" I will not let you fall " פרק 13 ואחרון

עבר שבוע וחצי מאז האודישן , התוצאות כבר צריכות להגיע בדואר .
פתחתי את תיבת הדואר האדומה ועברתי אחד אחד על המכתבים , קרולינה , קרולינה , עוד אחד לקרולינה ,
מייק , מייק , ועוד אחד של מייק .
מכתב לבן משך את תשומת ליבי , לכבוד רוזלינה מונטגמרי .
מראה המעטפה הלבנה החזיר אותי חודשיים אחורה כשזימנו אותי לאודישנים , ועכשיו בתוך המעטפה
הלבנה כתוב שחור על גבי לבן אם התקבלתי אול לא .
לכבוד רוזלינה מונטגמרי קראתי את שמי על גב המעטפה .
החזרתי את שאר המכתבים אל תיבת הדואר , והלכתי אל הפארק מעבר לכביש .
התיישבתי על ספספל הפקניק הגדול והבטתי על ענפי העצים מתנועעים לצדדים לפי קצב הרוח .
שיחקתי עם המכתב בידיי , הלב שלי דפק פחדתי מהתוצאות .
אם היא שלילית ולא התקבלתי? הרי נפלתי בשנייה האחרונה של השיר באודישן , אולי בגלל המעידה הקטנה הזאת לא
התקבלתי ? שאלתי את עצמי .
הבטתי אל השמים , כחולים בהירים עננים לבנים כמו גושי צמר גפן חולפים בשמיים כול אחד בצורה אחרת .
נשמתי נשימה עמוקה ושואפת לאפי את ריח החורף הקרב ובא , הרוח הקלה העבירה רעד בגופי .
לפתוח או לא ? רצה השאלה במחשבתי .
"היי" שמעתי קול מוכר , קול מוכר מאוד , קול שהגביר את קצב פעימות הלב .
לוק התיישב לצידי על הספסל .
הריח המוכר שלו נישא לאפי , ריח הבושם הנעים שלו .
נשמתי את ריחו אלי , כול כך רציתי להגיד משהו אבל לא הלצלחתי לומר דבר .
"היי" עניתי לו לבסוף .
כבר לא כעסתי על לוק , תמיד ידעתי בעמקי מוחי שלוק לא אשם , הייתי עצבנית כעוסה וחיפשתי אשמים ולוק
ספג את הכול , זה בן אחיו החורג אשם ולא לוק .
"היית מדהימה במופע" אמר לי .
הקול הנעים שלו שהתגעגעתי אליו כול כך , חסר לי החיוך המתוק שלו עם הגומה החמודה בצד ימין .
"נפלתי" אמרתי ללוק .
"זה לא משנה , הריקוד שלך היה אחד מהטובים , אפילו השופטים מחאו כפיים" .
לוק היה במופע וראה את האודישן שלי , הוא שלח לי את זר הוורדים שעד עכשיו נח
בחדרי בתוך אגרטל זכוכית והפרחים מלבלבים ואדומים מתמיד.
"אז מה כתוב במכתב? " שאל אותי לוק .
משכתי בכתפיי וחייכתי חיוך קטן , "לא יודעת" .
הוא החזיר לי חיוך וראיתי את הגומה המתוקה בלחי ימין שלו .
הבטתי על המכתב הלבן ולקחתי נשימה עמוקה .
פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא בקול כדי שגם לוק ישמע את התוצאות .
"לכבוד רוזלינה מונטגמרי , אנחנו שמחים להודיע לך שנבחרת מתוך 250 איש לאקדמיה לבלט עש"י ריצ'רד גראט ".
חיוך גדול נמרח על פניי , דמעה של אושר זלגה מקצה עייני .
קפצתי על לוק בחיבוק גדול הוא הופתע אך לא התנגד וחיבק אותי בחזרה .
הרגשתי את השרירים שלו נמתחים מתחת לחולצתו ואת ידיו החזקות עוטפות את גופי השברירי .
התנתקנו מהחיבוק , הפנים שלנו היו קרובים בסנטימטר אחד .
מה לעזאזל קרה לי בחודשיים האחרונים ? שאלתי את עצמי .
לוק נישק אותי ואני נעניתי לו ונישקתי אותו בחזרה .
"אני כול כך אוהב אותך " אמר בין נשיקה לנשיקה .
אני יודעת בדיוק מה קרה לי בחודשיים האחרונים , התאהבתי .

-כעבור 6 חודשים-
עמדתי מאחורי הקלעים , לבושה בגרביון לבן ובבגד גוף תואם , שיערי אסוף בתיסרוקת מסובכת על קודקודי ולעניי
מסיכה משובצת קריסטלים נוצצים .
"עכשיו" סימנה לי מנהלת הבמה .
עליתי על הבמה , האולם מלא עד אפס מקום .
ראיתי בשורה החמישית את קרולינה האימא המאמצת המדהימה שלי , את מייק האח החורג המדהים שלי ,
אמנדה וטיילור החברות הכי טובות שלי , ואת לוק החצי המשלים אותי .
מייקל סלח ללוק אחרי ששמע את כול הסיפור , ועכשיו הם אפילו נהפכו לחברים טובים .
מייק וטיילור התחילו לצאת ונהפכו לזוג , הם ניראו כול כך חמודים עם חיוך מרחו על פנייהם משלבים ידיים ,
ידה העדינה של טיי בתוך ידו השרירית של מייק .
האורות האירו עלי והקריסטלים על המסכה שכיסתה את עניי נצצו בחוזקה , קלייר רקדנית
מהכיתה שלי חייכה אלי ועמדה לצידי .
חייכתה אליה בחזרה חיוך קטן והנהנתי אליה .
האורות באולם כבו , ואור הזרקורים נדלק על מרכז הבמה איפה שעמדתי .
מצאתי את עיניו של לוק בין ההמון ושקעתי בהם , "בהצלחה" ביטא בשפתיו ללא קול .
הנהנתי אליו בראשי וחייכתי .
עצמתי את עניי מדמיינתי את הסטודיו הריק , המוזיקה התחילה להתנגן ברקע …..

-The End-