מסומנת – פיות אפלות – פרק 4

" אני צריכה ללבוש משהו מיוחד "? שאלתי והסתכלתי לאחור לכיוון סיסי .
" לא את פשוט צריכה ללבוש משהו נוח , כי הסמל קצת שורף בכתף אבל לא משהו מיוחד " היא אמרה מנסה להשאר אדישה וראיתי את העיניים שלה נסגרות ונפתחת במהירות מרוב לחץ " טוב " אמרתי וניסתי למשוך את המילה , משמשתי את כול הבגדים שלי לבחור משהו מתוך הערמה הענקית הייתה אצלי בארון שאני חושבת שבאמצע הלילה הוא הולך להתפוצץ , לבסוף הוצאתי חצאית שחורה גבוה עם כפתורים , גרביון שחור וחולצה עם רבועים ירוקים ושחורים , לבשתי מגפיי עקב וסרקתי את שערי השחור מול המראה בחדר , צבע הפנים החוורות לא עזב אותי הוא המשיך להסתכל עלי מן המראה ואני רק שואלת " מי זאת "? השאלה הזאת הדהדה בראשי כבר מאז שאמרו שסומנתי לאחת מפיות האופל בעולם השנה , לפני שנתיים בכיתה ז סומנה חברה שלי סיסי ומאז לא ראיתי אותה עד היום .
" נו הולכים "? האיצה בי סיסי , סדרתי את החצאים מלמטה " כן " אמרתי ונגעתי שוב בפנים החיוורות ופניתי לכיוון סיסי שעמדה ליד הדלת החצי פתוחה , חייכתי חיוך קטן ויצאתי מהדלת . ירדנו במדרגות אל אולם הזהב ויצאנו מהאחוזה , פנינו לצד המערבי שהיה שם שביל המוביל לצד המערבי , הלכתי אחרי סיסי בצעדים קטנים ופחדנים , נורא פחדתי מהטקס שהולכים לעשות זה כאילו את מרגישה לא שייכת , המשכנו ללכת לסיום השביל ושם עמד מועדון קטן כזה בצבע תכלת , קירות זכוכית בצבע תכלת ודלת משובצת יהלומים , סיסי פתחה את הדלת והאולם היה נורא ענק מבפנים זה כאילו השליה , היו כסאות כסאות ההולכות למעלה בצבע אדום מבד , במה שצורתה חצי עיגול ווילון אדום מאחוריה " או אריה בואי לפה " צעק סיין מצד הבמה שפנה לכיוון שלנו , התקדמתי אליו ראיתי שתי מזוודות שחורות ועליהם כתוב בכתב מעותר ויפה שהולכים בסלסולים ובכתב עתיק " בני אופל " ו" ערפדים " כנראה אלו החותמות שלנו " מה אני צריכה לעשות "? שאלתי בזמן שאני מביטה אל האנשים הנכנסים באחד אחרי השני אל האולם , הלכתי אל סיסי שעמדה ליד הדלת וחייכה אלי " מה קרה "? שאלתי " אני שמחה שחברה טובה שלי נמצאת פה , זה כאילו הדבר הכי הזוי שחשבתי שיקרה בזמן האחרון עד שאמרו לי שסמנו ילדה חדשה בשם אריה מורנו וישר קפצתי מן המקום " היא חייכה ואז התקדמה חבורה של בנות ובניהם בן לכיוון הדלת וחייכה נסוג מטה " מי אלה "? שאלתי בעוד שאני בוחנת את החבורה של בלונדיניות בחצאיות מיני הולכות קדימה ומצחקקות , הנער נראה בגיל השמונה עשרה והוא הולך באמצע החבורה ונראה משועמם , צבע השער שלו היה שחור שנופל על עיניו , יש לו שני פסים אדומים ההולכים בשער ועגיל בגבה , הוא הסתכל עלי ובחן אותי כמו כול אחד אחר , " איזה יופי עוד אחד בוחן אותי " אמרתי לסיסי והוא הסתכל עלי במבט חודר והמשיך לעלות למעלה " למה אמרת את זה ?" שאלה סיסי והושיטה יד לכיווני " אמרתי מה "? שאלתי בבלבול .
" שעוד אחת בוחן אותך , זה לא עוד אחד ! זה ה האחד " היא אמרה עם חיוך חלמני " את אוהבת אותו "? שאלתי כבר יודעת את התשובה " ברור רק חבל שהוא ערפד " היא אמרה והחיוך נסוג מטה " אני לא מבינה מה כול הבנות מוצאות בו ? מאה אחוז שכול הבנות שם זונזונות קטנות "אמרתי והבטתי לתוך האולם " אריה " צעק סיין והצביע לי לגשת לכיוון הבמה " טוב נתראה אחר הטקס " אמרה לי סיסי והתקדמה אל עבר המושבים.