I want you (פרק 5)

~ כעבור 5 חודשים ~

"היי רועי !" אומרת מישל ורצה לידיו של הביריון של הכיתה. אני מציץ מהצד, שלא יהיה אף ספק שאני מאוהב במישל.
הוא מחייך בסיפוק ומושך אותה אל מחוץ לכיתה. מה היא מוצאת בו? הוא סתם ביריון לא מתחשב.
אני מתיישב באנחה קלה על הכסא וממהר לפתוח את מחברת החשבון, לגמור את חמישת התרגילים שלא הספקתי לגמור אתמול.
עדיין לא גיליתי לאף אחד מה היה בבית הספר הקודם שלי, ועדיף שלא ידעו. אחרי מה שהיה בבית ספר הקודם שלי, אני לא בוטח באף אחד. אז, בטחתי בכולם ובסוף הכל התפוצץ לי מול הפרצוף. אז כדאי בנתיים שאף אחד לא ידע, אפילו לא אלון.
ובידיוק שגמרתי לפתור את התרגיל החמישי, נשמע הצלצול לתחילת הלימודים.
אלון נכנס מתנשף לכיתה ומתיישב במקומו ליידי.
"מה עשית שאתה כל כך מתנשף?" אני שואל.
"שיחקתי כדורגל" הוא עונה ומוציא את מחברת החשבון מהתיק.
"אתה? ממתי אתה משחק כדורגל?" שאלתי וגיכחתי.
"כן, החלטתי לתת לזה צ'אנס" אז אם אתם לא מבינים, אלון שונא כדורגל, או יותר נכון שנא. הוא היה מתעב את המשחק הזה, אפילו כדורגל בטלויזיה לא היה מוכן לראות. ותאמינו לי, אני יודע.
באמצע שאלון מסביר לי למה כדאי לשחק כדורגל, ניכנסת המורה לחשבון.
"שקט תלמידים! ואתה אלון, צא מהכיתה אני לא רוצה לראות אותך!"
הייתם צריכים לראות, איך בבת אחת פניו של אלון נפלו, וזה היה נראה לו כמו סוף העולם.
"אבל למה המורה מה עשיתי?" התעצב אלון.
"אני עמדתי 2 דקות מבעד לדלת, וכל מה ששמעתי היה אותך. עכשיו צא!"
הוא יצא מושפל וראיתי שהוא כמעט בוכה. אני חושב שאף פעם לא הוציאו אותו מהכיתה.
בערך באמצע השיעור, ביקשתע לצאת לשירותים. לא באמת הייתי צריך לשירותים, פשוט רציתי לראות מה עם אלון, קיוויתי שהוא לא הלך למנהלת או משהו כזה.
"הייתה הפסקה!" צווחה המורה.
"בבקשה זה דחוף!" התחננתי.
"שיהיה. ושיהיה מהר!"
הינהנתי ויצאתי בהליכה מהירה מהכיתה.
למזלי, ראיתי את אלון יושב על הספסל הירוק שליד מגרש הספורט וכולו מחויך לגמרי. זה היה מאוד מוזר.