" I will not let you fall " הקדמה

הקדמה :
קוראים לי רוזלינה אבל כולם קוראים לי רוז או רוזלין .
וככה אני נראית : http://data.whicdn.com/images/43558195/tumblr_mde6v5F0tz1rkdnoqo1_1280_large.jpg
אין בי שום דבר מיוחד .
אבא שלי בכלא כמעט כבר שנתיים , על רצח . אחרי שאימי נפטרה הוא קיבל כמה החלטות שגויות .
אני גרה אצל משפחה אומנת אני רק בת 16 , האמא החורגת שלי קרואלינה אוהבת אותי אני כמו הבת שמעולם לא הייתה לה , ואחי החורג אוהב אותי ושומר עלי כאילו אני אחותו האמיתית .
אבל אני מרגישה זרה לידם , כמו עצם זר שלא קשור אל המשפחה .
אני לומדת בלט כבר 11 שנה , אפשר להגיד שאני די מגושמת אבל כשאני על הבמה אני מרגישה כאילו אני יכולה לרחף .
אני לומדת בבית ספר לאומנויות בנוי יורק , אחי הגדול החורג מייקל לומד שמה גם הוא רקדן ברייקדאנס די טוב אבל הוא גם יודע לנגן על פסנתר .
ככה הוא ניראה: http://25.media.tumblr.com/fcd1c31c75028933502013e9dd77df99/tumblr_mexlfa9r9q1res558o1_500.jpg
יש לי שני חברות הכי טובות :
אמנדה – http://data.whicdn.com/images/42965290/199537_291764397604770_2083493022_n_large.jpg
טיילור -http://data.whicdn.com/images/45895648/tumblr_mevz7auPUL1s03986o1_500_large.png
לילה אחד היה לי חזרה עד מאוחר בבית הספר , בשעה עשר וחצי הייתי צריכה לחזור הביתה .
-"רוז את בטוחה שאת לא רוצה שאני יבוא לאסוף אותך ?" שאל אותי מייקל בפלאפון .
-"הבית כמה רחובות מבית הספר אני יבוא ברגל" אמרתי לו .
-"רוזלין ממש מאוחר תחכי לי אני בא לקחת אותך " אמר והתעקש .
-"זה בסדר מייק אני כבר בדרך הביתה "
-"טוב תשמרי על עצמך תזהרי לא לדבר עם זרים " אמר לי וקולו נשמע קשוח דרך הפלאפון .
-"אני מבטיחה להיזהר אני לא ילדה קטנה מייקל אני יסתדר ניתראה בבית " אמרתי לו וניתקתי את השיחה .
הרחוב היה שקט וקול פסיעותיי נשמע על המדרכה האפורה , מנורות הרחוב האירו את כול אורך הרחוב עד הפארק .
הרגשתי כאילו עוקבים אחרי , הבטתי מסביבי הרחוב ריק לגמרי .
את סתם פרנואידית אמרתי לעצמי , אין פה אף אחד .
ומכאן הכול עבר כמו חלום , מישהו יצא מהסימטה מעבר השני של הכביש והתקדם לעברי , ניסיתי לרוץ אבל הוא הצליח להשיג אותי .
נפלתי על הריצפה , "בבקשה" בכיתי , "אל תפגע בי" .
כובע שחור כיסה את פניו , לא הצלחתי לראות את פניו רק את עניו הכחולות שנצצו .
"תני לי את הכסף והתכשיטים שלך" . אמר וקולו היה אטום .
הוצאתי את הארנק מהכיס , ותלשתי מעלי את השרשרת של אימא שלי השרשרת שבקצה שלה לב עם יהלום .
הוא הרים את הדברים ותפס אותי ומשך אותי אליו .
"את לא תספרי שום דבר ממה שקרה פה ברור ?" שאל .
בכיתי ולא הצלחתי לדבר .
"ברור ?" שאל שוב ונתן לי מכה חזקה בכתף .
הסכין השלופה נצצה באור המנורה .
"ברור" מיררתי בבכי .
"היי ! היי אתה שם !! תעזוב אותה" שמעתי צעקות .
הגנב נלחץ ודקר אותי בבטן , הדבר האחרון שאני זוכרת זה את האיש שהציל אותי , כמעט .
"בבקשה תנשמי" שמעתי את קולו .