוני חתיכות אל תבואי לבכות אצלי " .
נשכתי את שפתיי בעצבנות , יצאתי מהג'יפ ורצתי אל הבית .
קרולינה עמדה במטבח ובישלה ארוחת צהריים , "רוז מה נשמע ? " שאלה כשנכנסתי .
לא עניתי לה , רצתי מהר אל חדרי וטרקתי את הדלת .
"מה קרה ? " שאלה קרולינה את מייקל שטרק את דלת הבית אחרי שנכנס .
"שום דבר , רבנו " אמר מייקל לקרולינה .
"רוזלינה בואי הנה מיד ! " צעקה קרולינה .
קרולינה עמדה בכניסה ליד מייקל .
יצאתי מהחדר ובאתי לכיוונם , "מה? " שאלתי והרמתי גבות .
"למה רבתם ? " שאלה את שנינו .
"היא מסתובבת עם ילדים יותר גדולים ממנה , ואני מזהיר אותה כששישברו לה את הלב שלא תבוא אלי לבכות .
"רוזלינה ?" היא הסתכלה עליה , "זה נכון ? " שאלה , הבטתי אל הריצפה ולא עניתי .
"מי אלה ? שהיא מסתובבת איתם ? " שאלה קרולינה את מייקל .
"בחורים מתיכון גראנד בגיל שלי " אמר לה מייקל .
קרולינה נאנחה ושמה את ידיה על מותניה , "אני מצטערת רוזלין אבל אני מסכימה עם אח שלך , אני לא רוצה שתסתובבי איתם ".
התעצבנתי נהייתי אדומה ורותחת , "דבר ראשון מייקל לא אח שלי אז אל תגידי 'אח שלך ' , ודבר שני את לא אימא שלי אז את לא יכולה להגיד לי עם מי להסתובב " אמרתי וברחתי אל החדר טורקת את הדלת .
הם עמדו שמה קפואים , שמעתי את קרולינה בוכה , ידעתי שפגעתי בהם עד עמקי נשמתם .