I want you (פרק 2)

אז כמובן שזה לא קרה, ומישל אפילו לא הסתכלה עליי . היא הייתה עסוקה באיזה פתק שהיה על שולחנה. היא בחנה אותו היטב ומיד היפנתה את מבטה לאחור לילד עם משקפיים ושיער בלונדיני עד הכתפיים והנידה לעברו את ראשה. הילד השפיל את מבטו בעצב לכיוון דבורה ולי היה ברור שהציע למישל חברות, והיא סירבה. אבל, אם היא מסרבת לכולם, למה הם לא קולטים את זה ומוותרים? אני לא מבין אותם.
"אני מוכן שמורן ישב לידי" ניער את מחשבותיי אלון.
"מורן, לך בבקשה ושב ליד אלון" חייכה אלי דבורה שהייתה נראת נחמדה, יחסית למורה הקודמת שהייתה לי. ניערתי את עצמי מייד ממחשבות על הבית ספר הקודם ופניתי לכיוון סוף הכיתה, ליד אלון.
"נו, אז עשית טיול, מה?" לעג לי אלון.
"בסדר, צודק הייתי צריך ללכת איתך, אבל מאין לי לדעת שהבצפר הזה כל כך גדול?" לחשתי לו.
"אני הזהרתי אותך" וזה היה נכון, אלון באמת הזהיר אותי, אבל לא העלתי בדעתי שהוא כזה ענק.
עזבתי את השיחה, ופניתי להקשיב לדבריה של המורה.
"אני מזכירה לכם את הכללים" אמרה כמעט בצעקה כדי שכל התלמידים יקשיבו לה. ואז היא התחילה מיד להגיד את הכללים, את החוקים, ומה לא.
ישבתי שם בשיעמום והקשבתי לכל הבילבולי שכל האלה, עד שנכנסה המזכירה. כן, זאת שהובילה אותי לכיתה.
"מורן, בוא רגע" היא קראה לי. יצאתי אחריה בסקרנות. מה היא רוצה מימני?
"ציפי קוראת לך"
"מי זו ציפי?" שאלתי בלי היסוס.
"המנהלת"
תוך דקות ספורות הגענו לדלת לבנה עם שלט כחול 'החדר של ציפי' התפלאתי שלא היה כתוב שם 'המנהלת' והמזכירה כאילו קראה את דבריי, סיפרה לי "ציפי לא אוהבת שקוראים לה המנהלת, אף אחד לא יודע למה אבל היא פשוט מתעקשת שנקרא לה ציפי. ודרך אגב, אני רינת" לא ידעתי מה לענות, אז פשוט לא עניתי. רינת פתחה את את הדלת של ציפי ואמרה לה משהו באוזן. היא הנהנה וחייכה אליי.
ציפי הייתה ג'ינג'ית עם שיער קצר ומשקפיים עבות.
"אז, מה נשמע?" שאלה אותי בקול צפצפני, מה שלגמרי לא ציפיתי אליו.
"בסדר גמור" השבתי אליה.
"יופי. אז אני מניחה שאתה לא יודע למה קראתי לך"
"לא" אמרתי והסתקרנתי עוד יותר.